אז למה באמת? כי יש משהו בסביבה המושלגת והקרה, שעושה שמח בלב; שיוצר חיוך על השפתיים; שמונע מתחים ולחצים ומחשבות דאוגות ורעות; שמנתק מהכל – מהעבודה, מהפקקים, מהבחירות, מהריאליטי, מהרכבת. כשאתם פוקחים עיניים בבוקר, במלון או בצימר, מביטים החוצה ורואים לבן מאופק לאופק – הראש פשוט נותר נקי. כמו שלג שירד הרגע.
וזה גם המחיר. למרות העובדה שישראלים רבים כבר למדו שכדאי לצאת לחופשה גם בימי החורף ומחוץ לעונות השנה המבוקשות – חגי תשרי והאביב והחופש הגדול – עדיין מחירי ה"מחוץ לעונה" זולים באופן משמעותי לעומת סוכות, פסח וכמובן יולי־אוגוסט. כמה זולים? טיסה לבאזל (שווייץ), למשל, בתחילת פברואר, עלתה 65 אירו הלוך ושוב (קנינו כמה חודשים מראש, כנהוג בלואו־קוסט). ללא מזוודה כמובן, אבל למה לקחת מזוודה לשלושה לילות? למדו לחסוך לעצמכם את האריזה המסורבלת והיקרה: מגלגלים שלושה־ארבעה סטים של תחתונים וגרביים, זוג בגדים תרמיים, מכנסי סקי ושתיים־שלוש חולצות, מוסיפים תיק רחצה קטן, המעיל החם עליכם – וזה מספיק. הרי בשביל מה ובשביל מי תתלבשו יפה בכפר הציורי שבהרים המושלגים, מקום שבו לכל מסעדה נכנסים עם ביגוד חורף ונעלי הליכה מכוסות בוץ?
מה לקחת לדרך?
ביגוד מתאים. לא חייבים להסתרבל, חנויות המטיילים והסקי מלאות פריטי ביגוד דקים וקלילים, שמעלימים כמעט לגמרי את סיוט הקור האירופי: סט ביגוד תרמי בדרגת בידוד טובה, גרביים תרמיים, מכנסי סקי עם בטנת ריפוד מחממת, מעיל סקי חורפי, צעיף טוב או חם־צוואר, כפפות מבודדות משלג, כובע צמר, משקפי שמש ספורטיביים, שמכסים גם את צדי העיניים (ולא אופנתיים-שטוחים), והכי חשוב – נעליים־מגפיים לחורף המושלג. המגוון עצום, וברשתות כמו ריקושט, למטייל, קולומביה או North Face תמצאו הכל, תלוי בתקציב שלכם.
תוכנית סבירה. בחורף לא נוסעים מכפר לכפר ומעיר לעיר, מזג האוויר ההפכפך הופך את הנסיעות ללא נחמדות, בלשון המעטה. הכי רצוי – "טיול כוכב", שבו יוצאים ממלון אחד לתור את הסביבה הלא רחוקה.
טיפים מבעלי ניסיון. החורף הוא הזמן החשוב לשמוע בעצת אחרים ומנוסים: מי שכבר טיילו בסביבה, בעלי המלון או פקידי הקבלה, אנשי לשכות התיירות המקומיות. חקר מקדים באתרי אינטרנט רלוונטיים הוא בגדר חובה.
סבלנות אירופאית. טיול חורפי אינו מתאים לקצב הישראלי של "להספיק המון כדי לנצל כל רגע ולהשיג הכי הרבה תמורה לכל שקל". זו לא העונה, זה לא המקום ולא הזמן. הירגעו, קראו ספר טוב, שתו יין, הכירו אנשים אחרים שמטיילים כמותכם בסביבה.
זהירות ובטיחות. לא יוצאים מהמלון בלי מכל דלק מלא ברכב, טלפון נייד עם סוללה רזרבית ואפילו בקבוק מים וכמה חטיפים. אתם לא במדבר ולא בהרי ההימלאיה, אבל לא נעים ואף מסוכן להיתקע בכביש שעות במהלך סופת שלג. ובאותו עניין: היזהרו מאוד בנהיגה. אנחנו, הישראלים, לא מנוסים בנהיגה בתנאי שלג.
מבחר גדול. היער השחור הוא רק דוגמה לחופשת חורף זולה. חברות לואו־קוסט שונות יטיסו אתכם מישראל ישירות למגוון ערים, עיירות ואזורים כפריים ברומניה, פולין, צ'כיה, הונגריה, גרמניה וצרפת, כל יעד והחוויות שלו. לא הספקתם השנה? חפשו כבר כעת טיסות זולות לחורף הבא.
מכונית שכורה או תחבורה ציבורית?
ברור שעם רכב שכור (חצי המחיר בחורף) תוכלו להגיע בקלות ובמהירות לכל פינה ומקום, אבל מצד שני – הביאו בחשבון את מזג האוויר: בעת סופות שלג כבישים נסגרים או שקשה ומסוכן לנהוג בהם. בייחוד בעייתי המצב בעת שממהרים להגיע לטיסה החוזרת לישראל. הכביש חסום? הלכה לכם הטיסה, ובחברות הלואו־קוסט – אין החזר. תשלמו פי כמה כדי לקנות כרטיס חלופי.
אז תחבורה ציבורית? אירופה זה לא ישראל, כאן האוטובוסים עובדים שבעה ימים בשבוע ועוצרים בכל כפר, הרכבת מגיעה פחות או יותר בזמן, והבונוס: הנהיגה החורפית לא צריכה להטריד אתכם. בדקו את האופציה הזאת, לעתים היא פשוטה ונוחה יותר ממה שחושבים, ולמי שלן באזורים מסוימים ביער השחור בגרמניה – היא היא אפילו בחינם.
טיפ חשוב: אם בחרתם לטוס לבאזל או לז'נבה, ואם בכל זאת בחרתם ברכב שכור, חשוב לזכור שבשווייץ ובגרמניה חובה לנהוג מאוקטובר עד אפריל עם צמיגי חורף, ויש להזמין מראש רכב המצויד בהם. בצרפת למשל, אין חובה כזאת, ולכן בסוכנויות ההשכרה בצד הצרפתי של נמלי התעופה של באזל או ז'נבה לא תקבלו צמיגי חורף. מחיר ההשכרה שם זול יותר, אבל לא תוכלו לנהוג בגרמניה או בשווייץ, ובכבישים המושלגים של הרי האלפים של צרפת זה עלול להיות מסוכן. אל תתקמצנו על הסעיף הזה!
ועוד: הקפידו לקחת מסוכנות ההשכרה שרשראות שלג לצמיגים. אם לא התנסיתם בהרכבה שלהם – השקיעו לפני הנסיעה 10 דקות לעניין וצפו ביוטיוב בסרטון המראה איך לעשות את זה.
ואחרון: אם הטיסה שלכם הביתה ממריאה בשעות הבוקר המוקדמות, הזמינו ללילה האחרון מלון הממוקם בקרבת נמל התעופה, כדי להימנע מנסיעה ארוכה בלילה, ועוד במזג אוויר בעייתי.
איפה לנים?
בשנות ה־50 וה־60 של המאה שעברה, אחרי החורבן שחוללה מלחמת העולם השנייה ובמסגרת המאמצים לשיקום כלכלי, החלו הגרמנים להשקיע בתעשיית התיירות שלהם. זו התקופה שבה החלו לפתח את המותג שכיום מוכר כל כך, "היער השחור" (Schwarzwald), כמו גם אזורי תיירות אחרים, כמו "הדרך הרומנטית" ו"דרך האגדות". התפתחו גם הצימרים, חדרי אירוח בבתי חווה חקלאיים ובתי המלון המשפחתיים.
Schlehdorn, למשל, הוא מלון ספא משפחתי בן 35 חדרים, הממוקם ב־Feldberg-Altglashütten, אזור כפרי במדרונות הר פלדברג, שהוא אחד מאתרי הסקי הידועים בגרמניה.
המיקום מעולה: כ־75 ק"מ, שעה וחצי נסיעה מנמל התעופה של באזל, עשר דקות נסיעה מהאגמים הגדולים של היער השחור – טיטי (Tisisee) ושלוך (Schluchsee), 45 דקות נסיעה מהעיר הגדולה פרייבורג. המלון בנוי ברובו מעץ, שמקנה לו נופך רומנטי־דרמטי, בעיקר בעונה המושלגת; הספא שבו משתרע על שטח של כאלף מ"ר וכולל חדרי טיפולים, סאונות ובריכה מקורה; חדר האוכל הוא למעשה מסעדת שף טובה המציעה תפריט עשיר לבוקר ולערב, כולל דיל מעניין למי שלן במלון שלושה לילות ויותר: ארוחת ערב מלאה ב־25 אירו בלבד (כ־110 שקל).
עוד הטבות לאורחים: סקי־פס בחינם למסלולי הגלישה באתר הר פלדברג הסמוך; כרטיס היער השחור, Hochschwarzwald Card, המאפשר כניסה בחינם או בהנחה ניכרת לכ־100 אתרים ואטרקציות באזור, כולל למרחצאות באד פרדיז המבוקשות, וגם שימוש חינם בתחבורה הציבורית (תחנת הרכבת מרוחקת כעשר דקות הליכה).
Schlehdorn הוא קסם של מלון ונחמד להיתקע בו ליום או יומיים בעת סופת שלג שלא מאפשרת לצאת החוצה (אגב, האורחים המקומיים מאירופה מתורגלים ולא מתרגשים, והם מביאים מהבית ספרים ואפילו משחקי קופסה כדי להעביר את הזמן. לפעמים מוגשים בזמנים כאלה יין וגבינות על חשבון הבית). אבל הוא לא היחיד, כמובן. מאות כמותו פזורים באזור כולו, לצד צימרים, חדרי אירוח בחוות ופנסיונים קטנים. לא כולם פועלים בעונת החורף, וכדאי לברר זאת באתר התיירות האזורי, hochschwarzwald.de, ואף להתייעץ עם אנשי הצוות כדי להתאים את המלון לתוכניות ולתקציב שלכם.
איפה מבלים?
אם אתם לא ספורטאי סקי, ברור שתחפשו מה לעשות באזור ההררי־כפרי הזה של היער השחור. בקיץ כידוע, זו לא בעיה כלל: על כל גבעה כמעט ובכל כפר תמצאו אטרקציה כלשהי, אבל בחורף, כשהכל מכוסה בשלג, העניין מאתגר קצת יותר.
אז מה עשינו בעיירות ובכפרים שסביב הר פלדברג בימים המושלגים?
קפצנו לבקר במבשלת בירה מקומית ותיקה בשם Rothaus ("בית אדום"), המייצרת כ־5-4 מיליון בקבוקים בשנה, ממים שנשאבים במקום ומדגנים שמגדלים באזור. אולם התסיסה והבישול מעוצב למופת, יש חנות מפוארת לממכר בירות ומשקאות של המותג ומגוון מזכרות, וכמובן - מסעדה מצוינת עם תפריט בשרים ובירה. אחלה מקום לבילוי בוקר מושלג או גשום.
עצרנו לביקור בקתדרלה הענקית Sankt Blasien Cathedral , הממוקמת בכפר הנושא את אותו שם. לקתדרלה הזו יש היסטוריה ארוכה הכרוכה במורשת של חבל הארץ הזה, אבל את התייר המזדמן (והיהודי...) יעניינו יותר ההיבטים האדריכליים של המבנה המעוגל, שחורג בגודלו ובעיצובו מכל מבנה אחר בסביבה.
טיפ: למתעניינים, אפשר להזמין סיור מודרך בקתדרלה דרך האתר או בלשכת התיירות שבכפר.
יצאנו לצעידה בשלג, נעולים נעלי שלג ייעודיות (Snowshoe) בהובלת מדריך מקומי, שמשכיר את הציוד. חווים הליכה בתנאי שלג, מגיעים ליער ולמפל מים שקפא לחלוטין, ונהנים מאוויר היער ומהשלג.
פרטים: באתרי לשכות התיירות המקומיות וגם ב־hochschwarzwald.de
השתתפנו בסדנת בישול עם שף מקצועי. Josef Fehrenbach הוא הבעלים של מלון משפחתי בשם Waldhotel Fehrenbach, הממוקם בכפר הקטן Hinterzarten. בימי אמצע השבוע, כשהמלון הקטן (12 חדרים) ריק במקצת ומסעדת השף אינה עמוסה, פנוי ג'וזף להעברת סדנה המשלבת היכרות עם צמחי המאכל בסביבה והכנת ארוחה במטבח המסעדה.
מתחילים ביציאה ליער הסמוך, שם אוספים וקוטפים צמחים ועלים למאכל (כשאין שלג אפשר גם ללקט פטריות ולחפש שורשים), ומקבלים הסברים על צמחיית היער; חוזרים למטבח, מצטיידים בסינרים ומתחילים בהכנת הקינוח לארוחה, שעובר מיד לאחסון במקפיא; עוברים לטיפול בבשר הציד (שמקורו באיילים שאותם צדים ביער הסמוך. באין טורפים טבעיים – הציד הוא הדרך לשמור על איזון האוכלוסייה שלהם). בשר האיילים נעטף בצמחי תבלין, אותם צמחים שהאיילים אוכלים, ובכך מועצם הטעם הטבעי של הבשר; הבשר עובר לתנור, ובינתיים מכינים מרק (שמתבשל על הכיריים), ועוברים לסלט העשוי מירקות הגדלים בסביבה – שמיד אוכלים בלוויית יין לבן מיקב מקומי. אגב – כמעט כל חומרי הגלם מקורם בסביבה, כחלק מהטרנדים העכשוויים של סלואו־פוד, פארם־טו־טייבל וחזרה לטבע ולשורשים, וכך גם רוב היינות שמוגשים – בהתאמה לכל מנה.
אחרי המנה הראשונה חוזרים לחצר המלון, שם, מתוך בריכת מים קטנה, שולף ג'וזף דגי פורל חיים, שבתוך דקות מפורקים, מתובלים ועולים על משטח צלייה; הפסקה למנת המרק (עם יין תואם כמובן) והנה הדגים כבר מוכנים (חצי שעה מהבריכה לצלחת), ואחר כך מוגשים הבשר והקינוח שנשלף מהמקפיא.
בסך הכל – כשלוש שעות של הכנה, חוויה וארוחה נהדרת, שעולה כ־130 אירו לאדם. לא זול, אבל שווה כל שקל.
התחממנו במרחצאות באד פרדיז, אתר המוכר לכל ישראלי המטייל ביער השחור, שאף כלול בכרטיס החינם האזורי המקנה בילוי של שעה וחצי ביום במקום (אפשר להישאר יותר בתוספת תשלום). למי שאינו מכיר: יש מתחם מגלשות אקסטרים המתאים לילדים; מרחב סגור בשם "אואזיס" לבני 16 ומעלה, שכולל בריכה מקורה ופתוחה, בר משקאות ומסעדה; קומת ספא ענקית עם סאונות, ג'קוזי ובריכה; מתחם לטיפולי ספא; ומתחם עם בריכות מינרליות, בהן מים המלח שלנו. אחלה אתר לבילוי, לכל גיל, בכל מזג אוויר (פתוח עד 22:00 בכל יום).
ביקרנו במוזיאון שעונים בעיירה סנט־מרגן (Sankt Mergen). באזור היער השחור פועלים כמה מוזיאוני שעונים (מדובר באזור שהתפרסם כמקור שעוני הקוקייה), אבל כאן מוצג פן היסטורי מעניין של הנושא: שיגעון שעוני הקוקייה שפקד כמה מדינות באירופה, בעיקר את אנגליה, במחצית השנייה של המאה ה־19, וגרם למאות גברים צעירים מכפרי היער השחור להפוך לסוכני מכירות של השעונים האלה ברחבי היבשת. השעונים יוצרו בכפרים ובחוות באזור ותרמו לכלכלה המקומית, והסוכנים המקומיים שיווקו את הפריטים הנחשקים ללקוחות העשירים בכפרי אנגליה, צרפת והולנד. סטארט־אפ של ממש, וסיפור מרתק, שהגיע לקצו כשהטרנד חלף.
- טיפ: כדאי להזמין מראש סיור מודרך, אין טעם להגיע רק כדי לראות כמה מאות שעוני קוקייה, כדאי לשמוע את הסיפור שמאחוריהם.
