העשורים חלפו, הגוש הקומוניסטי נפל, זכות הבחירה ניתנה לנו ברוב מדינות העולם וגם עבודה של נשים היא כבר עניין די מובן מאליו. אז למה בכלל צריך עדיין את היום הזה? קבלו כמה דוגמאות, ממש על קצה המזלג:
השנה היא 2017. נשים מרוויחות בערך שליש מגברים, הן מהוות רק חמישית מחברי הכנסת ועוד פחות מזה חברות בהנהלה הבכירה של חברות גדולות. בראש המדינה הגדולה בעולם עומד אדם שנתפס בהקלטה כשהוא אומר את המשפט המבחיל "Grab them by the pussy". איקאה ישראל הוציאה לאחרונה קטלוג שיועד לחברה החרדית ומצולמים בו גברים וילדים ממין זכר בלבד. ואני יכולה להמשיך, אבל יש לנו מגבלת מילים פה.
למרות כל אלה, היום שהתחיל, כאמור, בשביתה של פועלות טקסטיל מקופחות הפך לחגיגת קנייה של פריטים שלרוב מיוצרים על ידי המקבילים בני זמננו של אותן פועלות טקסטיל אמריקאיות: ילדים אסייתים. אז לא, חברות. יום האישה הבינלאומי רחוק מאוד מלהיות מיותר, והוא וגם אנחנו זקוקים נואשות לקריאת השכמה שתחזיר אותנו למהותו האמיתית: יום אחד בשנה שבו אנחנו קוראות לשוויון זכויות לנשים בחברה שבה מצבנו מעולם לא הצליח ליישר קו עם זה של הגברים, ובמקומות מסוימים הוא אף הולך ומידרדר.
צריכים להיות 365 ימים כאלה, אבל גם אחד עדיף על כלום. ואם לבן הזוג שלכן בכל זאת ממש דחוף לקנות לכן מתנה? אישור על תרומה לארגונים כמו ויצו, נעמת או שדולת הנשים יכול להיות מקום מצוין להתחיל בו.
