כשבני הזוג, יבואנים ובעלי רשת אופנה צעירה וטרנדית, הגיעו בהמלצת חברים למשרדן של האדריכליות עינת אייכהולץ ותמר ענתבי, היו להם שלוש בקשות לא כל כך מקובלות. הם בשנות השלושים המאוחרות לחייהם, הורים לשלושה ילדים (8, 5, 3), וביקשו שבביתם החדש יהיו: חלל מגורים חיצוני מקורה, שירגיש כמו "ריזורט" ויטשטש את המעבר בין פנים לחוץ, בין הגינה הקטנה לבית; מקלחת שקופה בחדר הורים ("שהתחושה תהיה כמו במקלחת חוץ, שאפשר לראות את השמיים"); וחלל בגובה כפול עם קיר מדפים לספרים ולחפצי נוי.
האדריכליות הופתעו. "אנחנו מבקשות מהלקוחות לבוא עם משהו שהוא מעבר לפרוגרמה שימושית", מספרת אייכהולץ, "שידמיינו איך הם רוצים לחוות את הבית. זה מה שמייצר הבדל בין משפחה למשפחה. הפרוגרמה החווייתית של בני הזוג אפשרה לנו לקחת את התוכנית למקומות יותר קיצוניים מהרגיל, ללכת על האקסטרים".
פרשנות חדשה לגג רעפים
זהו בית דו-קומתי בן 300 מטרים רבועים ברמת אפעל, היושב במרכז מגרש פינתי בן חצי דונם. לא רק רצונותיהם יוצאי הדופן של בני הזוג השפיעו על תכנונו: גורם מכריע נוסף היה הגג. "התב"ע ברמת אפעל מחייבת גג רעפים", מסבירה אייכהולץ, "וניסינו למצוא פרשנות קצת יותר עכשווית לגזירה התכנונית הזו".
האדריכליות חקרו גגות רעפים במבנים ותיקים בסביבה, והגיעו למבנה אולם ספורט משנות ה-60, בעל גג "זיגזג". העירייה לא אישרה את הפרשנות הראשונה שלהן לגג המזוגזג, והן יצרו וריאציה מעודנת יותר, שעומדת בדרישות התקן, כבסיס לתכנון.
הבית תוכנן כתיבה מלבנית בת שתי קומות. הגג המשונן שיושב על התיבה מייצר לו חזיתות צד אורכיות ושקטות, וחזיתות קצרות, תזזיתיות ומשוננות, המחלקות את המסה כולה, במבט מבחוץ, לשלוש פרוסות.
שביל מרוצף אריחים אפורים בדוגמת אדרת דג מוביל משער הכניסה, לאורך גבול המגרש, אל מבואת כניסה עמוקה, שבמרכזה דלת ברזל שחורה. הריצוף במבואה מתחלף מאריחים לבטון מוחלק, והקירות משני צדיה חופו בלוחות שעם ובארונות עץ, שמתחילים בחלקה החיצוני של המבואה ונכנסים פנימה. "אנחנו חיים את עולם העיצוב", מנמקת בעלת הבית את הבחירה. "אנחנו מכירים חומרים, ולא רצינו עוד משהו רגיל. השעם ישמש כלוח מודעות משפחתי, ויהפוך להיות קיר חומרי פעיל".
החלל הכפול והחלון הוורטיקלי
כנגזרת של הגג, חלל הפנים נפרש לשלוש - שתי פרוסות דו-קומתיות תוחמות פרוסה מרכזית בגובה כפול. היא מהווה את לב הבית ואת ציר התנועה הראשי שלו, הכולל את גרם המדרגות האוורירי אל הקומה השנייה. פס חלונות אנכי, לכל גובה הבית, מסמן את ה''פרוסה" המרכזית בקדמת הבית; וחלון תמונה גבוה, בפינת העבודה בקומה השנייה, מסמן אותה בחזית הנגדית. החלונות מחדירים פנימה אור טבעי רב, ומאפשרים קשרי מבט בין פנים וחוץ.
"תכננו די הרבה בתים עם חללים כפולים", מספרת אייכהולץ, "וכאן חשבנו שבניגוד לשכיח, החלל הכפול צריך להיות דווקא במעברים, ולא בסלון ובמטבח. כך שחללי השהייה הופכים לאזורים האינטימיים יותר, והמעברים הם המקומות הגבוהים והחשופים, שמהם רואים את כל הבית".
על הקיר הגבוה הותקנה ספרייה משפחתית גדולה, המורכבת ממדפי מתכת תעשייתיים ומודולריים. במדפיה הנמוכים מסודרים ספרים, ובגבוהים - אוסף החפצים של בעלת הבית. סולם ברזל מסיבי, שתלוי על מסילה, מאפשר לגשת למדפים הגבוהים כדי לנקות את האבק. מפגש נעים, שנוצר לרגלי הספרייה והחלון האנכי, נוצל לטובת פינה עם ספת רביצה.
בקצה השני של החלל הכפול נמצאים המטבח ופינת האוכל. קיר הספרייה הגבוה הופך בהמשכו לקיר של ארונות עץ גבוהים. דלת אחת בקצה טור הארונות מסתירה כניסה לחדר משק, המשמש כמזווה וחדר כביסה, וממנו יש יציאה לחצר האחורית. מעל ארונות המטבח תלויה יחידה נוספת של מדפים תעשייתיים לבנים, שאליה ניתן להגיע באמצעות הסולם.
הנגרות במטבח משלבת פורניר אלון מבוקע ועץ גושני במדפים ובידיות - שילוב שמעניק למטבח מראה חומרי מחוספס יותר. אי מרכזי משמש כאזור העבודה היחיד וכדלפק אכילה. על האי מותקן אלמנט נגרות, מעין קופסה מחורצת, המשמשת פתרון אסתטי לייבוש כלים.
בהמשך לאי עומד שולחן אוכל עגול לארוחות משפחתיות. מנורות בסגנון דומה - מברזל מעל האי, ומעץ מעל שולחן האוכל - משתלשלות מהתקרה הגבוהה, ומקשרות ויזואלית בין שני המוקדים.
זולה משפחתית
נחזור ל''פרוסות'' הדו-קומתיות, שעוטפות את החלל הכפול משני צדיו: האחת כוללת בקומת הקרקע את המבואה, שמצדה האחד ממ"ד ושירותי אורחים ומצדה השני חדר משחקים וחדר משק; ובקומה העליונה את יחידת ההורים. הפרוסה השנייה כוללת בקומת הקרקע סלון-פנים וסלון-חוץ, ולמעלה את חדרי הילדים. כאן מתגשמת עוד חוויה שביקשו בעלי הבית: חלל מגורים חיצוני מקורה. "אנחנו מאוד אוהבים לארח", מסבירה האם. "יש לנו משפחה גדולה, ורצינו מקום גדול בחוץ, שנוכל להיות בו גם בחורף. דמיינו זולה, חלל דינמי שיכול להיפתח ולהיסגר, כהמשך של הבית".
הסלון הפנימי אמנם פתוח ובעל שתי דפנות שקופות, אך עדיין סטנדרטי ביחס לסלון החיצוני, "הזולה", שנמצא בהמשכו. כדי ליצור אותו גרעו האדריכליות קירות מהמסה של הבית, בפינה הדרום מערבית שלו. את שתי הדפנות החיצוניות של המגרעת המקורה הן תחמו במערכת של תריסי הזזה מעץ, ואת שתי הדפנות הפנימיות (בין הסלון והמטבח לחלל החוץ) הן תחמו בחלונות-ויטרינה גדולים. כך נוצר מרחב גדול, חופשי ובלתי רשמי. הוא מרוצף בהמשך לחצר בדק עץ כהה, ומרוהט כאילו היה חלל פנים, עם שולחן אירוח גדול ומגוון פינות רביצה מבמבוק ונצרים, שטיחים וכריות.
בקיץ אפשר להסיט את תריסי העץ לכיוון סלון הפנים ולהצל עליו מכיוון מערב, והזולה נפתחת לחלוטין לחצר. בחורף נסגרים התריסים, והזולה מקבלת אופי אינטימי יותר. חלק מהרהיטים, גופי התאורה והכלים הסניטריים נרכשו בסין, כשאייכהולץ מתלווה לבעלת הבית באחת מנסיעותיה. "עשינו את הקניות רק במקומות איכותיים", מדגישה האם, שמכירה היטב את השוק הסיני. "המוצרים שקנינו שם לא היו בהכרח זולים, אבל בארץ הם עולים הון".
הגשר אל חדרי השינה
אל הקומה השנייה עולים בגרם מדרגות ברזל עם מדרכי עץ, שמסתיים בגשר מרוצף פרקט אלון, הבנוי לאורך שתי צלעות של החלל. הגשר הגבוה מוביל אל כל חדרי השינה, ומחבר בין שלוש הפרוסות של הבית.
לאורך הצלע הארוכה של הגשר נמצאים שלושת חדרי הילדים, זה אחר זה, וביניהם חדר רחצה משותף. לבת הבכורה יש חדר פרטי, ושני הילדים הצעירים חולקים חדר גדול, שנחצה בדלת הזזה. לכל אחד מהילדים יש פינת שינה פרטית, אבל בין החדרים יש מעבר חופשי. בכל חדר תוחמת מגרעת בקיר את אזור המיטה, והיא מודגשת באמצעות טפט בדוגמה שונה.
חדר הרחצה המשותף חופה - רצפה וחלק מהקיר - באריחי משושה אפורים. אמבטיה עצמאית ("פרי סטנדינג") ניצבת על רקע קיר אריחים לבן, ומולה שולחן כיור לבן משולב בעץ בהיר, ושני שרפרפי במבוק קטנים.
אמבט עם מבט
בקצה הגשר נמצאת יחידת ההורים. בדרך אליה חולפים על פני פינת עבודה קטנה, עם חלון הפונה לחצר האחורית. ביחידת ההורים מתגשמת בקשתם השלישית של בני הזוג: מקלחת עם מבט לשמיים. "תכננו את הסוויטה כחלל המשכי אחד", מסבירה אייכהולץ, "יש בו אזור פנים, שבמרכזו נמצאים המיטה ומאחוריה הארונות, אזור חוץ שהוא מרפסת פרטית מקורה - וביניהם חלל רחצה שקוף". השקיפות מאפשרת קשר בין פנים לחוץ, והמרפסת מעניקה הגנה ופרטיות מסוימת (ואם בכל זאת רוצים פרטיות והחשכה מלאות, קיר הזכוכית החיצוני נסגר בתריס).
מבחינה סגנונית, הבית אקלקטי. "יש בו ריהוט איכותי מסין", מפרטת בעלת הבית, "לצד ריהוט אתני, איקאה, מדפים תעשייתיים וחפצים מגלריות נחשבות. לזה כיוונו, ואנחנו אוהבים את זה. לפני פרויקט הבית, פתחנו כמה חנויות בזמן קצר, וזה מאוד עזר לנו. היכרנו חומרים, היכרנו את תהליך הבנייה מאפס. עיסוק באסתטיקה זה היום-יום שלנו, וגם זה תרם. פתיחות לעולם האופנה והסטייל מכניסה רובד נוסף לתהליך העיצוב", היא חותמת.
- מהנדס: דורון טואג
- ניהול ופיקוח: גדי גודוביץ
- קבלן שלד: אלי רחום
- קבלן גמר: מ.ר סלאמה שרותי בניה
- חלונות: סמיר פרח
- רצפת בטון: אבן גן
- תאורה: אסופה, אוהד אוחיון
- נגרות: א.ס.א נגרות
- הלבשת הבית: יולי קטורזה
