בשבוע שעבר סיים מעצב האופנה נתיב יוחאי מאור את פרויקט חייו – כיסוי גופו בקעקועים צבעוניים בסגנון היאקוזה, בתהליך שנמשך שנתיים וחצי. נושאי הציורים שמקעקעים חברי ארגון הפשע היפני על גופם לקוחים מהמיתולוגיה היפנית, והם מכסים את הגוף מהרגליים ועד הצוואר כמעין תלבושת בלתי ניתנת למחיקה.
בעודו מושח את זרועו הימנית במשחת בפנטן פלוס שצמודה אליו בשנים האחרונות, מספר המעצב בן ה-52 כי את חציו השני של הגוף הוא מתכנן לקעקע בסגנון ויקינגי בשבדיה, אליה יעקור בסוף החודש הבא יחד עם בן זוגו מזה 15 שנה, יואב זמיר, מאמן כושר ממוצא שבדי. את החנות בדיזינגוף הוא כבר סגר בתחילת החודש, ובפוסט שפרסם החודש בפייסבוק פירט את הסיבות לעזיבתו, ביניהן יחסה של מדינת ישראל לזכויות הלהט"ב ורצונו להביא ילד בתהליך פונדקאות.
את קעקועי היאקוזה גילה מאור לפני חמש שנים, במהלך מחקר שערך לטובת קולקציה בהשראה יפנית שהציג בשבוע האופנה הישראלי במוסקבה, לצד מעצבים ישראלים נוספים דוגמת יוסף ובית האופנה משכית. הוא נחשף לסיפורים של אנשי היאקוזה, והבין כי ישנו חוט מקשר בין סיפור חייו לאנשי השוליים בחברה היפנית. "הם קעקעו על גופם את סיפור חייהם כי הם אנשים ללא שורשים, וברגע שאתה מקעקע את עצמך - זה חוזה לכל החיים", הוא אומר. "יהיה קשה עד בלתי אפשרי להסיר את זה בלייזר".
מאור נולד וגדל בחיפה כילד השני מתוך ארבעה לאב ימאי בחברת צים ואם ספרית. "לא היתה לי משפחה מתפקדת", הוא מספר לראשונה בראיון ל-Xnet. "אבא שלי כמעט ולא היה בבית, אבל לא חסר לי כלום. הבית היה כמו דיוטי פרי - מקררים, תנורים, שעונים - הכול הוא היה מבריח". לדברי מאור, המשבר המשפחתי התרחש כשאביו בחר לעזוב את הבית לטובת אישה אחרת. "היתה לי בר מצווה של 1,500 אורחים, עם הופעות של ריימונד אבקסיס וזוזו מוסא. ההורים שלי רבו שם וגם בעלייה לתורה, ומרוב שהתעצבנתי עזבתי את הבית והלכתי לגור עם סבתא שלי. בינתיים ההורים שלי התגרשו, אבא שלי התחתן עם אישה אחרת שלא רצתה אותי אצלה, וגם אמא שלי לא רצתה אותי איתה, אז אבא שלי שכר לי דירה בחיפה ומגיל 15 גרתי לבד. הייתי הילד שנטשו אותו".
ומתי גילית את המיניות שלך כהומו?
"ידעתי שהומוסקסואליות זה דבר אסור. גם בשירות הצבאי כמ"כ בגולני הסתרתי את זה. היו לי שם רומנים קטנים במפקדה בג'נין, אבל הסתרתי הכול. בגיל 21 כבר עברתי לתל אביב והתחלתי לחיות חיים עצמאיים כהומו מחוץ לארון".
הקשר עם ההורים התחדש?
"אבא שלי נפטר לפני חצי שנה. הוא עזב את הארץ כשהתגייסתי לצבא, ובמשך 35 שנה לא דיברתי איתו ולא ראיתי אותו. גם עם אמא אני לא בקשר. הקשר היחיד איתה הוא דרך האחים שלי, ועדיין היא תמיד באה בדרישות. כל החיים דאגתי לעצמי".
"לא רוצה להגדיר את עצמי יותר כמעצב אופנה"
במשך 90 שעות ובסכום כולל של 60 אלף שקל, הפך גופו של מאור לתבנית נוף ילדותו. מהרגליים ומעלה אפשר לראות את דג הקוי, המסמל חוזק ושחייה נגד הזרם; מקו הירכיים דרך הישבן ועד הגב תלוי דרקון ענק; ומעל הלב, בואכה החזה, ניצב אריה אימתני. "הסיפור מתחיל מלמטה, מהרגע שצעדתי בחיים, ומאחורי כל קעקוע יש פילוסופיה שלמה", הוא אומר. "הדרקון מסמל את הפחדים, האסונות, האויבים - זה ההורים שלי, אנשים שלא האמינו בי, אנשים שלא תמכו בי; והאריה שנמצא בצד שמאל ליד הלב שומר עליי. למדתי להתמודד עם הכאב שלי באמצעות הקעקועים. הבנתי שכוח הרצון בהתמודדות עם הכאב הוא גם ההבנה שאף אחד לא יעמוד בדרכי או ינצח אותי. כל שלושה שבועות הייתי נכנס לסשן של חמש שעות, ואז הגוף עובר תהליך של ריפוי פיזי, אבל גם של תיקון נפשי, תרפויטי".
זה בטח מאוד כואב לקעקע את כל הגוף.
"אתה לומד לחוות רמות כאב שונות. עמוד השדרה והצלעות הם המקומות הכואבים ביותר. זה או שאתה מגיע לאיכילוב, או אומר לעצמך, 'תמותי', ולומד להתמודד עם הכאב".
איך הסביבה התייחסה להתמכרות שלך?
"כולם חשבו שהשתגעתי - הלקוחות, החברים, בן הזוג. חשבו שאני במשבר גיל 50, אבל הם לא הבינו את החזון הכולל שלי. אחרי שנים בתעשיית האופנה המטומטמת הזאת, הבנתי שאני לא רוצה להגדיר את עצמי יותר כמעצב אופנה. שאלתי את עצמי, זה מה שאני אעשה כל החיים? עם מפעלים אני לא רוצה לעבוד, וגם יש את החשש להיות לא רלוונטי יום אחד. מעצב אופנה כיום זה קוף מחקה. מי שבולט זה מעצבים מקוריים או כאלה שממשיכים בית אופנה ותיק. החזון שלי זה להקים אתר שהוא בית לקהילת המקעקעים, ולמכור בו גם את העיצובים שלי, שמיוצרים מהדפסים של קעקועים שעל גופי".
אל אופנה התגלגל במהלך שנות ה-90. הוא לקח מספר קורסים בלימודי החוץ של שנקר, ולדבריו גם קורס בבית הספר לאופנה מרנגוני במילאנו, ומיד לאחר מכן החל לעבוד בחברות מסחריות כמו פלפל, מאוזנר, אשה אשה (רשת למידות גדולות) - את כולן עזב בטריקת דלת לאחר סכסוך מתוקשר, שבמקרה של מאוזנר גם הגיע אל בית המשפט. בין לבין גם יצר כפרילנסר בגדים לפרסומות.
לפני שמונה שנים יצא לדרך עצמאית כמעצב, אבל גם אז הצליח לחסל בתוקפנותו את שיתופי הפעולה שעשה עם מעצבים אחרים. ב-2011, למשל, הקים מאור יחד עם הסטייליסטית אילנה ברקוביץ' את המותג Nyota, אך לאחר תקופה קצרה הגיע פיצוץ בין השניים, כולל רפש הדדי בתקשורת. "היה פיצוץ אבל השלמנו", הוא אומר השבוע. אחר כך היה שיתוף פעולה עם המעצבת רימה רומנו, שהחזיק עונה אחת בלבד ("אני לא מדבר איתה ולא רואה מה שהיא עושה"); ואז השותפות העסקית עם כרמלה וילנסקי מימון, גרושתו של המיליארדר קובי מימון ("היתה לנו הרפתקה עסקית נחמדה, אבל אנחנו לא בקשר היום").
איך אתה מסביר את הדפוס החוזר הזה ביחסים שלך עם אנשים?
"הייתי תוקפני בגלל הילדות שעברתי, וכל הזמן הרגשתי במגננה. היה לי פתיל קצר, ששילמתי עליו המון בחיים והייתי מוכן לשלם עליו. חיפשתי הורים שילטפו אותי, והתנגשתי איתם כשלא קיבלתי הכרה. האנשים האלה בסך הכול רצו ממני את היצירה שלי, ובשלב מסוים זה לא עניין אותי יותר, לא מצאתי בזה סיפוק. היום אני רוצה להיות מזוהה רק עם האמירה העיצובית שלי ואמנות הקעקועים".
"איפה היו כל הגייז ממצעד הגאווה כשהיתה הפגנה?"
למרות הביקורות הטובות שקיבל על עיצוביו בדרכו כעצמאי, מאור לא הצליח להפוך למעצב כוכב. לדבריו, היום הוא גם לא רוצה בזה, ורואה בכך השתעבדות. מתוך סטודיו במרכז תל אביב הוא מעצב ללקוחות פרטיות, רובן מבוגרות, ובמקביל יוצר את קולקציית הבגדים המקועקעים, שאותה הוא מתכנן למכור בעתיד גם באתר שלו, שיופעל מבסיסו החדש בשטוקהולם. גם אחרי העזיבה לשבדיה, הוא מתכנן לבקר את הסטודיו שלו בתל אביב פעם בחודש וחצי למשך שבוע, לטובת לקוחותיו הפרטיות.
מלבד הביקורת על תעשיית האופנה המקומית, מאור עוזב את ישראל עם בטן מלאה גם על קהילת הגייז התל אביבית, ועל החוקים המפלים זוגות הומואים בישראל. "אני מאוד מאוכזב מהקהילה. במצעד הגאווה היו 250 אלף איש ולהפגנה כמה הלכו, 100 אלף? איפה כל השאר?!", הוא אומר. "הרי באותו שבוע עלה שוב להצבעה בכנסת חוק שנפל (הכוונה לחוק ברית הזוגיות ללהט"בים, א"י). אז במקום לצעוד עם חוטיני ואקסטזי - היה צריך לקיים מצעד מחאה - לבקש מכולם ללבוש חולצות שחורות ולצעוד בלי מוזיקה. אתה יודע איזה רעש זה היה עושה בעולם?"
גם בשבדיה אסור להביא ילד בהליך פונדקאות. איך אתה פותר את הבעיה בעזיבה לשם?
"אסור בשבדיה, אבל בדנמרק השכנה אפשר לעשות פונדקאות במימון שבדי".
עם האמצעים הכלכליים שלך יכולת לעשות ילד בפונדקאות דרך סוכנויות ישראליות.
"לא רציתי לנסוע לנפאל ולעשות ילד בתהליך מורכב ומעיק, ובעיקר, אני לא רוצה לגדל ילדים פה בארץ, במדינה מפולגת עם תוויות של מזרחים, הומואים, אשכנזים. בעזרת השם, אני רוצה לגדל אותם אחרת, ולחזק להם את האופי והביטחון. הרי אם אמשיך להיות אגואיסט עם הילדים שלי, לא למדתי שום דבר".
______________________________________________________
ואיך נראית דליה מזור מול המראה בלי איפור?
