הפינג פונג המוצלח בין הילה גל ואנה וייל מסטודיו "מטקה" היה ברור ומיידי. בתום לימודי העיצוב של שתיהן בשנקר הן הקימו את הסטודיו המשותף ומאז דרכיהן לא נפרדו. "אנחנו לא מכירות בעצם שום צורת עבודה אחרת", השתיים מעידות, "הפנטזיה שפיתחנו יחד בתקופת הלימודים פתאום התממשה, כמו זוג שמדמיין ביחד איך ייראו הילדים המשותפים שלו ויום אחד ניצב מול תינוק בעריסה".
מה התרחש במהלך עשר השנים שבהן אתן מגדלות את ה"תינוק" המשותף הזה?
אנה: "בנינו את עצמנו לאט ובהדרגתיות. על הפרויקט הראשון שלנו עבדנו בעודנו סטודנטיות והיה בו קסם של בתוליות. כשסיימנו את הלימודים החלטנו לקפוץ למים העמוקים ולקחנו על עצמנו כמעט כל מה שנגע בעיצוב או הריח ממנו, גם פרויקטים מאוד מוזרים. עברנו דרך ארוכה מאז וכיום אנחנו נמצאות במצב ההפוך, מצב שמאפשר לנו לבחור את הפרויקטים שאנחנו רוצות להיות מעורבות בהם".
איפה טמון לדעתכן סוד הזוגיות המקצועית שלכן?
אנה: "אני חושבת שהדמיון והשוני בין הילה וביני נמצאים במקומות הנכונים ומשלימים זה את זה בצורה מושלמת. אנחנו לא מפסיקות ליהנות וללמוד אחת מהשנייה. שתינו מאוד מגובשות בפן המקצועי, מאמינות באותם ערכים ורואות עין בעין איך העסק צריך להתנהל ומה הוא צריך לתת ללקוחות ולסביבה".
שתיהן מעידות שהעובדה שהפכו לאִמהות בסמיכות מסוימת סימנה איזו נקודת מפנה גם עבור העסק. "זה כלל ידוע שככל שמערכת האילוצים גדולה יותר, כך אתה נדרש לרמת יצירתיות גבוהה יותר", אומרת אנה, "ואני יכולה לומר שזה שם המשחק בלהיות אמא קרייריסטית". השינוי שהאמהות מכתיבה בכל תחומי החיים לימד את שתיהן להתייעל ולקבל החלטות חדות יותר, ושתיהן מעידות שהעומס רק גרם לעסק להתעצם ולהתחזק.
יש לכן נוהלי עבודה מיוחדים שעוזרים לטפח את העבודה המשותפת?
אנה: "מעבר לפגישות שאנחנו מקדישות לכל פרויקט ופרויקט, אנחנו מקפידות גם על פגישות 'משרד'. אלו פגישות הרבה פחות משימתיות והן מוקדשות למימד הרחב יותר של העבודה המשותפת. במהלכן אנחנו בודקות שלא איבדנו שום דבר בדרך, בדומה לזוגיות שאולי השגרה מנטרלת ממנה את הניצוץ".
איפה ומתי בכל זאת עולים חיכוכים?
הילה: "אנחנו בהחלט יכולות לא להסכים על עניינים מקצועיים או להתווכח על משהו, אבל אחרי חמש דקות הכל יחזור להיות רגיל. כיף לנו ומעניין לנו ביחד, והעובדה שאנחנו לא מגיעות לשיח בינינו עם ענייני אגו הופכת את הדברים להרבה יותר פשוטים".
לא הולכות על ביצים
לפני כשבע שנים, כשעידית זכריה החליטה לפתוח בלוג עיצוב, השוק המקומי היה כמעט בתולי. בישראל 2016 צמד המילים הפך מוכר ושגור, אך קדמו לכך לא מעט שנים של שממה יחסית. למרות שהייתה חדורת אמונה ותקווה שהבלוג שלה יצבור תאוצה והכרה, זכריה לא יכלה לצפות את גודל ההתעניינות שנוצרה בעקבות חשיפת הבלוג באחד מעיתוני העיצוב. "בבת אחת, ודי בהפתעה, זרמה אליי כמות אדירה של פניות", היא מספרת. "אחותי נטע בדיוק חזרה מהודו והצעתי לה בטבעיות להצטרף אליי למסע הזה".
לנטע נדרשה שהות כדי לנער את אבק הדרכים של הטיול ולהידבק בתשוקה של אחותה. לאחר שהצטרפה לעידית ליום עבודה עם לקוחות, נפתח לה צוהר לעולמה הרוחש של אחותה שגרם לה לשנות את דעתה. "הבית של עידה" הפך מאז לסוג של מוסד מקומי, עסק שנותן גג כולל למגוון של שירותי עיצוב וייעוץ, בדגש על טעמן המובחן של האחיות, עם מאות אלפי כניסות לבלוג ועשרות אלפי עוקבים. מי שנחשף לשפה העיצובית של השתיים יוכל לזהות בנקל את הבתים שעברו תחת ידן. הבייבי החדש של השתיים הוא חנות אינטרנטית שמנגישה את השפה העיצובית שפיתחו ומאכלסת את כל אותם פריטים מיוחדים שעוזרים לשרטט את כתב היד המיוחד שלהן.
"כשעידית סיפרה לי שהיא פותחת את הבלוג", מספרת נטע, "צחקתי וחשבתי: 'מי בכלל יקרא אותו?'. בדיעבד התבדיתי, ובגדול. מהר מאוד הבנתי את הראש שלה וסינרגיית העבודה שלנו הלכה והעמיקה. כיום העסק הפך למשפחתי לחלוטין, וגם אחינו וגיסתנו השתלבו בו".
האחיות מספרות שהקשר ביניהן היה איתן מאז ומתמיד, אך עלה מדרגה בעקבות העבודה המשותפת. הן מעידות על הבנה מלאה ותקשורת רציפה סביב ענייני עבודה שזולגת אפילו לארוחות השבת המשפחתיות. גם הטעם שלהן הלך והתמזג עם השנים, וכיום יש ביניהן הלימה מלאה בכל מה שקשור לסגנון חיים: החל בבחירת אריחי ריצוף עבור לקוח כזה או אחר ועד האופן שבו הן עורכות את השולחן הביתי לאירוח.
התיאור שלכן נשמע כמו סוג של אידיליה עסקית. מתי בכל זאת מתגלעים סדקים?
עידית: "אנחנו בהחלט יודעות להתווכח. צורחות אחת על השנייה, אבל דקה אחרי יושבות יחד לקפה. שתינו יודעות שהשותפות בינינו היא בלי תנאי ואנחנו בהחלט לא הולכות על ביצים אחת ליד השנייה".
נטע: "כמובן שמדי פעם יש חילוקי דעות, אבל הם תמיד מגיעים ממקום טוב ומרצון לשפר ולדייק את העבודה. בשנתיים הראשונות של העסק 'התפטרנו' ממנו פעם או פעמיים בשבוע. אבל מרגע ההקמה דגלנו בכך שעיסוק בעיצוב הוא כיפי ומהנה, ואנחנו עושות הכל כדי שזו תהיה האווירה שעוטפת אותנו. בגלל שהעבודה כל כך טוטאלית, כל כך יצירתית ומפתחת, החיבור בינינו הפך לעמוק יותר. היום, גם אם יש לנו זמן אחרי העבודה, נעדיף לקפוץ לקניון ביחד".
יש ביניכן חלוקת תפקידים מוגדרת?
נטע: "במובנים רבים שתינו עושות את הכל בעסק וכל דבר עובד דרך שתינו, אבל עדיין יש חלוקה מסוימת. עידית היא במובנים רבים הראש הרוחני והאמנותי של העסק ואני הביצועיסטית. עידית מפקחת על ההתפתחות ועל הצמיחה, מתווה את האופי העיצובי ובודקת שבכל שלב בדרך לא נאבד את הערכים של המותג שבנינו. אני כרגע אחראית על החנות ולמעשה גם אחינו דדי וגיסתנו לימור הצטרפו לעסק. דדי קידם את החברה למקום שבו היא נמצאת היום ויש לו פן מכריע בהתפתחותה. בעצם הפכנו משתי אחיות שעובדות יחד לעסק משפחתי לכל דבר".
מה אתן חושבות שמייחד את העסק שלכן בהשוואה לעסקי עיצוב אחרים?
עידית: "ליווי מלא של הפרויקטים על פי שפת המותג שפיתחנו ו'ימי ההקמה' שייסדנו – ימים שבהם הלקוחות יוצאים מהבית ומלאכת העיצוב מקבלת צורה סופית ומפתיעה. הימים הללו הפכו לגולת הכותרת של הפעילות שלנו. התהליך הזה של יציאה לכמה שעות מהבית וקבלה שלו מוגמר ומעוצב לחלוטין הוא מרגש במיוחד. בנוסף, אנחנו מציעות שירותי ייעוץ ייחודיים גם לאנשים שלא מחפשים ליווי כולל ושלם. אנחנו נוהגות להשוות את התהליך הזה לנתינת מתכון לעוגה. אנחנו חושפות בפני הלקוחות את המרכיבים ומתבלות בעצות לשיפור ההכנה והם בעצמם רוקחים את ה'עוגה' שרצו".
הייתן משנות משהו בצורה שבה אתן עובדות יחד?
עידית: "היינו בהחלט שמחות לעוד אחות! אנחנו זקוקות לעוד עזרה בעסק ואחות רביעית הייתה עושה לנו רק טוב".
חילוקי הדיעות מפרים
רוית רזניק ומעיין מנור נפגשו לפני שש שנים, כששתיהן היו בחופשת לידה, והאהבה לעולמות העיצוב חיברה ביניהן. השתיים הגיעו מתחומים שונים: מעיין בוגרת לימודי עיצוב גרפי, ואילו רוית למדה בכלל מִנהל עסקים. יחד למדו עיצוב והום סטיילינג בשנקר והקימו את הסטודיו המשותף, כשהן ממנפות את הניסיון שנצבר בעבודה בשוק ההון (רוית) ובעיצוב והפקת אירועים (מעיין) לדרך חדשה ומשותפת שלימים הפכה גם למצליחה במיוחד.
איך התגבשה ההחלטה לפתוח יחד סטודיו לעיצוב פנים?
מעיין: "זו הייתה ועודנה התשוקה של שתינו. חשבנו שדווקא הניסיון והידע שלנו בתחומים אחרים יכולים לסייע לנו. מהרגע הראשון ניגשנו לעבודה הזו מתוך אהבה גדולה, העזנו, התנסינו והשתכללנו. אנחנו מאמינות שהמפתח להצלחה הוא לעסוק במה שאוהבים. אצלנו זה בהחלט עובד".
איך הייתן מגדירות את סגנון העיצוב שלכן?
רוית: "יש לנו טביעת אצבע מוגדרת, אך מי שיתבונן בתיק העבודות שלנו ייחשף לפרויקטים בעלי מגוון סגנוני. אפשר להגיד שהעיצובים שלנו מאוד אקלקטיים ותמיד ישלבו בין כמה סגנונות. אנחנו אוהבות ליצור חיבורים ייחודיים של חומריות, סגנון וצבעוניות. החתירה הבלתי נלאית שלנו לתפור לכל לקוח את ה'חליפה'' העיצובית שהולמת בדיוק את מידותיו גורמת לפרויקטים שלנו להיות שונים ולבטא, מעל לכל, את קולם של הדיירים בבית. הבתים שלנו משתנים, לכל בית יש את הייחוד שלו וכל בית מספר סיפור שונה".
יש לכן ריטואל קבוע בעבודה שעוזר לכן לשמור על איזון?
רוית: "בכל תחילת שבוע אנחנו פורשֹות לפנינו את כל הפרויקטים שאנחנו עובדות עליהם ויושבות יחד על כל המטלות שצריך לבצע. מעבר לשגרת העבודה אני חושבת שמצאנו את הדרך לשלב בין ביזנס לפלז'ר. מטבע העבודה אנחנו מסתובבות הרבה ביחד, חוות את המרחב וחולקות תחומי עניין משותפים כמו אמנות, עיצוב, אוכל ואופנה".
מעיין: "אנחנו מאוד אוהבות את העבודה המשותפת. המאמץ המשותף למצוא את התמהיל המדויק עבור כל לקוח מבטא את התשוקה שלנו. העובדה שאנחנו עובדות ביחד כבר שנים מעידה על הזוגיות היציבה שלנו, ואני חושבת שהפתיחות הגדולה בינינו ותרבות השיח שפיתחנו הן הסוד".
ואיפה בכל זאת צצים חילוקי דעות?
מעיין: "תראי, כל אחת מאיתנו מביאה עולם תוכן עצמאי משלה. במקומות שיש חילוקי דעות אנחנו מסתכלות עליהם כעל אופציה להגיע לתוצרים שהם הרבה יותר מגוונים ומעניינים, ובסופו של דבר הנקודות הללו מתגלות דווקא כמפרות ומצמיחות".
רוית: "אם אנחנו לא מסכימות בינינו באופן גורף, אנחנו נוהגות לספר ללקוח ולפתוח בפניו את ההתלבטות. הפתיחות הזו, ומציאת המענה יחד איתו, הן ערך מוסף לתהליך. יש בינינו הסכמה מהותית על הדרך הנכונה וביטחון הדדי באיכויות שכל אחת מאיתנו מביאה למוצר המוגמר".
לאן הייתן שמחות להתפתח יחד בעתיד?
מעיין: "אחת המטרות שלנו לשנה הקרובה היא להיכנס חזק יותר לתחום העיצוב המסחרי. זה תחום שיש בו מרחב מעניין לביטוי אקסטרווגנטי, צבעוני וחומרי והאפשרויות שטמונות בו מסקרנות אותנו".
