סוּפר-טוסט: להפוך בצ'יק לחמנייה לארוחה עם המון אפשרויות לגיוון

גם בימים שבהם אין כוח לבשל אפשר לארגן ארוחה טעימה ומקורית. כל מה שצריך זה כמה לחמניות, ממרחים ותוספות שבטוח יש לכם במקרר – ו-20 דקות בתנור

אסנת לסטרפורסם: 02.11.17 10:24

לאכול את "צלחת ההגשה". לחמנייה ממולאת בבשר ובעגבניות מיובשות (צילום, סגנון והכנה: אסנת לסטר)

תגיות:

בשידור חי חייבים לדעת בכל דקה ושנייה מה השעה, ולשם כך יש על צג המחשב שמול השדר שעונים שמראים את השעה, וגם כמה זמן נותר עד למקבץ הפרסומות הבא ועד לחדשות. אצלי השעונים נוכחים לא רק כשאני משדרת, ויש לי אותם בכל מקום - בכל חדר וכמעט על כל מדף. אני אוהבת לתכנן את היום, והשעונים עוזרים לי לעמוד במשימות בזמן.

כשסבתא שלי, פרידל שטראוס, הגיעה לביקור משוויץ בישראל היה טקס קבוע: מיד כשנכנסה אלינו הביתה הייתה פותחת את המזוודה שלה ומתחילה לחלק מתנות לכל אחד מהמשפחה. לאימא בדרך כלל מגבות מטבח או מחבת, לאבא ממחטות וגרביים ולנו הילדים פיג'מה או חולצה.

כשהייתי בת 13 הביאה לי סבתא בביקור השנתי שלה הפתעה: שעון מעורר קטן. זה היה השעון המעורר הראשון שלי (מלבדו היה לי שעון יד שקיבלתי לבת המצווה). העמדתי את השעון על שולחן הכתיבה שלי לצד תמונתה הממוסגרת של סבתא. בשקט של הלילה בחדר שלי הייתי שומעת אותו ונרדמת לקול התקתוק המונוטוני שלו.

כל השנים נשאר השעון הקטן איתי, וגם כשהתחתנתי לקחתי אותו והוא המשיך להראות לי את השעה המדויקת עוד זמן רב. באחד ממעברי הדירה (והיו הרבה כאלה) לא מצאתי אותו, על אף שהייתי בטוחה כי הוא ארוז עמוק באחד הקרטונים. התאכזבתי, אבל אחרי זמן שכחתי אותו.

במשך השנים קנינו הרבה שעונים - שעוני קיר ושעונים עומדים, שעונים על בטריות ושעונים חשמליים - אבל אף אחד מהם לא קיבל את המקום על שולחן הכתיבה שלי.

אם רק היה יכול לדבר ולגלות איפה היה כל השנים. השעון(צילום, סגנון והכנה: אסנת לסטר)

לפני חצי שנה נסעתי עם בעלי צביקה לטיול בין ירידי עתיקות באנגליה. באחד הדוכנים הבחנתי בשעון זהה לזה שסבתא פרידל הביאה לי לפני כל כך הרבה שנים. לא יכולתי להוריד את מבטי ממנו. שעון קטן עם לוחית לבנה, מחוגים מצופים בירוק זרחני ונקודות ירוקות במקום כמה מספרים, שמאירים בלילה. הכל ממש בדיוק כמו השעון ההוא.

עמדתי מהופנטת כמה דקות. לבסוף הצבעתי על השעון ושאלתי את המוכרת האם השעון עובד ומאיזה שנה הוא. המוכרת חייכה ואמרה: "השעון משנות ה-60, אבל לצערי הוא לא עובד". סיפרתי לה על השעון שקיבלתי מתנה מסבתי כשהייתי בת 13, ממש באותן שנים. המוכרת הסתכלה עלי ארוכות והרימה את השעון מהשולחן. "מכיוון שהשעון עבורך הוא זיכרונות רחוקים ומכיוון שהוא אינו עובד, אתן לך אותו בלירה שטרלינג אחת", אמרה והגישה לי אותו. בזהירות לקחתי את השעון לידי ובחנתי אותו היטב. ואז ראיתי שכתוב עליו Swiss Made (תוצרת שוויץ). לא נשמתי. "זה בדיוק השעון שנעלם לי", חשבתי ולרגע שקעתי במחשבות ודמיינתי איך הגיע השעון שלי לאנגליה.

המוכרת ארזה לי את השעון. הורדתי את הצעיף מצווארי, עטפתי איתו בזהירות את השעון והכנסתי את הצרור לתיק היד. בדרך חזרה הביתה החלטתי לא לארוז את השעון עם שאר החפצים והבגדים במזוודה ולקחתי אותו ארוז בצעיף בתיק היד שלי.

כשהגענו הביתה הנחתי את השעון העטוף על מיטתי, לאט הוצאתי אותו מהצעיף ואז כיוונתי ומתחתי אותו. השעון התחיל לתקתק. ישבתי מולו מתבוננת במחוגים, מקווה. הבחנתי שהמחוגים מתקדמים והוא לא נעצר. הייתי ממש מופתעת. הנחתי אותו על שולחן הכתיבה ובכל חצי שעה בדקתי אם הוא עדיין עובד. אבל הוא לא נעצר.

השעון ממשיך והולך (כל עוד אני זוכרת למתוח אותו) ואפילו מדייק.

אם היה השעון יכול לדבר ולספר לי היכן היה כל השנים ואיך הגיע אל דוכן היריד באנגליה אולי הייתי מגלה שגם בחיים יש אגדות ולא רק בסרטים.

לבוקר, לצהריים או לערב. לחמנייה ממולאת(צילום, סגנון והכנה: אסנת לסטר)

לחמניות שהן ארוחה שלמה

הרעיון הוא להפוך לחמנייה לצלחת הגשה אכילה שבתוכה כל הארוחה. אבל בשונה מפיתה או לאפה, במקרה הזה אין בעיה לבצוע את המנה ולחלק אותה. בנוסף, אפשר למלא חלק מהלחמנייה בתוספות מסוימות וחלק אחר בתוספות אחרות - וכך כל כמה פרוסות משתנה הארוחה. כך עושים זאת:

פורשים יריעה של נייר אלומיניום ועליה נייר אפייה. מניחים את הלחמנייה (או באגט) ובעזרת סכין לחם חותכים אותה לפרוסות בעובי של כ-1 ס"מ, אבל לא עד הסוף - כך שכל הפרוסות מחוברות ביניהן בתחתית הלחמנייה.
מורחים את הפרוסות וממלאים את הרווחים שביניהן בתוספות. האפשרויות הן רבות, וכוללות גם ניצול של שאריות (ראו רשימת רעיונות בהמשך).
עוטפים את הלחמניה בנייר האפייה ובנייר האלומיניום (אין צורך לסגור לחלוטין) ואופים כ-20 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. אפשר להגיש עם סלט.

רעיונות לממרחים

רוטב פסטו
אריסה
חמאה עם שום כתוש
חמאה עם פפריקה
גבינה שמנה למריחה

רעיונות למילוי

ירקות טריים פרוסים: עגבנייה, מלפפון, פלפל אדום וכדומה
בצל ירוק או עירית
עגבניות מיובשות מסוננות מהשמן
פרוסות מלפפונים חמוצים
פרוסות חצילים או קישואים מטוגנות
טבעות בצל מטוגנות
זיתים שלמים או פרוסים
גבינה צהובה
גבינה מלוחה, צפתית או ברינזה
קציצות ירק

אפשרויות בשריות

פרוסות פסטרמה
בשר טחון מטוגן (עם בצל ותוספות)
שאריות עוף או בשר
טונה עם מיונז
קציצות עוף או בשר

אסנת לסטר מגישה את התוכנית סיר לשבת, המשודרת ברדיו קול רגע בכל יום שישי ובערבי חג ב-11:00. אפשר להאזין לתוכנית בכל הארץ בערוץ 87 ב-HOT ובערוץ 71 ב-yes, וכן באתר של רדיו קול רגע

לכתבה הקודמת בבלוג

לכתבה הבאה בבלוג

אגוז קל לפיצוח: שני מתכונים מהירים לעוגות קוקוס ...

רוטב הפלאים שהולך עם הכל: מעוף עד דגים, מפסטה עד...

פתיחת כל התגובות סגירת כל התגובות

הצג:

אחורה

קדימה

אזהרה:

פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד

ביטול אישור

אסנת לסטר

צור קשר

פייסבוק

"לומדים משהו חדש במטבח" היא הסידרה החדשה שלי, בה אני מספרת על הדברים הקולינריים המעניינים שגיליתי: החל מן האופן שבו אפשר לשמר מוצרי מזון יבשים, דרך המתכון לקרקר שיחזיק גם 100 שנה והשיטה הבדוקה להוצאת העצמות מן העוף עד למתכונים נגישים שתמיד יעבדו לכם.

וחוץ מזה, אני משדרת את התוכנית "סיר לשבת" ב"רדיו קול" בכל יום שישי ובערבי חג מאז שנת 1997.

בכל תוכנית מוזמנים המאזינים לשאול על מתכונים, לבקש עצה ולשתף מאזינים אחרים במתכונים והתלבטויות אישיות שקשורות באוכל ובאירוח. התוכנית דינמית והנושאים משתנים בהתאם לעונות השנה ולפי שאלותיהם ובקשותיהם האישיות של המאזינים. ההיענות המדהימה של המאזינים לכל בקשת מתכון מעשירה את כל המאזינים האחרים וגם אותי - ואת התוצאות אני מציגה כאן בבלוג.

כל המתכונים בבלוג "סיר לשבת" הם תוצאה ישירה של מה שנאמר ונחווה בתוכנית. ואיך נולדה התוכנית? מאז שגיליתי את הבישול חיפשתי תמיד את המתכונים המקוריים והטעימים שבושלו ונאפו בכל בית בתפוצות השונות של עם ישראל. התוכנית "סיר לשבת" אפשרה לי למצוא את כל המתכונים האלה דרך המאזינים.

עבורי כל מתכון מקורי מבית סבתא הוא יהלום שהתמזל מזלי לזכות בו, ואני מלקטת אותם באהבה גדולה. אני נשואה ואם לשלושה. את האהבה שלי לאוכל קיבלתי בתורשה מסבתי פרידל שטראוס, שאהבה בישול והוציאה לאור כבר לפני שנים ספרי בישול רבים בבאזל שבשוויץ.

(צילום: אסף אמברם)