מגורי המשרתים בבית ערבי ישן בשכונת טלביה הפכו לדירה מרווחת

במעלה רחוב כ"ט בנובמבר, על התפר שבין שכונות קטמון, טלביה והמושבה הגרמנית בירושלים, ניצב, בסביבה של מבני ציבור (מכון שלום הרטמן ובתי הספר הנרייטה סאלד ובית חינוך), בית אבן פינתי - בית מגורים יחידי, סמוך ממש למרכז הנסן, שהיה בעבר בית חולים למצורעים ומשמש מאז 2013 כמרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה. מעבר לכביש פרושה חורשת הירח, וממרחק, משקיף מעל, תיאטרון ירושלים.

בית האבן הפינתי הוא אחד מבתי המידות שבנו בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת משפחות של ערבים-נוצרים אמידים, שהקימו את שכונת טלביה. במלחמת העצמאות ב-1948 נמלטו התושבים הערבים מבתיהם והותירו אחריהם את נכסיהם וחפציהם. אל בתי המידות שננטשו נכנסו דיירים חדשים – יהודים.

זהו בית מגורים יחידי בסביבה של מבני ציבור כמו מכון שלום הרטמן ומרכז הנסן

עם השנים, כשגברה מצוקת הדיור, חולקו הבתים הגדולים לדירות קטנות, ואלה הוגדלו במשך הזמן על ידי תוספת שטחים וסגירת קומות הגג. השינויים הללו נעשו, לרוב, ללא התחשבות באדריכלות הערבית המקורית. באמצע שנות ה-80 של המאה שעברה נכנסה לתוקף תוכנית לשימור שכונת טלביה, שעוררה את המודעות לערכה של הארכיטקטורה הייחודית ולשימורה.

הדירה נמצאת בקומה העליונה של הבניין

"בית חורשת הירח" הוא בן שלוש קומות. הוא ממוקם במדרון ההר ובהתאמה לטופוגרפיה, קומת הקרקע שלו מונמכת. קומת הכניסה הראשית אליו היא מרחוב כ"ט בנובמבר; ומעליה קומת גג. במקור, כשגרה בו משפחה אחת, אכלסו בעליו את שתי הקומות התחתונות, והקומה העליונה שימשה את המשרתים. כיום מחולק הבית לחמש דירות: שלוש בקומות הקרקע, ולהן כניסות חיצוניות ונפרדות; שתי דירות בקומה הראשונה, וגג משותף שאינו בשימוש.

שני סבבים של שיפוצים

חומה נמוכה מפרידה בין הרחוב לבית, המוקף בשטח אדמה רחב. שלוש מדרגות אבן מעוגלות מובילות אל דלת כניסה מברזל, וממנה אל חדר מדרגות מרשים. בגרם המדרגות המקורי שנשמר נותרו הריצוף המעוטר, מעקה הברזל המסולסל וחלונות ברזל מאורכים, המכניסים אליו אור רב.

בשנות ה-80 נכנסה לתוקף תוכנית השימור בשכונה(צילום: איתי אבירן)

אחת משתי הדירות בקומה העליונה, זו שתיפתח בסוף השבוע לביקורים במסגרת אירועי "בתים מבפנים ירושלים", שייכת למעצבת הפנים אסתי די-נור (סטודיו WABISABI). הוריה רכשו את הדירה בתחילת שנות ה-60. היא היתה  אז בת 50 מטרים רבועים, וכללה שני חדרים קטנים, שכנראה שימשו בעבר כמגורי משרתים וחדר כביסה. ב-1967 שיפצה המשפחה את הדירה, ושטחה הורחב ל-125 מטרים רבועים, על חשבון שטחי המרפסת שהקיפה אותה. ב-2011, לאחר שההורים נפטרו, החליטו די-נור ואחיה לשפץ אותה שוב, בסיוע האדריכל יעקב פרץ, מסטודיו P2.

מרפסת משולשת ותקרת זכוכית

במהלך השיפוץ הזה הוסר הקיר שהפריד בין הדירה המקורית לתוספת הבנייה משנות ה-60, והקיר הגובל במרפסת הוחלף בקונסטרוקציית אלומיניום עם ויטרינת זכוכית גדולה. השינוי יצר חלל גדול במרכז הדירה, ופתח כיוון אור ואוויר ממרפסת משולשת קטנה, שצופה אל הגינה הפנימית בקומת הקרקע. המרפסת המשולשת, שרצפתה כוסתה בפרקט, הפכה להיות המשך של החלל המרכזי.

מרפסת משולשת כוסתה בדק וממשיכה את החלל המרכזי(צילום: איתי אבירן)

קורה עבה שחוצה את תקרת החלל מסמנת את גבול הדירה המקורית. מצדה האחד של הקורה גובה התקרה הוא 4.20 מטרים , ומצדה השני - 2.80 מטרים בלבד. תקרת זכוכית אלכסונית, המגשרת על הפרשי הגבהים האלה, מכניסה גם היא אור רב לחלל המרכזי, שחלונותיו המקוריים אינם גדולים. הקורה משמשת גם כמעין קו הפרדה עליון בין הסלון למטבח פתוח.

המטבח, לפני השיפוץ(צילום: אסתי די-נור סטודיו Wabi-Sabi)

ולאחריו(צילום: איתי אבירן)

הסלון מוקם בדופן הדירה הפונה לרחוב. לכל אורכו, מתחת לשלושת החלונות המקוריים בבית, הותקנה שידת עץ תלויה, המדגישה את אורכיות החלל המרכזי. בפס ניתוק שמקיף את האזור המונמך של התקרה הותקן פס תאורה נסתר, ובמרכזה שוקעו ספוטים.  

המטבח הפתוח, בהמשך לוויטרינת היציאה למרפסת, כולל משטח עבודה מעל ארונות נמוכים, אי מרכזי ונישה בנויה שבתוכה ארונות גבוהים ומקרר. משטח העבודה וחיפוי האי עשויים מקוריאן לבן. הארונות עשויים בגימור פורניר אלון, וכך גם פרטי הנגרות בסלון ובדלת חדר שירותי האורחים. פינת האוכל הוצבה לצד הכניסה, ומעליה נתלו שתי מנורות כהות. האזור הציבורי רוצף באריחי בזלת שחורה.

דלתות כנף מעץ אלון וזכוכית חלבית

האזור הפרטי נמצא בחלקה האחורי של הדירה, ורצפתו כוסתה בפרקט. חדר עבודה מרווח מוסתר מאחורי דלתות הזזה גדולות מעץ אלון וזכוכית חלבית, המשמשות, כשהן סגורות, כמעין קיר תוחם של הסלון.

חדר העבודה מופרד מהסלון בדלתות הזזה מעץ וזכוכית חלבית(צילום: איתי אבירן)

מסדרון המוצנע מהחלל הציבורי מוביל אל שני חדרי שינה ושני חדרי רחצה. הקירות והארונות בחדרי השינה לבנים, ומהווים רקע שקט ונייטרלי לפריטי ריהוט וטקסטיל צבעוניים, בסגנון אוריינטלי, שהוסיפה בעלת הבית.

אחד משני חדרי השינה(צילום: איתי אבירן)

דלתות פנים מעץ וזכוכית חלבית(צילום: איתי אבירן)

חדרי הרחצה חופו באריחי בזלת שחורים, ופריטי הנגרות בהם עשויים בגימור פורניר אלון. דלתות החדרים, לאורך המסדרון, הן דלתות כנף העשויות גם הן מעץ אלון וזכוכית חלבית.

תוכנית הדירה לפני השיפוץ האחרון, כשהכניסה נעשתה לחדר נפרד(הדמיה: אסתי די-נור סטודיו Wabi-Sabi)

ואחרי השיפוץ. חלל מרכזי גדול נפתח(הדמיה: אסתי די-נור סטודיו Wabi-Sabi)

• אדריכל: יעקב פרץ Studio P2
• סטיילינג: יעל בן צבי
  

האדריכל משה ספדיה גר בעיר העתיקה, ומוחה על ההזנחה סביב. לחצו על התמונה לכתבה המלאה: 

ביתו של האדריכל משה ספדיה ברובע היהודי. לחצו לכתבה המלאה (צילום: גדעון לוין)