פסטיבל הקולנוע התיעודי דוקאביב שחוגג השנה 20, מקדיש לראשונה בתולדותיו תוכנית ייעודית לסרטי אופנה, "דוקו-קוטור". בדומה לגל תערוכות האופנה המפארות בשנים האחרונות את המוזיאונים הגדולים בעולם (וגם קצת בישראל), הפכו סרטי האופנה לסוגה לוהטת גם בפסטיבלי הקולנוע.
בפסטיבל שיפתח ב-17 במאי בסינמטק תל אביב יוצגו ששה מסרטי האופנה המדוברים של העת האחרונה, ובראשם "מקווין" (בהפצת סרטי יונייטד קינג, יעלה לאקרנים ברחבי הארץ ב-16.6), שהוקרן בבכורה בפסטיבל טרייבקה בניו יורק. הסרט מגולל את חייו של מעצב האופנה המנוח לי אלכסנדר מקווין, דרך תצוגות האופנה השנויות במחלוקת שהציג מאז סיום לימודיו בסנטרל סנט מרטין באמצע שנות ה-90, ועד להתאבדותו ב-2010. לצד יומניו וראיונות עם חברים וקרובים, מציג "מקווין" את שנות היצירה הפרועות והפוריות ביותר של מי שנחשב לאחד מגאוני האופנה הבריטית בכל תולדותיה.
לצד הסרט על מקווין, שזכה לביקורות מהללות מעבר לים, מתמקד הפסטיבל בשני סרטים נוספים שנמליץ לכם לראות, על מעצבי האופנה ויויאן ווסטווד ובית האופנה של הבלגי מרטין מרג'יאלה. הסרט "ווסטווד: פאנק, אייקון, אקטיביסטית" (שיוקרן בהמשך בערוץ 8 בהוט) זכה ליחסי ציבור בולטים עוד בטרם יצא להקרנות מסחריות, בעקבות מאבק שניהלה ווסטווד בבמאית לורנה טאקר. ווסטווד טענה כי הסרט צהוב, ממוחזר ובעיקר לא מתמקד באקטיביזם האקולוגי שלה, למרות ההבטחה שקיבלה מהבמאית. ווסטווד תקפה ברשתות החברתיות וציינה כי "הסרט בינוני", אבל לטעמנו טאקר דווקא הימרה נכון. בניגוד לפרסונה שמצטיירת משני סרטים תיעודיים אחרים שנעשו על ווסטווד בעשור האחרון, דמותה בסרט החדש מצטיירת כעגולה ואמינה, כולל הנרגנות כלפי העובדים ובעלה, אנדריאס קרונטהלר, סטודנט שלה לשעבר שהפך ליד ימינה.
גם הסרט "אנחנו מרג'יאלה" לא עושה הנחות למעצב מרטין מרג'יאלה, שנפקד מהסרט, בהתאם לדמותו האניגמטית בבית האופנה. מרג'יאלה מעולם לא התראיין, הצטלם או נחשף במהלך עבודתו בבית האופנה בין השנים 2009-1988 (כיום מעצב המותג הוא ג'ון גליאנו), והוא שומר על התדמית הזו גם בסרט. זהו סרט טוב, עמוס בראיונות והקשרים, וגם מצולם וערוך מצוין, אך הוא יתאים בעיקר למעריציו האדוקים של המותג ולסטודנטים לאמנות, אופנה ועיצוב.
אחד הסרטים המאכזבים בסדרה הוא "באהבה, ססיל" (שיוקרן בהמשך ב-yes דוקו), על צלם האופנה הנודע ועטור הפרסים ססיל ביטון. הסרט עמוס בקטעי ארכיון וראיונות עם דמויות מפתח מעולם האמנות והאופנה, אך התוצאה הסופית לא ממריאה ודי משעממת.
שני סרטים אחרים בפסטיבל עשויים לעורר עניין בקהל הרחב ולא רק אצל שוחרי האופנה - "הבשורה על פי אנדרה" ו"אנטוניו לופז: סקס, אופנה ודיסקו" (שניהם יוקרנו בהמשך בערוץ 8 הוט). על אף ששניהם מתמקדים בפרסונות אופנה אמריקאיות בולטות - עורך האופנה אנדרה ליאון טאלי, והמאייר המנוח אנטוניו לופז, שפעל בשנות ה-70 וה-80 - הם מספרים סיפור מסגרת רחב על אופנה, תרבות, גזע, אמנות והתקופה בה פעלו כל אחד ממושאי הסרט.
הסרט על טאלי, מהטובים שיוקרנו ב"דוק קוטור", מתעכב על דמותו של טאלי כגבר שחור ועצום ממדים, שעשה פריצת דרך חריגה בתעשיית האופנה הגזענית למדי, בתפקידו כעורך-על במגזין ווג האמריקאי, וכיד ימינה התיאטרלי של אנה ווינטור, בין השנים 2013-1983. טאלי היה גם מי שיזם את השער הראשון של מישל אובמה במגזין ב-2009, כגברת הראשונה של ארצות הברית.
סרט נוסף שיוקרן בפסטיבל, אך דווקא בתוכנית המוזיקלית, הוא "גרייס ג'ונס: על הבמה" - אחד הדוקומנטרים המדוברים של השנה האחרונה - המגולל את סיפורה של הזמרת ואייקון האופנה הנצחי גרייס ג'ונס. הבמאית סופי פיינס עקבה אחר ג'ונס מסביב לגלובוס במשך מספר שנים, והתוצאה היא דיוקן משוגע, אופנתי ומסקרן.
______________________________________________________
ומה מקור ההשראה המפתיע והמצמרר לשמלה של קייט מידלטון?