בשנת 2002 נפתחה ברחוב מקווה ישראל בתל אביב חנות האופנה של המעצבת נאית רוזנפלדר, חלוצת מעצבות גן החשמל בתל אביב, אז עוד מתחם זנות הומוסקסואלית בדרום העיר. יחד עם בית הקפה לאביט שעדיין פועל בצומת הרחובות מקווה ישראל וברזילי, הפך האזור לאבן שואבת עבור אנשי שוליים מתחום העיצוב, שחיפשו מגרש פעולה אלטרנטיבי אל מול המיינסטרים שפעל ברחובות דיזנגוף ומרכז העיר.
מחירי השכירות הזולים והחנויות הגדולות מגנטו למקום מעצבות כמו עידית ברק מדליקטסן, נופר גלפז, זינה מיכאלו מזיקה, והמותגים כיסים ופראו בלאו, שהפכו את גן החשמל למתחם המעצבים הצעירים של תל אביב. בהמשך הצטרפו מעצבות "מתחם הרכבת" הסמוך, ביניהן שירלי איציק מרובי סטאר, אליס דהן מהמותג שיין וחנות התיקים tes בעיצוב טלי אפשטיין סגל, אולם עם השנים לא נותר זכר במתחם למעצבי האופנה שפעלו בו אז, למעט מספר דיירים חדשים יותר, כמו ששון קדם, מאיה בש ומותג בגדי היוגה אנג'לי.
בשנתיים האחרונות שינה האזור את פניו בעקבות עבודות הרכבת הקלה, וכעת הוא מסתמן כמתחם החדש של חנויות וינטג' ויד שנייה בתל אביב. בשני הרחובות המרכזיים שלו, מקווה ישראל וברזילי, התמקמו חמש חנויות המתמחות בז'אנר: איתי גונן; בוטיק Chelsy של מיכל סונסינו ושלוש בנותיה – ירדן, שרון ורוני; אאוטסייד סוסייטי של אריאל מקס לוי, שנפתחה לפני כחמש שנים ומוגדרת כחנות Re-Sale; בוטיק Seekers של דניאל בר און, שעד לאחרונה פעל בחנות סמוכה, אשר אליה נכנסה בחודש שעבר המצטרפת החדשה למתחם – הסטייליסטית והדוגמנית מיקי ממון, שמעידה כי החלום לפתוח מקום משלה דגדג אצלה כבר משנת 1997. "זאת לא רק חנות וינטג' – היא כרטיס הביקור שלי", היא מבקשת להגדיר את המקום, "המקום משמש גם כסטודיו לסטיילינג ועיצוב, עם סדנאות לנשים ומפגשי סטיילינג אישי, ובקומת הגלריה נמצא הסטודיו לציור שלי".
"בחמש שנותיי פה, השכונה ידעה עליות ומורדות קיצוניים", אומר לוי, "תמיד היתה הבטחה שהאזור יהפוך למוקד משיכה עבור לקוחות, אבל כשהחלו העבודות על הרכבת הקלה, היתה תקופה שחורה מאוד של חוסר ודאות. כיום השכונה בשיא שלה וכבר עמוק בתהליך ג'נטריפיקציה. שכונות דומות עוברות תהליכים דומים בערים גדולות, ותמיד מהוות מוקד משיכה לאופנה מהסוג היותר אלטרנטיבי. הצעירים שורצים בשכונה, כי המחירים עדיין בהישג יד וגם לחנויות נוח לפתוח פה, כי קהל היעד כבר נוכח. יש עסקים מבוססים יותר שצופים את היום שאחרי העבודות, וכבר מתמקמים ומושכים איתם את הלקוחות שלהם. תחנת אלנבי ממוקמת ממש על מפתן השכונה ואין ספק שהיא תהפוך למוקד תיירותי חזק מאוד".
מחולצות ב-20 שקל ועד נעליים של שאנל באלפי שקלים
מביקורים שערכנו במתחם ושיחות עם בעלי החנויות, עולה כי בניגוד למאבקי אגו המזוהים עם תחום האופנה, בחנויות לבגדי וינטג' ויד שנייה פרגון היא מילת המפתח. רובם הגיעו לכאן בשל מחירי שכירות נוחים מאלה שבמרכז העיר ובזכות האופי השכונתי של גן החשמל, שנפקד ממתחמים אחרים בתל אביב. על אף ריבוי החנויות באזור (עד לאחרונה גם פעלה במרחק כמה רחובות חנות היד שנייה של אורטל בן דיין), לכל מקום אופי משלו, כך שלא נוצרת התנגשות ביניהם.
גונן משלב פריטי וינטג' מקוריים של חברות כמו משכית וגוטקס, מותגי על כמו לנוון ובלנסיאגה, ופריטים שהוא משפץ בעצמו ויוצר מהם שפה חדשה, כמו ז'קטים מג'ינס שבגבם גובלנים סרוגים, או חולצות משובצות שעליהן תפורים צעיפים של קבוצות כדורגל. ב-Seekers יש שילוב בין אופנת רחוב, חפצי וינטג', תקליטים, ופריטי מעצבים כמו מעיל של חברת האופנה הבריטית ברבור ותיקים של לואי ויטון, בובות פלסטיק ומכנסי ג'ינס של ליווי'ס, בטווח מחירים שבין 150 שקל ל-1,500 שקל. אאוטסייד סוסייטי מציגה טווח רחב של מוצרים ומחירים: מחולצות טי חמודות ב-50 שקל ועד שמלות של אלכסנדר מקווין ונעליים של שאנל באלפי שקלים.
במקרה של מיקי ממון, מדובר בהמשך טבעי לקריירה שלה כדוגמנית בינלאומית ובהמשך כסטייליסטית. בבוטיק תמצאו פריטי מעצבים שליקטה לאורך השנים ברחבי העולם, לצד פריטי וינטג' ייחודיים. "נפרדתי מכל כך הרבה פריטי לבוש שלי מהעבר, ואת פריטי המעצבים שנותרו ארצה להעביר בעתיד לבתי אלה, שאולי תאהב וינטג'", אומרת ממון, "המטרה שלי כאן היא למצוא את הפריט היפה ביותר וליצור תמהיל שכל אישה יכולה להתחבר אליו".
בכניסה לחנות תלויות חגורות אובי יפניות צבעוניות משנות ה-30, ועל הקולבים תלויים פריטי אספנות כמו שמלה של לאונרד פריז, ז'קט מפוסל של כריסטיאן דיור בעיצוב ג'ון גליאנו, או שתי שמלות קרפ וינטג' ישנות ומרהיבות. "לא אביא פריט רק בגלל התווית שלו", היא אומרת, "אני רוצה להיות נגישה, ובחנות יש פריטי לבוש החל ב-50 שקל ועד 2,500 שקל, אבל הממוצע עומד על 500 שקל".
מבין כל החנויות, הגדול ביותר הוא בוטיק Chelsy, שחוגג שנתיים לפעילותו ומתפרש על פני שתי קומות מסודרות לנשים ולגברים. "הרעיון של החנות הוא לשנות את התפישה של אנשים על יד שנייה: שזה לא שמעטס, לא מריח טוב ולא אסתטי", מסבירה סונסינו את האג'נדה מאחורי הבוטיק, שמציע מצאי משתנה שנע בין חולצות טי לגברים ומכנסונים לנשים ב-20 שקל, ועד פריטי מעצבים כמו תיק של גוצ'י או מעיל טרנץ' של ברברי במחיר של 4,000 שקל. החנות פועלת בשיטת קונסיגנציה, וחלק גדול מהבגדים התלויים על הקולבים הם של לקוחות שמוכרים פריטים מארונם.
"הרעיון הוא לנסות להטמיע תרבות צרכנית נבונה יותר"
הריכוז הגבוה של חנויות יד שנייה במתחם גן החשמל הוא חלק ממגמה גוברת בתל אביב, ורק לאחרונה נפתחו באזור נחלת בנימין שלושה בוטיקים נוספים העוסקים בתחום. "אנחנו בעידן ה-I", מסביר איתי גונן, שלאחרונה התרחב לבוטיק נוסף ברחוב קינג ג'ורג' בעיר, "לאנשים נמאס ללבוש בגדים מרשתות אופנה והם מחפשים ליצור לעצמם מראה אינדיבידואלי. בנוסף, לרוב פריטי וינטג' תפורים טוב יותר מהפריטים החדשים, והם נדירים יותר. זה לא בהכרח זול יותר מקסטרו, להפך. זה כמו רכבי אספנות, עולים היום יותר ממכונית חדשה".
"אנחנו בעיצומה של מהפכה של ממש, והנתונים מטלטלים את שוק האופנה הגלובלי", מוסיף לוי, "שוק ה-re-sale העולמי צומח בקצב של יותר מפי 20 משוק האופנה המהירה, ששרוי כמעט בסטגנציה, וצפוי לעקוף אותו בנתח השוק בתוך עשור. אלה תהליכים שדוחפים בני דור המילניום. תרבות האינסטנט שאינסטגרם עיצבה והמרוץ אחר לייקים והכרה, עיצבו תרבות אינדיבידואליסטית הדורשת תוכן חדש ועדכני על בסיס יום יומי. רמת התוכן עולה ואיתה גם רמת הלבוש, והמחיר בהתאם".
גם האג'נדה האקולוגית היא חלק מהמגמה, בטח בתחום האופנה, שם בגדים רבים שלא נמכרים נשלחים להטמנה או השמדה. "אם פעם הטייטל שלנו היה וינטג' ויד שנייה, כיום אנחנו בוחרים לחשוב על עצמנו כחנות re-sale", מסביר לוי, "הרעיון הוא לנסות להטמיע תרבות צרכנית נבונה יותר כשזה מגיע לאופנה. זה נובע, בין השאר, ממודעות גבוהה יותר לנזקים האקולוגיים שגורמות חברות האופנה המהירה ועניינים הקשורים לתנאי העסקה וניצול של פועלים ממדינות נחשלות. ראיה לכך היא העובדה שגם מותגי יוקרה גדולים מתחילים לראות את היתרונות של re-sale. לאחרונה הודיעה סטלה מקרטני על שיתוף פעולה ראשון מסוגו עם אתר הרה-סייל המוביל RealReal, והפצירה בלקוחותיה למכור בחזרה את פריטי המותג שלה. המותגים מבינים שכללי המשחק השתנו והם מאמצים את היתרונות שבשיווק מוצריהם כהשקעה בטוחה".
התמהיל הסגנוני של הפריטים המוצעים בחנויות מקרין באופן טבעי גם על אופי הלקוחות – מנשים וגברים שמחפשים פריטי לבוש ייחודיים, דרך ציידי מותגים שתרים אחר פריטי מעצבים נדירים במחירים נוחים יחסית, ועד תושבי הסביבה המתגוררים במתחם התחנה המרכזית הסמוך. "מגיעים לכאן לא מעט סודנים", אומר בר און, שחנותו נמצאת על צומת הרחובות דרך יפו וברזילי, "אלה בעיקר גברים עובדים, שמרוויחים כסף ורוצים להשקיע במה שהם לובשים".
"מגיע לכאן קהל מעורב", מוסיף גונן, "לאנשים עוד תקוע בראש שיש כאן מעצבים צעירים, למרות שלא נותרו הרבה, אז מגיעות נשים שמחפשות עיצוב ישראלי, אבל גם הרבה צעירים. היופי בווינטג' הוא שיש פה מענה לכולם".
