אייקון מאויר בשבוע: פרינס הוכיח שאפשר להיות סמל מין ב-157 ס"מ

היוצר ששינה את שמו ניפק לא מעט שערוריות לוהטות עד שהלך לעולמו ב-2016, אך תמיד ייזכר בזכות השפם הדקיק, החליפות הצמודות, שיער החזה והעקבים הגבוהים

ארז עמירןפורסם: 06.06.19 09:28
גם בן מלוכה וגם איש מחתרת. המחווה שלי לפרינס (איור: ארז עמירן)
גם בן מלוכה וגם איש מחתרת. המחווה שלי לפרינס (איור: ארז עמירן)
את פעילותו המוזיקלית הוא הקדיש לשני נושאים עיקריים, שלרוב לא צועדים יד ביד – רוחניות ותשוקה מינית. אותם נושאים, ניתן לומר, הגדירו גם את פועלו האופנתי. פרינס בהופעה (צילום: Vince Bucci/GettyimagesIL)
את פעילותו המוזיקלית הוא הקדיש לשני נושאים עיקריים, שלרוב לא צועדים יד ביד – רוחניות ותשוקה מינית. אותם נושאים, ניתן לומר, הגדירו גם את פועלו האופנתי. פרינס בהופעה (צילום: Vince Bucci/GettyimagesIL)
מתחילת דרכו יצא פרינס נגד הגבריות הגנרית המקובלת של הזמרים השחורים שכיכבו בענף המוזיקה, כמו גם נגד ההגמוניה המוחלטת של הגבר הלבן והסטרייט בעולם (צילום: Evan Agostini/GettyimagesIL)
מתחילת דרכו יצא פרינס נגד הגבריות הגנרית המקובלת של הזמרים השחורים שכיכבו בענף המוזיקה, כמו גם נגד ההגמוניה המוחלטת של הגבר הלבן והסטרייט בעולם (צילום: Evan Agostini/GettyimagesIL)

פרינס

סליחה, במי מדובר? יוצר מוזיקלי אמריקאי שנחשב לאחד האמנים הגדולים בכל הזמנים. פרינס אחראי לאחד מפסקולי הסרטים הטובים בעולם (לדעתי) ולאחת מתצוגות המשחק הגרועות בעולם באותו סרט (שוב, לדעתי). משם והלאה ניפק אלבומים פושרים ושערוריות לוהטות. הוא נולד השבוע לפני 61 שנים ונפטר ב-2016 ממנת יתר. הרי מי שחי רוקנרול, גם מת רוקנרול – ממש לפי כל הקלישאות.

 

בין לבין הוא זכה בפרס אוסקר על שיר הנושא לסרט Purple Rain, בפרס גראמי על שיר הנושא לסרט "תזיזו ת'רגליים", ובפרס ארז עמירן על המצאת כינויים מטורללים לעצמו.

 

קפוצ'ון ונעלי עקב. פרינס, 2005 (צילום: Kevin Winter/GettyimagesIL)
    קפוצ'ון ונעלי עקב. פרינס, 2005(צילום: Kevin Winter/GettyimagesIL)

     

    למה אייקון? עם השפמפם הדקיק, התלתלים, העקבים הגבוהים, החולצות פעורות המחשוף וחליפות הסאטן ההו-כה-צמודות, פרינס יצר דמות שהיא שילוב בין

    סרסור מסרטי פשע בשנות ה-70 למארי אנטואנט. הוא התנייד בחופשיות בין ארון הבגדים הנשי לגברי, ואת כל הסטייל הזוהר הזה הוא חילק על פני 157 סנטימטרים בלבד וכמות בלתי נתפסת של שיער חזה.

     

    את פעילותו המוזיקלית הוא הקדיש לשני נושאים עיקריים, שלרוב לא צועדים יד ביד – רוחניות ותשוקה מינית. אותם נושאים, ניתן לומר, הגדירו גם את פועלו האופנתי. השירים שלו, שציוותו יחד מוטיבים דתיים וגניחות ארוטיות, הם בדיוק האופן שבו אפשר לתאר את הופעתו החיצונית. המראה המבולבל למדי גם אם לא נעדר קסם הזה, הפך לתפאורה האולטימטיבית למוזיקה שיצר. גם בן מלוכה וגם איש מחתרת, רחוב וקוטור, זכרי ונקבי, גרסת המיני של הגם-וגם.

     

    את כל הסטייל הזוהר הזה הוא חילק על פני 157 סנטימטרים בלבד וכמות בלתי נתפסת של שיער חזה (צילום: Christopher Polk, Jed Jacobsohn, Donald Miralle, Kevin Winter/GettyimagesIL)
      את כל הסטייל הזוהר הזה הוא חילק על פני 157 סנטימטרים בלבד וכמות בלתי נתפסת של שיער חזה(צילום: Christopher Polk, Jed Jacobsohn, Donald Miralle, Kevin Winter/GettyimagesIL)

        

      בוי ג'ורג, כוכב תיאטרלי נוסף משנות ה-80, הגדיר אותו בזמנו כ"גמד שנטבל בשערות ערווה" – הגדרה מרושעת גם אם קולעת למדי. ועדיין, פרינס היה כובש לבבות והתהדר ברזומה רומנטי מעורר קנאה.

       

      מבחינה אופנתית הוא היה איש בעל סגנון מובחן, אישי ומקורי, שהשכיל לייצר פרסונה ויזואלית שאי אפשר להתעלם ממנה. על הדרך הצליח להעביר מסר פוליטי שערער על מוסכמות מיניות וגבולות מגדריים, באופן שמשאיר אבק לגברת גאגא ואחיותיה למהפכה.

       

      מתחילת דרכו יצא פרינס נגד הגבריות הגנרית המקובלת של הזמרים השחורים שכיכבו בענף המוזיקה, כמו גם נגד ההגמוניה המוחלטת של הגבר הלבן והסטרייט בעולם. הוא עשה את זה כמו נסיך אמיתי – הכי מפואר ונועז שאפשר.

       

      השכיל לייצר פרסונה ויזואלית שאי אפשר להתעלם ממנה, ועל הדרך הצליח להעביר מסר פוליטי שערער על מוסכמות מיניות וגבולות מגדריים (צילום: Kevin Winter/GettyimagesIL)
        השכיל לייצר פרסונה ויזואלית שאי אפשר להתעלם ממנה, ועל הדרך הצליח להעביר מסר פוליטי שערער על מוסכמות מיניות וגבולות מגדריים(צילום: Kevin Winter/GettyimagesIL)

         

        למה לא? בגלל הקשקוש הזה עם השם שהוא סימן של "האמן שהיה ידוע בעבר כפרינס". הבנו, אתה ממש מיוחד. עכשיו בוא ננסה למצוא שם שאפשר לבקש בחנות. וגם, הגזר הגמדי הזה הוכתר כסמל מין? לא הגזמתם בכלל.

         

        ובכל זאת: ככה זה נשמע כשהיונים בוכות.

         

        פרינס בפרסי המוזיקה האמריקאית, 2015 (צילום: Kevin Winter/GettyimagesIL)
          פרינס בפרסי המוזיקה האמריקאית, 2015(צילום: Kevin Winter/GettyimagesIL)

           

          מה זה אייקון אחד בשבוע?

          עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.

           

          בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.

           

           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
          מעצב אופנה, מרצה בשנקר, מאייר, אבא (של גאיה ושירה), מאמין שאופנה היא תרבות שאפשר (ורצוי) לדבר עליה, ולא רק ללבוש, ולא שוכח לרגע שמתחת לבגדים כולנו עירומים