בית שקוף בלב הקיבוץ: אדריכלית מרגבים חזרה אליו עם משפחתה

כמו בקיבוצים רבים אחרים, גם ברגבים (5 קילומטרים ממזרח לבנימינה) החלה לפני כמה שנים התעוררות והתחדשות, בעקבות האפשרות שניתנה לבני המשק, לרכוש חלקות ולבנות בתים בשטח הקיבוץ. כאן הופשרו לבנייה 35 מגרשים בשכונות הוותיקות בקיבוץ, ושכונת צריפים מימי הקמתו נהרסה לטובת שכונה חדשה. "בעקבות ההחלטה על בניית השכונה יש חזרה גדולה של בני משק", מספרת ליאת בעבור-ברנס, אדריכלית בת הקיבוץ, "פתאום יש כאן הרבה משפחות צעירות".

היא ובעלה, גם הוא בן קיבוץ (ומנהל ענף האבוקדו), הם הורים לארבעה (15, 12, 8, 6). לפני כארבע שנים שבו לרגבים, אחרי תשע שנים בקיבוץ נגבה בדרום. תחילה שכרו דירה בקיבוץ, וליאת פתחה משרד אדריכלות עצמאי. כשהוכרזה הגרלת המגרשים החליטו להשתתף, וזכו במגרש בן חצי דונם בסמוך לאזור גני הילדים.

"בעלי היה קצת הלקוח שלי"

בפני בוני הבתים החדשים (לא רק בני הקיבוץ), עמדו שתי אפשרויות: בשכונה החדשה היו כמה דגמים לבחירה, ואת הבנייה עשה קבלן אחד; במגרשים שבשכונות הוותיקות, כל משפחה שזכתה הורשתה לבנות את ביתה באופן עצמאי. בעבור-ברנס, שתכננה לא מעט בתים פרטיים בקיבוצים ובמושבים באזור (חלקם אף התפרסמו כאן ב-Xnet), קיבלה הזדמנות לתכנן את בית משפחתה שלה.

איך היה לתכנן את ביתך, ועוד במקום קטן שבו את גרה כמעט כל חייך?

"מאוד נהניתי, אבל זה לא היה קל. התכנון עצמו נעשה בעיקר בשבתות ובלילות, כי בימים תמיד יש לחץ של עבודה. עשיתי פרוגרמה עם בעלי, הוא היה קצת הלקוח שלי. לצד הצרכים המשפחתיים היומיומיים שלנו, היו כל מיני אלמנטים שסימנתי לעצמי בתור אדריכלית במשך השנים, וידעתי שיהיו בבית שלי – כמו החלון המיוחד במשרד, השפה של הקווים הנשברים והלא סימטריים, שחוזרת על עצמה, והפתיחות הכללית של הבית".

קומה אחת, שלוש תיבות

בית המשפחה החדש משתרע על פני קומה אחת, ושטחו 160 מטרים רבועים ("זה המקסימום שניתן לבנות כאן בלי לשלם עוד למינהל"). מלפנים נראה הבית כמחולק לשלוש תיבות המונחות על המגרש באופן מדורג: תיבת זכוכית שבה נמצא המשרד; תיבה מרכזית, שבה נמצא המרחב הציבורי, ולה יש מרפסת מוצלת; ותיבה שלישית – שבה חדרי השינה – שהחזית שלה אטומה יותר, מחופה לבנים אפורים ומורמת מעט מפני השטח.

מסגרת אחת התיבות כפינת ישיבה שלווה(צילום: שי גיל)

שביל עשוי מדרכי בטון-מוחלק אלכסוניים ושקועים בדשא מוביל למרפסת הראשית, הפונה מערבה, ולדלת הכניסה. הדלת עשויה עץ מחורץ בקווים אלכסוניים, החוזרים גם בקורות העץ הלבנות בפרגולה הגדולה שמעל המרפסת.

מבט משביל הכניסה אל דלת העץ המחורצת(צילום: שי גיל)

המרחב הציבורי של הבית – סלון, מטבח, פינת אוכל וחדר משחקים – נמתח מהחזית הקדמית עד האחורית. מלפנים פתוחה המרפסת אל הנוף, ומאחור יש מרפסת צרה ואינטימית יותר, הפונה אל בתי השכנים. שתי החזיתות פתוחות לגמרי אחת כלפי השנייה עם ויטרינות הזזה גדולות, המאפשרות מבט רציף מצד לצד.

הסלון משתרע בין הוויטרינות, פתוח אל שתי המרפסות. מכיוון שאין בו טלוויזיה, אין צורך בקיר נוסף בשבילה, כך שסידור החלל יכול להיות חופשי יותר. הקיר היחיד בסלון אינו מגיע עד התקרה ואינו מתחבר לקיר אחר. הוא משמש יותר כגב לספה וכמחיצה לא אטומה לפינת המשחקים שמאחוריו.

על הקיר מפה עתיקה של פריז, מצוירת ביד, שהגיעה מבית סבא(צילום: שי גיל)

במרכז הסלון שולחן עם פלטה משורש עץ אגוז, פריט מאוסף הרהיטים הגדול שמטפח אביה של ברנס, ועל הקיר תלויה מפה עתיקה, מצוירת ביד, של פריז, שהגיעה מבית סבא. כדי להגדיר את הסלון ושתי המרפסות כאזור אחד המשכי בחרה ברנס לרצף אותם בגרניט-פורצלן דמוי אבן בהירה. "היה לי חשוב הקשר פנים-חוץ", היא מנמקת, "גם בחומרים".

"בבית עם שיק אישי מרגישים אחרת"

אזור פינת האוכל והמטבח מוגדר באמצעות ריצוף שונה – אריחים מאורכים דמוי פרקט חום כהה, המונחים בדוגמה של 90 מעלות. אזור העבודה במטבח מסודר בצורת ר', ופונה עם חלון סרט פינתי אל הגינה האחורית וגן הילדים הצמוד. משטח העבודה עשוי אבן קיסר בגוון שיש מושחר, וקטע מהקיר שמעליו מחופה בגרניט-פורצלן בגוון ברזל נחושתי. "העזתי לעשות כאן בחירות מעבר לבסיס ולסטנדרט", אומרת ברנס. "זה מה שנותן את הניואנסים. לדעתי, כשגרים בבית שיש לו שיק אישי מרגישים בו אחרת".

קטע מהקיר מעל משטח העבודה חופה בגרניט-פורצלן בגוון נחושת(צילום: שי גיל)

בחירה אישית נוספת לא מקובלת היא תכנון ידיות הפתיחה של ארונות המטבח הלבנים באופן לא סימטרי. חיבתה של ברנס לאלכסונים חוזרת גם ביחידת מדפים מברזל, שמייצרת הפרדה אוורירית בין הסלון למטבח, ומשמשת לתצוגה של חפצי נוי.

מבט מהמטבח אל הסלון(צילום: שי גיל)

ספרייה צבעונית מעץ וזכוכית מפרידה בין המטבח ופינת האוכל למשרד הביתי(צילום: שי גיל)

בחירה ייחודית אחרת היא קיר הספרייה הגדול, שמשמש כהפרדה פיזית ואקוסטית בין פינת האוכל למשרד הביתי. הספרייה היא ספרייה דו-כיוונית, שעשויה מעץ צבוע בגוונים עזים: צהוב, ירוק וסגול, בשילוב זכוכית. שולחן האוכל המשפחתי, שניצב לצד קיר הספרייה, עשוי עץ בהיר. "אני אוהבת שהקירות מאווררים, או שאינם מגיעים עד התקרה", אומרת ברנס, "וגם שיש להם תפקיד נוסף, מעבר לקיר".

המשרד השקוף: חוויה בגשם

גם למשרד הביתי יש נוכחות לא מקובלת. הוא אינו מוצנע כבדרך כלל, אלא משמש כמעין חלון ראווה של הבית, עם חלון משופע, גדול ושקוף, הפורץ כלפי הגינה וממוסגר בקירות המתחקים אחר צורתו. "היה לי חשוב חלון גדול ומשמעותי", אומרת ברנס. "יש משהו בשבירה הזו של ישר שהופך לאלכסון, שמלווה אותי עוד מהלימודים, ונותן תחושת גודל ופתיחות. זו חוויה מיוחדת לשבת כאן כשיורד גשם".

במשרד יש שולחן עבודה גדול, שהופך למדף לאורך החלון, וגם כניסה נפרדת ושירותים ללקוחות. לאחרונה שכרה ברנס חדר בבניין ישן בקיבוץ, ששופץ והפך למתחם קטן של משרדים וקליניקות, והמשרד הביתי משמש כגיבוי בעיקר בערבים ובסופי שבוע.

חדרי השינה צנועים

החלק הפרטי של הבית, בתיבה השלישית, מוצנע יותר ומרוצף באריחי גרניט-פורצלן בגוון בטון. הוא מתחיל מאחורי הקיר החלקי בסלון – הקיר שמסתיר חדר משחקים קטן עם חלון ישיבה אלכסוני, הצופה למרפסת האחורית. את החלון, שמסגרתו הפנימית העמוקה צבועה באדום, עוטף ארון נגרות כהה, התואם בגווניו לרהיט עתיק מהאוסף המשפחתי. בעתיד יהפוך האזור הזה לחדר שינה נוסף. בהמשך המסדרון יש ממ"ד, שאותו חולקים הבן והבת הצעירים, ומולו חדר הרחצה הכללי. יציאה אחורית מובילה לגינה משותפת עם בית השכנים – משפחת אחיה של ברנס – שטח שנמצא בשימוש יומיומי של כל בני הדודים.

חדרה של אחת הבנות הצעירות. כל הנגרות תוכננה במיוחד(צילום: שי גיל)

אל שאר חדרי השינה, שתוכננו לאורך המסדרון, מובילות שלוש מדרגות. כל החדרים צנועים בגודלם ומרוהטים בפשטות. הקו האלכסוני משביל הכניסה נמשך כאן ו"נכנס" לחדרה של אחת מהבנות, שם הותאמה אליו הנגרות, עם שולחן כתיבה פינתי. בחדרה של הבת הבכורה נבנתה (בידי אחיה של ברנס) מיטת גלריה גבוהה, שהחלל תחתיה נותר פנוי. גם לחדר הזה יש כניסה אחורית פרטית, עם גרם מדרגות חיצוני מברזל צבוע באדום.

בחדר ההורים. החלטה מושכלת על חדרי שינה קטנים יחסית(צילום: שי גיל)

חדר ההורים נמצא בין שני חדרי הבנות (ולא כנהוג, מופרד ומורחק מאזור הילדים). גודלו אמנם צנוע, אך יש בו חדר רחצה צמוד וחלון גדול שפונה לחזית צד פרטית יותר. "באופן מושכל הלכנו על חדרי שינה לא גדולים", מסבירה ברנס, "כי רצינו גם ארבעה חדרי שינה, גם משרד, גם פינת משחק וגם להישאר בגבולות בית קרקע".

בית פתוח בחברה סגורה

את גבולות המגרש מגדיר פיתוח הנוף סביב הבית, שעיקרו טראסות אבן מדורגות שתוחמות משטחי דשא רחבים, ללא גדר או חומת הפרדה מהמדרכה. קו המבט הפתוח, שהיה נקודת פתיחה בתכנון, חוצה את הבית ולא נתקל בחומות היקפיות, פרט לקיר אחורי נמוך, שנבנה עקב הפרשי גובה בין החלקות.

בית "פתוח" בקיבוץ שאין בו גדרות וחומות בין הבתים אינו עניין מובן מאליו.

"זה באמת היה נושא, לגור בחברה כל כך סגורה ולרצות בית כל כך פתוח. כבת קיבוץ גדלתי בין הטבע לבין האנשים, בין ההגדרות לבין הרצון לפרוץ. זה תהליך שהייתי צריכה לעבור עם עצמי, ובסופו, לשמחתי, הצלחתי לשחרר".

הסלון לכל רוחב הבית, מקיר לקיר(צילום: שי גיל)

מבט מהמרפסת האחורית אל הסלון ואל החלון האדום של חדר המשחקים שמאחוריו(צילום: שי גיל)

מבט מלפנים. מדורג, ופתוח(צילום: שי גיל)

בניית הבית הפרטי תרמה לה, לדבריה, גם מבחינה מקצועית. "קיבלתי ביטחון לעשות דברים שהם מעבר לפרקטי ולמובן מאליו. העזתי לבחור בפתרונות יותר מורכבים ומסקרנים, ואני בהחלט מרגישה שהפרויקטים האחרים שעשיתי במקביל הרוויחו מהתהליך שעברתי כאן".

תוכנית הבית(תוכנית: אדריכלית ליאת בעבור ברנס)

• קבלן: יצחק עמר, בן עמר
• אלומיניום: גל קונסטנטין
• מרצפות: נגב קרמיקה, נופר בן יעקב
• חיפוי אבן קיר חוץ: פשוט אבן, נסיה נימני
• חיפוי קיר מטבח: סגל קרמיק
• משטחי עבודה: אבן קיסר
• נגרות (מטבח, ספרייה, מדפים וארונות): ערד ברנס, "הנגריה החדשה"
• מדפי ברזל: עופר אלון, מסגריית אלון
• מדרגות ברזל אדומות: שי בן עמי
• פרגולות ומיטת גלריה: פלס בנייה מתקדמת, אורון ועידו
• תאורה: טרנדלייט
• פינת ישיבה בסלון: שמרת הזורע
• טפט: גולדשטיין טפטים
• וילונות: אירופה דקור, בטי מודאי, קורין שפירא
• שטיחים: צמר
• גינה ונוף: גינונים, דרור ומירי לחייני
• ציור בכניסה: ערן פרטוש
• ציור בפינת אוכל: אביבית בלס-ברנס
• סטיילינג לצילום: מאיה לבנת-הרוש
  

-------------------------------------

הצריף השוודי האחרון בקיבוץ רגבים הפך למועדון נוער. לחצו על התמונה:

זה היה פעם בית תינוקות, והיום מועדון נוער משופץ. לחצו לכתבה (צילום: עינת דקל)