במורדות רמת הגולן, בקצה שכונת ההרחבה של מושב מעלה גמלא, על סף המדרון, עומד בית שנראה בודד בשטח, מתבלט בעיצובו על רקע בתים בסגנון "בנה ביתך", שעל פניהם חולפים בדרך לכאן. הבית מפנה אל הרחוב חזית נמוכה, מוארכת וסגורה למדי. מהחניה מטפס שביל כורכר לעבר גשר עץ תלוי שמסתיים בדלת הכניסה, וממנו, באחת, נפתח המבט לעבר הכנרת הפרושה ממול. הנוף המרהיב הזה, שמלווה את הבאים, היווה אלמנט מרכזי בתכנונו של הבית.
בעלי הבית הם בני זוג בשנות ה-30, הורים לשניים - בן חמש ובן שלוש וחצי. לאחר מגורים במרכז הארץ ותקופת לימודים בניו יורק, החליטו לחזור ולבנות את ביתם במושב ילדותו של בעל הבית, על נחלה בת שני דונמים, המיועדת לבנים חוזרים.
אל האדריכלים עודד רוזנקיאר ושחר לולב, בעלי המשרד החיפאי So Architects, הם הגיעו אחרי חיפושים באינטרנט. "חשבנו שלא נוכל להרשות אותם לעצמנו", מספרת בעלת הבית, "מאחר וידענו שהתקציב שעומד לרשותנו הוא רק מיליון שקלים". אבל רוזנקיאר ולולב שכנעו אותם שזה אפשרי, כשהסבירו שטיב האדריכלות אינו בהכרח תלוי בתקציב. "זה עניין שחוזר אצלנו בהרבה פרויקטים", אומר רוזנקיאר, "העניין הוא לדעת במה להשקיע. הבית הזה מראה שבסופו של דבר אדריכלות שמייצרת חוויה לא חייבת להיות קשורה ישירות בתקציב".
לעמידה בתקציב המוגדר בוודאי סייעה העובדה שבעל הבית - חקלאי שעובד במטעי המנגו המשפחתיים, בעל תואר שני באמנות, שעוסק בזמנו הפנוי בעיצוב - היה שותף פעיל בבנייה, ועשה בעצמו את כל עבודות הפיתוח, הנגרות והמסגרות. "היה ברור שהבית יהיה מחוספס ולא מלוקק", אומר רוזנקיאר, והתקדים האדריכלי שבחר היה בתי המגורים של משרד האדריכלים האמריקאי Olson Kundig, שמתאפיינים בשימוש בפלדה, עץ, בטון ואבן.
חצי על הקרקע, חצי באוויר
שטחו של הבית 232 מטרים רבועים - 176 בקומת הכניסה, הראשית, ו-56 בקומת המרתף, שפתוחה גם היא אל הנוף. צורת הצבתו על המגרש הייתה כרוכה בהתלבטות. מצד אחד, בית כפרי ראוי שיהיה מחובר לקרקע. מצד שני, ניתוקו מזכה אותו במבט יוצא דופן כלפי הנוף. לבסוף הוחלט לנסות וליהנות משני העולמות: הבית נבנה על שיפוע רכס הבזלת הטבעי, שמתחתיו "נפילה" של 100 מטרים אל הוואדי. חלקו המזרחי, שבו החדרים הפרטיים, יושב על האדמה ויש ממנו יציאה אל מרפסת דק אחורית קטנה ולמדשאה שבמרכזה מבנה עתיק קטן מאבן (דולמן), שרשות העתיקות דרשה לשמר. החלק המערבי של הבית, שבו הסלון, פינת האוכל והמטבח, מורם מעל פני הקרקע (מתחתיו נבנה המרתף) ופתוח כולו אל נוף מורדות ההר והכנרת. מרפסת הדק הגדולה, בהמשך לסלון, בולטת החוצה מחזית המבנה ומרחפת מעל הגינה אל הנוף.
דלת הכניסה לבית, מעשה ידיו של בעל הבית, היא דלת ברזל מאסיבית, צבועה שחור מבחוץ ומחופה עץ כהה מבפנים. החלל המרכזי פתוח, ומעליו תקרה גבוהה ומשופעת לכיוון אחד. התקרה עשויה מבטון חשוף ונשענת על קונסטרוקצייה של עמודי פלדה, שניצבים לאורך החזית.
הגג המשופע מתחיל בחזית המזרחית, שגובהה שלושה מטרים, עולה כלפי מעלה עד שהוא מגיע אל החזית המערבית - שם הוא מסתיים בוויטרינה שגובהה ארבעה מטרים, שנמתחת לאורך כל 12 המטרים, מהמטבח עד הסלון. רק מעל המרפסת המרחפת "מתקפל" הגג ויורד חזרה, בשיפוע זהה, כדי להצל עליה מכיוון מערב.
הכחול הגדול בלב הבית
את החלל הפתוח בבית חוצה ספריית ברזל גדולה, צבועה בכחול. היא נבנתה בין שני קירות נמוכים, כחולים אף הם, ומפרידה בין האזור הציבורי לפרטי. בצדה האחורי מוסתר גרם מדרגות שיורד לקומת המרתף, שבה נמצאים ממ"ד וחדר שיהפוך בעתיד לסטודיו של אב המשפחה.
בחלק הקדמי, הפונה אל פינת האוכל ומסתיים בקמין ברזל, מדפי ספרים ותאי אחסון לעצי בעירה. אלמנט המסגרות הזה מסתיר את הכניסות לחדרי הילדים והרחצה, ומאפשר מרחב זורם ומהלך תנועה פתוח.
"רצינו שלא תהיה חלוקה אמיתית בין פרטי לציבורי, ושכל החדרים יתנקזו לאותו החלל", מסבירה האם, "האלמנט הכחול מאפשר פרטיות בחלק האחורי, אבל לא הפרדה קלאסית". זוהי נקודת הצבע היחידה בחלל, שמרוצף באריחי פורצלן אפורים. הנגרות עשויה כולה מעץ מלא.
המטבח המרובע מוצנע בפינת החלל הציבורי, פונה אל הנוף ואל בתי השכונה הרחוקים. משיקולי תקציב נרכש מטבח מיד שנייה בכ-7,000 שקלים, כשמינית ממחירו של מטבח חדש. את ההתאמה של מטבח העץ המלא למיקומו החדש עשה בעל הבית בעצמו.
משאריות העץ הוא בנה את הכורסה בסלון. גם שאר הרהיטים בבית (פרט לספות ולכיסאות האוכל) הם מעשה ידיו, וכולם מבוססים על עץ מלא ממוחזר וברזל שהושאר בכוונה בצבעו הבסיסי, כשנקודות הריתוך חשופות. הרהיטים משתלבים עם החומריות של המבנה, ומשלימים את חספוסו.
חדרי השינה והרחצה ממוקמים בהיקף המבנה והכניסות אליהם נסתרות מהסלון. אזור הילדים פונה אל הגינה האחורית. חדר הילדים תוכנן בגודל כפול, עם שתי דלתות כניסה. כיום שני הבנים גרים בו יחד, אך בעתיד הוא יחולק באמצעות קיר לשני חדרים נפרדים.
רצפת הפורצלן הוחלפה בחדרים הפרטיים ברצפת עץ אורן מלא, שהתקין אב המשפחה. הריהוט בחדר הילדים פשוט ואלמנטרי: שני בסיסי מיטה מאורן, ארון בגדים משותף ויחידות אחסון בסיסיות שמאפשרות לחולל בו שינויים בקלות.
חדר הרחצה צמוד לחדר הילדים, ולידו חדר כביסה מרווח שממנו יש יציאה לאזור אחסון פתוח.
חדר ההורים ממוקם בקצה הבית, מאחורי קיר הסלון ולצד חדר האורחים. גם הוא צנוע, עם חלון המשקיף אל הכנרת. הצבע הכחול חוזר בו בקיר גב המיטה. בחדר מיטה זוגית שעשויה מעץ גושני וארון קיר לבן, שניהם עבודתו של בעל הבית. בחדר הרחצה הצמוד, כמו גם באמבטיית הילדים, נבחרו אריחי קרמיקה דמויי עץ לחיפוי הרצפה והקירות, וארונות כיור לבנים (איקאה).
מדרגות חיצוניות מאבן בזלת מקומית מובילות מגשר הכניסה העליון אל הגן ששתלו בני הזוג במפלס הנמוך של המגרש, מסביב לבית כולו. הגן מתפרש עד סוף הנחלה, שם הוא מתחלף בצמחייה הטבעית של מורדות ההר.
- אדריכל אחראי: עודד רוזנקיאר
- צוות: אלחנדרו פיינרמן, צאלה סיון, איתי אפללו, שרול רוטה
- פיקוח: דגן בן צור
- קונסטרוקציה: מריו שוקרון
- אלומניום: אלומזהר
- מיזוג: ששת מיזוג אויר
- ריצוף וכלים סניטריים: קמריקה
- תאורה: נח חשמל
-----------------------------------------------------------
לחצו על התמונה לעוד בתים עם נוף ישראלי נפלא:
