את המנורות של אסף וינברום כל חובב עיצוב בארץ יזהה. הן מככבות בשנים האחרונות בבתים ישראלים, במסעדות ובחנויות, סוג של תו תקן לעיצוב נקי, מעודכן ומוקפד. אפשר לראות אותן בלא מעט מהכתבות שהתפרסמו כאן ב-Xnet, אבל הפעם אנחנו מתארחים בדירתו הפרטית, שבה הוא גר עם אשתו ובנם בן השלוש (בקרוב יצטרף למשפחה תינוק חדש).
גם טל, בת זוגו, היא בוגרת לימודי עיצוב תעשייתי, ומנהלת את הסטודיו שבו אסף מעצב ומייצר את כל גופי התאורה שלו, מבנה הדחוס בין בתי מלאכה קטנים בדרום תל אביב. בנוסף, החליטה על שינוי כיוון. היא משלבת בין צילום נשים לכתיבה; הפרויקט האחרון שלה עסק בנשים בתקופות מעבר בחיים. כזוג צעיר השניים גרו בשכירות בשכונת ביצרון בתל אביב. עם הולדת הבן עברו לגור בהרצליה, קרוב להורים, ובאחרונה עברו לרמת אביב, לדירה שקיבלו בירושה: 60 מטרים רבועים בקומה השלישית של בניין המיועד לפינוי-בינוי.
הסטודיו נמצא בלב סצנת האמנות והעיצוב של דרום העיר, אך בחרתם לגור במעוז הבורגנות התל אביבית המשעממת. קצת מפתיע.
"בהתחלה באמת לא היינו בטוחים שזה הדבר הנכון, כי לא הכרנו בכלל את האזור", מסביר וינברום. "אבל המחשבה שהובילה אותנו הייתה שנוח פה עם ילדים וזה גם קרוב יותר למשפחה, מה שמאוד חשוב לנו".
הבניין מיועד להריסה ובנייה מחדש, אך מאחר שהתהליך ארוך מאוד בני הזוג החליטו לשפץ את הדירה, בתקציב מהודק ככל האפשר: בסך הכל הושקעו בשיפוץ הכולל כ-250 אלף שקלים. למלאכת השיפוץ ועיצוב הפנים הם רתמו את סיון נצר, חברה טובה שלמדה עם טל. "אני מכיר ועובד עם הרבה מעצבים", אומר וינברום, "אבל כאן החלטנו שטל מובילה את הפרויקט, והיא זו שבחרה את המעצבת שאיתה נעים לה לעבוד. אני התערבתי רק בתכנון התאורה".
בדירה הישנה היו שלושה חדרים קטנים עם תקרה נמוכה במיוחד, 2.48 מטרים בלבד, שחלקה כוסה בעץ כהה וחלקה בשפריץ בסגנון שנות ה-70. "ההרגשה הייתה של צפיפות ורצון לפתוח את החלל", מסבירה נצר, "בפועל החלל הציבורי החדש הוא קטן יותר, אבל מרגיש פתוח ומרווח יותר".
בני הזוג ביקשו מטבח מרווח, סלון, חדר רחצה נוח וחדר שינה משותף להם ולילדים. "רצינו לוותר על חדר ילדים לטובת לינה משותפת בחדר גדול", מספר וינברום. "סיון שכנעה אותנו להוסיף חדר ילדים בכל זאת, אבל הצליחה לשלב בין הרצון שלנו בשינה משותפת לבין שני חדרים נפרדים".
שלושה חדרים מקושרים
מיקום החדרים נשאר כשהיה – סלון בקו מקביל לחדרי השינה. שני שינויים בחלוקת הדירה נעשו בכל זאת: הראשון הוא במיקום חדר הרחצה, מה שאפשר להגדיל את חדר ההורים; השני, המהותי, שהשפיע על הפתיחות והגמישות של הבית, הוא במעטפת חדר הילדים. נצר מיקמה אותו בין הסלון לחדר ההורים, ופתחה אותו באמצעות דלתות משני הצדדים. בשעות הבילוי נפתחות דלתות הזכוכית הגדולות והסלון כמו מתרחב ומכיל את אזור המשחקים; בשעות הערב הדלתות נסגרות והסלון חוזר להיות אינטימי ומסודר. מהצד השני, הדלת בין חדר ההורים לחדרו של הבן הקטן יכולה להישאר בלילה פתוחה, לטובת תחושת הקרבה.
המבט הפתוח החוצה את הדירה, מהסלון עד חדר ההורים, נותן הרגשה של מרחב ועומק ויוצר ציר תנועה נוסף. שני אלמנטים נוספים תורמים לפתיחות. דלתות הזזה שנעלמות לתוך הקיר משאירות את פתח חדר ההורים נקי; וארון דו-צדדי שנמצא בין חדר הילדים למסדרון, במקום קיר רגיל. מצד אחד הוא משמש למשחקים ובגדים, מצדו השני לאחסון כללי, והתנועה סביבו רציפה. "הארון הוא מין מרכז כזה, שמסביבו מתנהל הבית", אומר וינברום.
חדר ההורים מרווח, ותוכנן כך שיהיה מקום למיטת תינוק ליד המיטה הזוגית. חדר ארונות צמוד ופתוח מרחיב את החלל. "חדר השינה זו הממלכה שלנו, היה לנו חשוב שיהיה גדול ונעים", מסביר וינברום. "בערב אנחנו אוהבים לשבת דווקא כאן, והמבט הארוך דרך חדר הילדים נותן תחושה של מרחב".
המטבח, שנמצא בכניסה לדירה, הוא מחוץ ל''מערכת היחסים'' הדינמית שבין שלושת החדרים. קיר אחד שלו משותף עם חדר הרחצה, וחלון זכוכית קבוע שהותקן במעלה הקיר מעביר אליו מעט אור טבעי.
המטבח כולו לבן, עם פס של ארונות נמוכים על רקע אריחים ריבועיים פשוטים, שמטפסים עד התקרה. "זה מייצר דוגמה מעניינת יותר, בלי ליצור רעש בעיניים", מסבירה נצר. בהמשך קיר ארונות גבוהים ומקרר ובמרכז אי הנשען על עמוד קונסטרוקטיבי ומשמש כשולחן האוכל המשפחתי. העמוד והאי הצמודים מייצרים אתנחתא קלה בכניסה לדירה ומונעים מהמטבח להיות גלוי לחלוטין.
"הדירה קטנה והיה צריך למצוא פתרונות אחסון, כי מקום למחסן אין", מסבירה נצר. אחד הפתרונות היא רגל אי שמנה במיוחד, שמשמשת כארון לכיסאות ולמשטחי ההרחבה של השולחן, ותוכננה לפי מידתם של הכיסאות המתקפלים של איקאה.
חומרים פשוטים ואיפוק
התקציב המהודק הכתיב שימוש בחומרים פשוטים וזולים יחסית. המטרה הייתה ליצור מרחב לבן ונקי, שייתן במה לגופי התאורה של וינברום. הרצפה כוסתה בפרקט למינציה וכל הארונות צופו בפורמייקה לבנה עם תוספות עדינות של פורניר אלון בהיר וידיות משתנות. "הגופים נותנים את התוספת העיצובית המתבקשת", מסביר וינברום. "אלו התכשיטים של הבית".
המנורות שהוא מעצב מתאפיינות בשילוב בין עץ לברזל ובפתרונות טכניים עם ביטוי אסתטי. הן בולטות בחומריות הטבעית שלהן ובזרועות ארוכות, שחוזרות בניואנסים שונים והופכות את גוף התאורה לדומיננטי. מעניין שדווקא כאן, בביתו הפרטי, למרות הציפייה למפגן של היכולות, בחירת גופי התאורה מאופקת וסולידית.
"זה נכון. בהשוואה לפרויקטים שאני עושה יש כאן איפוק", הוא מסביר. "אני אוהב מנורות קיר גדולות והרבה שימוש בגופים מעץ. אבל כאן, משום שהדירה קטנה, הייתי צריך להתאים את עצמי ולהבין שזה הבית שאני גר בו, ולא אולם התצוגה שלי. דווקא אצלי, כרגע, אני לא יכול להתפרע כמו שאני אוהב".
כל התאורה בבית מורכבת ממנורות מתוך הקולקציה של וינברום, או כאלו שצורפו אליה לאחר שניסה אותן כאן. בסלון, במקום מנורת תקרה מקובלת, הותקנו על הקיר שלושה ספוטים קטנים מפליז, שמפיקים אור חוזר, רך ועדין יותר. מנורת שולחן קטנה מוסיפה ומשלימה. הספוטים חוזרים במסדרון, שם הותקנו בצמוד לתקרה.
לחדר הילדים בחר מנורת תקרה מרכזית, שכמעט אינה נוכחת בחלל, ומנורת לילה דקורטיבית על הקיר ליד המיטה. בחדר ההורים הסתפק בשתי מנורות קריאה, שאותן עיצב במיוחד והן נוספו לקולקציה. בחדר הרחצה, בנוסף ללד טכני בתקרה, יש תאורת מראה עליונה. "זה האור הכי נכון לפנים", הוא מסביר.
רק בפינת האוכל, לצד פס של לד טכני באזור הבישול, החליט ''להתפרע" עם מנורה בולטת מעל האי. "הכנתי אותה במיוחד לבית, והיא מבוססת על שתי צלחות מרחפות ואור שבוקע מהחלק התחתון של צלחת העץ".
רהיטי הסלון מוסיפים נגיעות של חומר וצבע, ''במידה'', מסבירה המעצבת. "לטל טעם עדין והיא הסכימה לצבע רק היכן שניתן לשנות, בשטיחים, בכורסאות ובאביזרים". הם עברו לכאן בקיץ האחרון ומאז הספיקו להכיר את השכונה, והם מופתעים לטובה. "בחודשיים הראשונים זה היה כמו התאהבות'', מסכם וינברום. "ממש חיכינו לחזור הביתה, להירגע ולהיטען מחדש. זו פעם ראשונה שיש לנו בית שהוא שלנו, וכיף לחזור אליו".
- קבלן מבצע: רפאל בנייה ושירותים
- כלים סניטריים: albus
- פרקט: albero
- רהיטים ואביזרים: טולמנס דוט, Collectie , fibers ,pas normal
לחצו על התמונה לעוד בתים יפים ומעניינים: