במידה שיש בשיתוף אופניים קריאת תיגר על רעיון הבעלות הפרטית, שימוש בהם יכול היה להיות עניין חתרני מלבב. אלא שבימינו, בקצה כל מיזם "שיתופי" יושב איזה עשיר עם קופה רושמת, והגלגלים הכתומים של אופני "מובייק" (להלן: מופניים), מתפשטים במרחב העירוני כמו ג'ינג'ים על גב לבנבן חשוף לשמש. ולא רק הם.
"לאט לאט מתמלאים רחובותינו בכתומים, בלבנים ובכחולים...", נכתב בקבוצת הפייסבוק מחזירים את הבטיחות להולכי הרגל , "ולא, לא מדובר בפרחים או בעצים, אלא בדו-גלגליים למיניהם שנפרסו במרחב הציבורי של הולכי הרגל על ידי חברות שיתוף הכלים. להבדיל מהפרחים והעצים, הם אינם מסודרים בערוגות ובגינות, אלא מושלכים בכל מקום כיד הנוחות הטובה על אקס-משתמשיהם".
במלים אחרות: "זה פשוט מטרד", כותב גולש עצבני בפייסבוק. "כל פעם שאני רואה את האופניים האלה בא לי להצית אותן במקום".
כמה חברות של אופניים שיתופיים החלו לפעול בארץ במהלך השנה האחרונה. חברת OFO, שפעלה בתחילת השנה בעיקר ברמת גן (עם כ-500 אופניים צהובים) עזבה את ישראל ביולי האחרון; חברת אופני ישראל (ISRABIKE) החלה לפעול בנתניה באפריל (עם אופניים כחולים), ובאחרונה נראים הכחולים שלה גם בתל אביב; ומובייק (MOBIKE), שהביאה לארץ 2,500 מופניים (עם גלגלים כתומים ושלדה אפורה), מפעילה אותם בהדרגה מאז חודש מרץ בקרית ביאליק וקרית מוצקין, ברחובות, בראשון לציון, ברמת גן ובתל אביב.
בחלק מהמקומות מוגדרת הפעלת האופניים כפיילוט לתקופת ניסיון (ולכן יכלו להיכנס ללא מכרזים). בתל אביב, מסר דובר העירייה, בתשובה לשאלת Xnet, "העירייה לא העניקה היתר או רישיון לאף חברה פרטית באשר היא, פרט ל'תל-אופן'". החברות גם לא נדרשו לשלם עבור הזכות להפיץ את האופניים שלהן בעיר.
כלי התקשורת קיבלו את האופניים הסיניים בשמחה עם כותרות כמו: "לרכוב ולזרוק: הדור החדש של האופניים השיתופיים כבר כאן" ו"לא רק תל-אופן - אפשר גם לרכוב ולזרוק", וזה בדיוק מה שקורה. רוכבים וזורקים.
"למה להשאיר בצורה מסודרת אם אפשר להשאיר כמו חארות", קובלת גולשת בפייסבוק, "למי אכפת מהזקנים, הילדים או אלו שבכסאות גלגלים. עוד חברה שהחליטה להשתלט על המדרכות".
בהבדל מתל-אופן, מודל שחייב את עיריית תל אביב-יפו להקים תחנות עגינה מסודרות באזורי פעולתם, האופניים הסיניים הם מה שנקרא "דוקלס" (Dockless) - ללא עגינה - והפעלתם באמצעות אפליקציה סלולרית מאפשרת את "זריקתם" בכל מקום, מה שמבטיח בלגן. אך בניגוד לגולשת הסבורה ש"המודל מגיע ממדינות שבהן אנשים מחונכים, ופה אין חינוך", גם במקומות עם אנשים מחונכים ה"דוקלס" עושים צרות.
על פי סוכנות הידיעות הצרפתית AFP, בווינה הוכרזה באוגוסט מלחמה על ה"דוקלס", לאחר שהיוו הפרעה במרחב הציבורי, ובניו יורק הוחלט על פיילוט שיאפשר למפעילים שונים לפזר מספר מוגבל של אופניים. באמסטרדם נאסרה כליל הפצתם, ובערים שונות בארצות הברית, נכתב בידיעה אחרת, התנו את הפעלת האופניים בקבלת רשיון ובתשלום מס. אצלנו, עיריית תל אביב יפו - שהצליחה, בשם הסדר במרחב הציבורי, לסלק באחת את פחי האשפה הירוקים מהרחובות - עדיין לומדת את הנושא.
במלים הרשמיות של הדובר, זה נשמע כך: "עיריית תל-אביב-יפו מבצעת תהליך בחינה של השימוש בכלי תחבורה שיתופיים (אופניים וקורקינט חשמלי), בין היתר בכדי ללמוד כיצד ערים שונות בעולם מתמודדות עם כניסת גופים פרטיים לתחום התחבורה השיתופית באופניים בהיבטי רגולציה; היבטי המרחב הציבורי, כולל השמירה עליו, וכדומה".
מותר, אגב, לתמוה מדוע העירייה שהקימה ומפעילה את תל-אופן בהשקעה גדולה, ובוודאי נפגעת ממיזם אופניים מתחרה, אינה פועלת להגבלתו. התחרות כבר נותנת אותותיה. לעמדות בתחנת העגינה של תל-אופן נוספו באחרונה מדבקות פרסום בולטות: "חוויה תל אביבית ב- 0.66 שקל ליום". ובאותיות הקטנות: "למנוי שנתי לתושבי תל אביב יפו, גבעתיים ורמת גן. ובכפוף לתקנון":
מובייק ישראל, אם לרדת רגע לפרטים, שייכת לחברת קאר טו גו, האחראית גם למיזם אוטו-תל, שהעירייה שותפה במימונו. לים האינטרסים הזה, שאינו חשוף במרחב הציבורי, מישהו יצטרך לצלול פעם.
כך או כך, לזכותה של מובייק יאמר שהיא חוזרת ומדגישה - גם על המופניים וגם באתר שלה - כי יש להחנות אותם באופן מסודר ומתחשב.
אבל כיוון שמובייק מציעה נוחות, בני האדם עושים מה שנוח. וכך זה נראה:
"נמאס לי מאופני מובייק שחוסמים את המדרכות בעיר", קבלה גולשת בדף הפייסבוק של עיריית תל אביב יפו, "זה בלתי אפשרי לקחת את הבת שלי לגן עם עגלה בלי לרדת לרחוב, שזה מסוכן. ואם לי זה קשה, תחשבו על כמה קשה זה צריך להיות לאנשים נכים. איך אתם מאפשרים דבר כזה? מאז שהם הגיעו לתל אביב אני רואה בעיות כאלה כל יום".
העירייה הגיבה מיד: "... הפעילות מתבצעת ללא אישור העירייה ועשרות זוגות אופניים שהפריעו במרחב הציבורי הוחרמו. בנוסף קיימנו שיחה עם החברה והודענו להם שבמידת הצורך נגיש נגדם כתב אישום על מפגע בשטח ציבורי".
בתשובה לשאלה שלנו (לא בפייסבוק), הנוסח היה מתון יותר: "אגף הפיקוח הבהיר למנהלי החברות המפעילות את המיזמים כי עליהם לוודא שכלי התחבורה אינם מהווים מכשול או הפרעה במרחב הציבורי".
גם מובייק לא הייתה אדישה לתלונת הגולשת: "...אנחנו מצטערים לשמוע. חשוב לנו מאוד להדגיש שאנחנו לא מקלים ראש בנושא השארת האופניים וחנייתם במקומות שפוגעים במרחב הציבורי... חשוב לדעת שמשתמשים אשר מחנים את האופניים בצורה שמפריעה למרחב הציבורי מסתכנים בהרחקה מן השירות".
אבל כדי שמובייק תדע על מפגע מישהו צריך לדווח לה. אז נמצאה צדיקה בסדום. בדיון שהתלקח בפייסבוק מודה מובייק לגולשת שהתלוננה, וכותבת לה: "...בין אלפי הרוכבים של מובייק לצערנו אנחנו עדיין נתקלים ברוכבים מעטים שמסיימים את הרכיבה לא כראוי... על מנת למגר את התופעה ולאתר את הרוכב האחרון שהשאיר את האופניים כך, נשמח להבא שתצרפי צילום של המספר הסידורי שמופיע על גבי האופניים. רוכב שמשאיר את האופניים במקום שמפריע למרחב הציבורי מסתכן בקבלת קנס ואף הרחקה מהשירות".
לכך משיב מיד גולש: "אני חושב שהתבלבלתם, היא לא עובדת אצלכם. אם אין לכם שיטה טובה לוודא שלא משאירים מכשולים ברחבי העיר, אז אין לכם מוצר טוב".
הגולשת המתלוננת ממשיכה ושואלת: "למה אתם לא מסדירים חניות מסודרות כמו של תל-אופן. חושבת שאתם צריכים לפנות לעירייה ולהקים חניות מסודרות ולא לסמוך על הישראלי 'היפה'".
על כך משיבה לה גולשת אחרת: "כי כל העניין הוא שניתן להשאיר אופניים בלי לחפש חניה. כי לאנשים אין חינוך ואין כבוד לזולת, זה לא באמת אשמת מובייק...". מה שנכון.
ומובייק מוסיפה: "...אין לנו תחנות עגינה... כי זה כל הרעיון... אנחנו מנסים להשריש תרבות אחרת של רכיבה על אופניים... על מנת למגר את התופעה ו'לחנך' את הרוכבים אנחנו מאוד מעריכים דיווחים מהשטח. אנחנו דואגים לאתר את הרוכב האחרון ומרחיקים מהשירות - ממש לא כחלק מ'עבודה' אלא בגלל רצון טוב של תושבים לעיר ירוקה ונעימה יותר".
נכון, יש גם משתמשים הגונים, שמשאירים את האופניים באזורי חניה מוסדרים:
ברור שמובייק לא לבד בגזילת המדרכות מהולכי הרגל. עם אופניים חשמליים, אתרי בנייה מופקרים, מחסור במקומות חניה, תימרור מוגזם וחפצים שתושבים לא צריכים, המדרכות העירוניות הפכו כבר מזמן לשדה מוקשים.
וכעת לא רק מופניים פזורים על המדרכות, גם ציפורים חשמליות מנקרות בכל פינה:
אלה ואלה הם כפנס מהבהב - רגע יש, רגע אין (כי מישהו אחר לקח). וגם לכך נמצאה התשובה. "אנשים אשכרה לוקחים את הבירד אליהם הביתה?" תוהה גולש באחת מקבוצות הפייסבוק השכונתיות, "זה טמטום! כתבתי לבירד בתלונה על זה שמלא פעמים אני מגיע לכלי שרשום שהוא נמצא אבל הוא לא באמת נמצא. הם טוענים שזה קורה - אנשים דפוקים שלוקחים את הכלי אליהם הביתה (לא בשביל להטעין, סתם בשביל לשמור אותו לעצמם). זה נשמע לי הזוי. אבל אני מאמין להם, מקווה שהם יתפסו את הפושעים!...".
חברת בירד האמריקאית, יצרנית הציפורים החשמליות, הביאה אותן לארץ, והיא משלמת ל"צפרים" שמוכנים לקחת אותם להטענה אצלם בבית, ולהחזיר לרחוב. לכן לעתים, גם אם האפליקציה מראה שיש ציפור במקום מסוים, בעצם אין. "זה קורה לי כל הזמן בשכונה", מספרת גולשת, "היה לי בבוקר עם 3 קורקינטים באזור שלי ולא מצאתי אף אחד מהם בפועל".
מזל שאצלנו אין נהרות ותעלות מים. בפריז למשל, כפי שדווחה סוכנות הידיעות רויטרס ביולי השנה, אופניים "שיתופיים" רבים הושלכו לסיין. ומדווש אנגלי אחד כותב, על סמך נסיונו בלונדון: "אם אתם רואים באפליקציה אופניים במיקום נוח, ממש ליד תעלה או נהר, תשכחו מהם". הוא מספר שחיפש במשך דקות ארוכות אופניים שהופיעו באפליקציה ליד קו המים, עד שראה אותם שוכבים במבט עצוב, כדבריו, בתחתית התעלה.
מצחיק. בתגובה לאחד הפוסטים שמתלוננים על הפרעת המופניים בתל אביב, כתב איזה גולש: "להשליך כל זוג כזה לירקון. תראו איך מובייק מוצאת פתרון לבעיה תוך יום".
רשעים, כידוע, לא חסרים. המופניים שלה, מספרת מובייק, חסינים לוונדליזם - אי אפשר להעלים אותם (יש ג'י פי אס), אי אפשר לפרק את הכיסא, אין אוויר בגלגלים, אז אי אפשר להוציא אוויר, לאופניים אין שרשרת, וכל החלקים שלהם מתאימים רק למופניים. אבל בהתקף עצבים או שכרות אפשר סתם להעיף אותם:
לירן גלבוע, מנהל פעילות מובייק בישראל, מתגאה באחת מהכתבות שפורסמו על תפוצת המופניים, כי "כבר לא מדובר בטרנד חולף, האופניים השיתופיים הכתומים-אפורים הפכו לחלק מהנוף העירוני...". מה שאפשר, אגב, לומר גם על צואת כלבים.
ואם כבר מדברים על הנוף העירוני, מותר לשאול מדוע לחברה פרטית מותר לפזר בו את מרכולתה, וגם להרוויח מזה, בעוד שתושב תמים, אם יציב ברחוב דוכן לממכר חפצי יד שנייה, נניח, יידרש לסלקו מיד, ואף לשלם קנס.
מנקודת מבט אסתטית, התבנית הסינית האחידה מתעתעת: לרגעים נדמה שזה אותו זוג אופניים, שצץ בכל פעם במקום אחר. ובכלל, נוכחותם של המופניים ברחוב דומה לנוכחות של סניף מקדונלד'ס בשאנז אליזה בפריז, או סניף של ארומה בשוק לוינסקי. קוץ בעין. אחידות מסוג "ראית אחד, ראית את כולם", גם אם היא נוחה למשתמשים, לעולם לא תצליח להוסיף למרחב העירוני את מה שמעניק לו המגוון, מרופט או צבעוני ככל שיהיה:
אחרי הכול, אין כמו טאץ' אישי:
