בגיל 27, מצא עצמו ברייס לנגסטון (Bryce Langston), תושב אוקלנד, שוב ללא עבודה. תוכנית הטלוויזיה שהשתתף בה ירדה מהאוויר, ובאופק של עולם הבידור הניו זילנדי לא נראתה שום הזדמנות. החסכונות שאגר החלו להיגמר, חשבונות נערמו על שולחנו, ומחשבות על העתיד טרדו את מנוחתו. לנגסטון החליט שהדבר הראשון שעליו לעשות הוא לחפש מגורים זולים יותר. בין שיטוטים באתרים על בניית בתי בוץ לבין האופציה של מגורים בחוות אקולוגיות, הוא נפל על כתבה שעוסקת בתנועת "הבתים הקטנים".
תנועת הבתים הקטנים (Tiny houses) הגיחה בארצות הברית בסוף שנות ה-90, והיא מעודדת חזרה לחיים פשוטים, בתוך בתים קטנים ששטחם יכול להגיע לכדי 40 מטרים רבועים, אך גם להסתכם ב-10 מטרים רבועים. רובם המכריע של הבתים אינם מחוברים לתשתית (Off-Grid), כך שהדיירים מקבלים את כל שדרוש להם – מחשמל ומים ועד אינטרנט ובידור – מבלי להסתמך על הרשתות הציבוריות. סופת ההוריקן "קתרינה" שפקדה את חופי דרום ארה"ב ב-2005, וכעבור שנים ספורות המשבר הכלכלי של 2008, העלו לשיח הציבורי האמריקאי את פתרון הבית הקטן כמענה למצוקה כלכלית וכחלופת מגורים אמינה וראויה, ומשם התפשט הנושא למקומות שונים בעולם.
יוקר המחיה מציק גם Down Under
יוקר המחיה הוא נושא שמטריד גם את תושבי ניו זילנד. עלות בית ממוצעת במדינה היא חצי מיליון דולר ניו-זילנדי (כ-1.3 מיליון שקל), מספר לנגסטון, וככל שמתקרבים אל מרכזי הערים הגדולות – וולינגטון (הבירה) ואוקלנד – המחירים מאמירים. לפיכך, רעיון הבית הקטן קסם לו: מצד אחד, יישאר קרוב לחבריו ולמשפחתו באוקלנד, ומצד שני יוכל לרכוש לעצמו בית שעונה על צרכיו ותקציבו. הוא ניגש למלאכה ובנה לעצמו בית קטן בפאתי אוקלנד, פרויקט שעלה לו כ-15 אלף דולר ניו-זילנדי (כ-40 אלף שקל), והעניק לו כל מה שהוא צריך כדי לא להיות תלוי באף תשתית חיצונית - מערכת סולארית שתספק לו חשמל, מערכת אקולוגית לטיפול בשפכים, מערכת לאגירת מי גשם, ושלל גאדג'טים אקולוגיים וטכנולוגיים נוספים.
את תהליך בניית ביתו העלה ליוטיוב, ובעקבות הסרטון אנשים יצרו איתו קשר, כדי לדלות פרטים על אורח החיים שבחר לעצמו, וכדי להתייעץ איתו על בתים שבדעתם לבנות בעצמם. לדבריו, "חלקם בנו בתים כמו זה שלי, חלקם בנו בתי אדמה, או שהסבו קרוונים ואוטובוסים למגורים, וכדומה. הקשר עם האנשים הביא אותי לצאת למסע המצולם הראשון".
כך נולד הבלוג Living big in a tiny house, שבו מספר לנגסטון על טיוליו. הוא פוגש אנשים שהחליטו לגור בבתים קטנים, ושמצאו פתרונות מקוריים ולא סטנדרטיים לבעיות מאתגרות בעיצוב פנים, שניצבות בפני מי שמחפש את סגנון החיים הזה. "ייסדתי את הבלוג", הוא מספר לערוץ האדריכלות של Xnet, "כי רציתי להראות לאנשים את האלטרנטיבות והאופציות למגורים שנמצאות שם בחוץ. הרבה מבני דורי, מחבריי, ויתרו על הרעיון שיום אחד הם יוכלו לרכוש לעצמם בית. אם אתה לא יכול להרשות לעצמך בית רגיל, עדיין יש דברים שאתה יכול לעשות כדי להגיע למטרה".
כשמאחוריו לימודי פרסום ושיווק באוניברסיטה, וללא ידע מקדים באדריכלות ובעיצוב, הפך לנגסטון את התחביב שלו למחקר לכל דבר. "לא התכוונתי שזה מה שיקרה", הוא אומר במבטא ניו זילנדי בולט. "כשהעלינו את הסרטונים מהמסע הראשון, ערוץ היוטיוב ממש המריא ונוספו המון עוקבים שהתעניינו בעשייה. אני חושב שמבחינת עיתוי, זה היה הדבר הנכון בזמן הנכון. בכל העולם מחפשים חלופות מגורים, אז הסרטונים האלה, באופן שבו אנחנו עושים אותם, התאימו כמו כפפה ליד". ויש לציין, כי הבלוג כולל מדריכים מפורטים לבניית בתים זעירים.
למי זה מתאים?
החיים בבית קטן אינם מתאימים לכל אחד, בוודאי שלא למי שאוהב לארח על בסיס קבוע, ושזקוק למרחב תנועה בביתו. מי שכן רוצה לחיות כך, מוכרח לתעדף את צרכיו. "זו נקודה שהופכת את עיצוב החלל לעניין חשוב מאוד", אומר לנגסטון. "כשאתה מעצב בית רגיל, פשוט יותר להתאים אותו לצרכיך, כי יש מקום לכל מה שאתה צריך. כל מה שאתה רוצה יכול להיכנס. בבית קטן, אתה צריך להתאים אותו אליך ולקבוע סדר עדיפויות. לדוגמה, אם יש לך משפחה גדולה ואתה נהנה לבשל ולארח, תצטרך למצוא דרך לעצב את החלל בצורה הולמת. אתה צריך להכיר את עצמך ולדעת מה חשוב לך. אם הבית לא יתאים לצרכיך, אתה פשוט לא תהיה שמח בו".
הבתים הטובים ביותר שלנגסטון הציג בשנה החולפת:
פגשת אנשים שוויתרו על המגורים בבית קטן, כשהבינו שהוא לא עונה על הצרכים שלהם?
"רוב האנשים מתכננים את הבתים שלהם לעצמם, כך שהם חושבים כמעט על הכל לפני שהם מתחילים לבנות. מה שכן נפוץ הוא אנשים שמעצבים מחדש את הבתים הקטנים שלהם, מוכרים אותם ואז בונים בית קטן חדש. רוב האנשים שבונים בית קטן שני בונים אותו קטן יותר מהראשון, ורובם מגלים שהנקודה שחשובה להם היא הניידות של הבית - היכולת לטייל עם הבית, למצוא יותר בקלות מקום להחנות אותו, וכדומה. ככל שהבית קטן יותר, האפשרויות גדלות".
אילו חסרונות מצאת בבחירה לגור בבית קטן?
"אני לא חושב שכולם יכולים להיות שמחים בבתים קטנים. זה לא מתאים לאופי של כל אחד. הרבה אנשים מרגישים שהם כן צריכים את המרחב, ושהם כן צריכים את החפצים שלהם כדי להיות שמחים. אם אתה בן אדם כזה, אני לא חושב שתיהנה. אם בטבע שלך אתה מינימליסט ונהנה לבלות מחוץ לבית, אני מאמין שתיהנה מאוד".
ניסיונו לימד אותו שהמגורים בבית קטן מתאימים מאוד לחיי שגרה עירוניים. רוב אנשי העיר מתחילים לעבוד בבוקר ומסיימים בשעות אחר הצהריים, משם ממשיכים לבילוי עם חברים או לפעילות פנאי כלשהי - מה שהופך את הבית לחלל שינה, יותר מכל דבר אחר.
"למי שחיים שגרת עבודה של 9 בבוקר עד 5 בערב, לגור בבית קטן זה הגיוני יותר – כי הם כמעט לא בבית", מסביר לנגסטון. "אם זהו אורח החיים שלך, הגיוני להקטין את הבית, וכך לחסוך כסף ולחיות חיי רווחה טובים יותר. אני חושב שחונכנו להעריך יתר על המידה מוצרים וחומריות. השקענו יותר מדי רגשות בחפצים שמקיפים אותנו. כשאתה מכניס לחיים שלך דברים שחשובים לך - את המשפחה שלך, הזמן שלך, מערכות היחסים שלך- עם הזמן אתה מגלה שזה פחות משמעותי להוסיף לחיים שלך מוצרים חומריים. דרך החיים הזו עוזרת להבין מה חשוב בחיים, ואני חושב שזו תובנה עם תועלת עצומה".
שמירת הסביבה זולה יותר
כשהתנועה של הבתים הקטנים התחילה לשגשג, היא סבלה מבעיות טכניות לא פשוטות – מטיפול בשפכים ועד חיבור לאינטרנט. בשנים האחרונות, יש לבעיות היומיומיות האלה יותר ויותר פתרונות טכנולוגיים, בחלקם גם אקולוגיים. "כשאנשים חיים בבתים קטנים שעולים פחות", אומר לנגסטון, "הם יכולים לאפשר לעצמם איכות בית גבוהה יותר. אם אתה בונה בית רגיל ורוצה שהוא יהיה אקולוגי, off-grid, העלויות יכולות להיות מאוד גבוהות. הרבה פעמים המחיר הוא מה שמונע מאנשים להתקין את המערכות האלה בבתים. כשבונים בית קטן, כל המערכות האלה אפשריות יותר ובמחיר נוח יותר. בבתים האלה מותקנות בדרך כלל מערכות ידידותיות לסביבה יותר מהרגיל, כמו פאנלים סולריים וטכנולוגיית קומפוסט לטיפול בשפכים, ויש בזה המון תועלת לדייר וגם לסביבה".
לדבריו, הטיול הראשון שלו שתועד בבלוג היה ביפן, בירת המינימליזם והצפופה מאוד בשטח, שבה אדריכלים רבים מחפשים פתרונות שימושיים לבתים קטנים.
"אני זוכר במיוחד את הסדנה של מיצ'יפיגאמי, אמן שיוצר בתים יפהפיים ומינימליסטיים", מספר הבלוגר. "העיצוב שלו מולטי-פונקציונלי, מתוחכם וזול, והבחירות שלו בעיצוב החלל ובהתאמה של הריהוט הן גאוניות. בשונה מהעולם המערבי, שבו הבתים הקטנים נהיים גדולים יותר, ביפן נוכחנו לדעת שהם נמשכים יותר למשמעות הבסיסית של המגורים בסגנון הזה - בתים מאורגנים ומינימליסטיים. זה היה מסע מדהים, ופתיח נהדר למחקר העולמי שלנו".
מאז הספיק לנגסטון לבקר בחמש מדינות, לצלם כ-150 סרטונים, להוציא ספר, ולא להוציא מראשו בית אחד שפגש בארצו שלו.
"בחיים לא אשכח את הטירה שבה גרה משפחה צעירה - ג'סטין, יולה ובנם הקטן. היא נבנתה במוטואקה (motueka). זאת משאית הובלת רהיטים ישנה שהוסבה לבית, אבל הונדסה ככה שכשהיא חונה, כל הצדדים שלה נפתחים. אזורים שלמים בבית צצים מהקירות, הגג מורם למעלה וחושף אמבטיה שמחוממת באנרגיה סולארית, והמשאית משנה צורה לטירה מהאגדות. התקינו בה את כל האמצעים שהופכים אותה ל-off-grid. זה לגמרי הטריף אותי. זה אחד הסרטונים הכי נצפים שעשיתי, ובכנות, עדיין לא מצאתי בית קטן שהגיע לכזאת רמה של הנדסה ויצירתיות. הטירה חצתה את כל מה שדמיינתי שאפשרי בעיצוב של חללים קטנים".
יש מכנה משותף לאנשים שבוחרים לחיות בבתים קטנים?
"אין סטריאוטיפ קבוע. בסרטונים שלי אפשר לראות מגוון רחב של אנשים שבוחרים בזה: זוגות צעירים, רווקים, בוגרי אוניברסיטה, אנשים עובדים עם הכנסה גבוהה, אנשים שעובדים בעבודות שאפשר לטייל איתן, אנשים שיצאו לפנסיה, ועוד הרבה סוגים. הרבה מדור הבייבי-בום, שכל הרכוש שלהם בעולם הוא הבית שרכשו בעבר, שוכרים או מוכרים את הבית כדי שאיכות החיים שלהם לא תרד וכדי שיוכלו ליהנות מהחיים. פגשתי אמנים, כתבים, צלמים וציירים וגם רופאים, עורכי דין ורואי חשבון שגרים בבתים קטנים. אנשים עוברים לבתים קטנים משלל סיבות".
ואולי המכנה המשותף הוא החופש הכלכלי וחופש הניידות.
"אנשים יכולים היום לעבוד מהבית ולא להיקשר למקום מסוים. הם יכולים לחיות חיים שלמים, כשהם מטיילים ועובדים במקביל. הרבה אנשים בונים בתים קטנים וניידים כדי לאפשר לעצמם חיים בלתי תלויים, אבל עדיין עובדים, מרוויחים כסף ומשתלבים בחברה".
שנתיים לאחר שהשיק את הבלוג, הכיר לנגסטון את ראסה פיסדי, שהפכה לבת זוגו, ושניהם מטיילים יחדיו בבית קטן. הוא מראיין, שניהם מצלמים ועורכים, וכבר הגיעו למיליון עוקבים ביוטיוב. לפני כחודש חזרו מטיול בצפון אמריקה ובאוסטרליה לחופשת קיץ בניו זילנד, וכבר שוקלים את היעד הבא. "אנחנו עוד לא יודעים בדיוק לאן פנינו מועדות, אבל יודעים שבשנתיים הקרובות נרצה לחקור טריטוריות חדשות. ננסה למצוא את דרכנו גם לישראל".
שבע שנים אחרי היום שבו התחיל את המסע, כשהוא בן 34, הוא עורך סיכום ביניים קצר: "לא דמיינתי שהדבר הזה יהפוך לעבודה שלי. אני מטייל בעולם וחוקר בתים של אנשים. אני רואה איך התשוקה שלי לנושא משנה חיים של אנשים, וזה מופלא בעיניי".
-------
קטן ביפן: וילה על מגרש של 52 מ''ר בלבד
