זמן לסיכום, ויומן מסע: חוויה מטורפת, ארבעה ימים מדהימים. הארגון, המסלולים, האנשים, הצחוק והכיף. הכל תקתק, צוותי הסיוע היו תמיד בקשר, תקלות תוקנו במהירות, האוכל היה ברמת מלון מפואר והכי חשוב - האווירה והאנשים. קשה לתאר את זה למי שלא היה שם.
בין המשתתפים היו נהגי ראלי מקצוענים, ביניהם הלל ורז, גל שחם, ברק דודאי,שי שמעוני, גיא מ"פרוג׳יפ" ואחרים. היו חבר׳ה שהגיעו בהרכב משפחתי - אפילו עם ילדים. כולם מצאו את הקצב שלהם ואת הדרך שלהם לעשות את המסע. חלק ״נתנו גז״ והגיעו מהר יחסית לעצירות וללינה ואחרים עצרו לטבילה במעיינות, לקפה בשטח או לארוחת צהרים מאולתרת.
>> גרוטאה, אבל לפניך: עוד על "גרוטאשטח" והמשתתפות
היום הראשון
יצאנו אחרונות מנקודת המוצא בפארק גורן. נצמדנו לרכב של רועי קליין (שגם עזר לנו למצוא מכונית ראויה ולהכין אותה), והגרוטאה שלנו הפתיעה: עלתה בקלות במסלול שאחרים הסתבכו בו ורכב אחד אפילו שבר ציריה.
אבל האופטימיות הייתה מוקדמת. לקראת צהריים – פנצ'ר בגלגל קדמי. סירבנו לעזרה, החלפנו גלגל בזריזות והמשכנו להפתעת היום: מצאנו את הלל ורז, נהגים מקצועיים ואלופי ראלי, תקועים עם הצהובארו שלהם על תלולית ענק של זבל פרות יבש. חילצנו אותם (אנחנו!) ובהמשך פשוט נצמדנו אליהם בקצב מטורף וסירבנו לוותר, גם כשנפל הפגוש האחורי שלנו באזור רמת הכובש ונורית נאלצה לחבק אותו בתוך הרכב עד סוף היום.
בחניון הלילה התקבלנו בתשואות: התברר, שתמונות החילוץ והסיפורים על קצב הנהיגה, תיקון הפנצ'ר וההצלחה בעליות הקדימו אותנו. החבר׳ה של פרוג׳יפ הרכיבו את הפגוש הסורר, אבל אחרי ארוחת הערב (המפנקת! כן!), כשאספתי את נורית למקלחת שמצאתי בפינה נידחת, שמעתי בום כואב.
היום השני
בבוקר התברר, שהמכה הייתה מכה - והרכב לא סוחב ושיש בעיה בגיר. ושוב היה זה רועי קליין שהציל: הרים על ג'ק, איבחן, תיקן, וחזרנו לסדר התנועה.
לא לזמן רב: התגלתה גם בעיית חשמל (שטופלה על ידי רפי ורועי), ובינתיים סיכמנו עם רז והלל על נסיעה לביקור במערה יפה באזור והמשך מסע מהיר ביחד, עד החניון הבא, בחצרים (אליו הגענו, למרות הכל, ראשונים)
היום השלישי
שחר ממוסך גבע החליט להצטרף אלינו. ציוד מהרכב עבר לאחרים, נעמדנו להזנקה ואופס – שוב בעיית חשמל. קצת חיבורים ואלתורים, ואפילו ניתוק הפיוז של כרית האוויר (עניין שיתברר כרעיון מוצלח מאוד בהמשך) – וחזרנו לנסוע, כחצי שעה אחרי כולם.
המסלול קשה: בולענים, חריצים, שביל חולי והרבה אבק, ופתאום נחיתה קשה לתוך תעלת חול. איזה מזל שניתקנו את כרית האוויר! אני מכניסה לרוורס והפתעה – הרכב עף אחורה ואנחנו יוצאים בקלות מהבור, תרתי משמע.
חניון הלילה בפארק ספיר מזמן לנו מקלחת מאולתרת: צינור שניתקו מטפטפות, מתקן ברזל מהמטבח ווילון קטיפה כחול. בשטח הכל הולך.
היום האחרון
כולם מוזנקים, אבל אנחנו עוזרות לרועי שביום הקודם קצת עיקם את הרכב שלו באחד מחריצי החול. הוא מוציא כננת ורצועה, קושר את הרכב לעץ, אנחנו מושכות עם הרכב מאחור והעסק מתיישר במפתיע.
במהלך היום נורית נוהגת. חוברים לדדי שפרונץ והמשפחה, נוסעים רגוע יותר, עם עצירה לקפה ועוגיות וזמן לראות מה יש מסביב.
יש גם הרפתקאות: הרכב של גל שחם נתקע בחול, ברק דודאי מחלץ, רז והלל צופים והלל מתערב איתי שגם נורית תתקע. מתערבים על במבה, אני מתיישבת ליד נורית, צורחת "לתת גז!", והיא עושה את זה כמו גדולה. הלל חייב לנו במבה.
פארק תמנע, תחנה אחרונה, תמונה קבוצתית, שיחת סיכום וארוחת צהרים מפנקת. אין ברירה, חייבים לחזור למציאות. נוסעות על הכביש כל הדרך הביתה, מקוות שהפגוש הסורר לא יעצבן את השוטרים שנפגוש בדרך ושהם יבנו את המצב, ומגיעות הביתה אחרי ארבעה לילות, ארבעה ימים, פנצ׳ר אחד, תיקון גיר אחד, שני תיקוני חשמל ועיצוב חדש לרכב. בסך הכל, יחסית לצוותים של רכבים אחרים ששברו ציריות, פוצצו חלון, נותרו בדרך ואפילו השאירו רכב בשטח וקנו אחד חדש בבאר שבע ב-1,300 שקל בשביל להמשיך - יצאנו בזול.
תודה ענקית לעדי כפרה שפרן ולרועי אלוני המארגנים, לצוותי הסיוע ממוסך גבע ולאילן וסיגל מפוינטר שלא רק עזרו אלא גם הצחיקו והנעימו את הזמן, ליחיעם ולצוות המטבח שהשקיעו ופינקו, ומשתתפים שתמכו ופרגנו. במיוחד לרועי קליין שבצניעות אופיינית תמיד היה שם.
ונפרגן לנותני החסויות שבלעדיהם פרויקט כזה לא יוצא לדרך: חברת פוינטר, "ש. ונציה" - יבואנית מותג STIHL, מוסך קבוצת גבע, "הנפלד טכנולוגיות", פונדק אסא דבירה, מוטי לוין סוכנויות שיווק, זוקו שילובים, דובדבן ליווי טיולים ושמירה, אביר הגיר, רסטה, קק"ל - פארק תמנע, קייטרינג בשר נטו צי'מיצ'ורי.
