מסעות קוקטית בעולם הילדים:
כך הפכו האיורים שלי לבגדים

כשהציעו לי לעצב קולקציית קפסולה למישמיש - מותג בגדי הילדים ששיתף בשנה שעברה פעולה עם אושיית הסטייל והמעצבת נסטיה ליסנסקי - אמרתי לעצמי: טוב, אם אני עדיין לא עושה ילדים, לפחות אכין בגדי ילדים.

ילדים זה שמחה 

החיבור לבגדי ילדים היה עבורי מיידי, אולי מכיוון שהשפה העיצובית שלי היא בכל מקרה מאוד נאיבית וילדותית, אבל אין ספק שהעבודה על הפרויקט הכניסה לי המון שמחה לחיים. היצירתיות נשפכה ממני והרגשתי כמו מעצב מתחיל שמסתער בכל הכוח על ההזדמנות.  

חייבים להודות, הסגנון שלי באמת קצת נאיבי

מה כרוך בעיצוב קולקציית קפסולה?

המשימות: בתור התחלה, עיצוב הדפסים וייצור שפה שתישמר לאורך כל הקולקציה. ואז צריך גם לבחור צבעים, להחליט על גזרות, לקבוע סוגי בדים, וכמובן - לעצב ולייצר קו קעקועים תואם שיתלווה לבגדים.

רגע של קושי: החלק המאתגר ביותר היה לקבל החלטות בקצב מסחרר ובלחץ של זמן, ולנוע קדימה בלי ממש להסתכל אחורה. כל כיוון שבו בחרתי דרש פרידה מארבע אפשרויות פוטנציאליות, וזה לא תמיד היה קל. וגם, אני מודה, בתור חולת שליטה קשה לי לפעמים עם שינויים, אבל זו המהות של שיתוף פעולה.

רגע שיא: לראות את הסאמפלים הראשונים מגיעים ואת הרעיונות קמים לתחייה. מה שהיה רק איור על הדף, הפך פתאום לבגד לביש. זו תחושה מדהימה.

השאלה הראשונה שהעסיקה אותי היתה איך ליצור דמות שובבה שתתאים גם לבנים - מעין מקבילה לקוקטית. בוקר אחד, כשצילמתי את הכלב שלי בונו, נפל לי האסימון: מפלצות! הרי בונו הוא המפלצת הראשית שלי.

אחרי שסיימתי לשחק עם בונו, התחלתי להשתעשע עם פרצופים שונים של מפלצות.  

ניסיתי לשחק עם המפלצות בכל מיני וריאציות, לשנות צבעים וטקסטורות.

שרבטתי כל מיני טיפוסים של מפלצות - חמודות, ממורמרות, כאלה שיתאימו למצב הרוח שלי באותו היום. בשלב מסוים הרגשתי כמו מפלצת בעצמי.

לפעמים ציירתי אותן לבד, לפעמים בקבוצות.

מפלצות מאוהבות.

ומפלצות מטורפות.

ואז הגיע ההדפס הזה, שהזכיר לי זיפים של מפלצות. לא ידעתם שלמפלצות יש זיפים? כל יום לומדים משהו חדש.

וככה נראה הדפס המפלצות המרכזי שלנו, אחרי שלל ניסיונות והתלבטויות.

לאחר מכן יצרנו הדפס למפלצות כפי שיופיעו על חולצות הטי, עם נגיעה ספורטיבית של פסים בשרוולים ובחלק התחתון.

בסוף המפלצות נראו לי כל כך חמודות, שרציתי שלכל אחת מהן תהיה גם אישיות. פניתי לאחיין שלי דילן, שהיה אז בן ארבע, וביקשתי ממנו להמציא שמות למפלצות. הוא קבע בלי היסוס: פוץ, פודינג, שאשא ופאטה. לכל מפלצת יש גם סיפור קטן, שמופיע בספרון המצורף לכל פריט.  

גם בקולקציית בגדי ילדים היה ברור לי שקוקטית תזכה למקום של כבוד. מצד שני, היא כבר הופיעה במגוון גרסאות ובפרויקטים שונים, כך ששאלתי את עצמי איך לגרום לילדות להתחבר אליה. בהתחלה ניסיתי דמויות קצת יותר מורכבות, אבל הרגשנו שהן מתאימות לנערות יותר מאשר לילדות, וגם לא קשורות למפלצות האהובות. אז נפרדתי מהן לשלום והמשכתי לחפש.

אחרי כל מיני כיוונים, נוצרו העיגולים של קוקטית. 

ואז הגענו להדפס הזה, ובו התאהבנו.

כשהגענו לייצר הדפסים של קוקטיות מינימליסטיות על החולצות והשמלות, נדרשה חשיבה נוספת. ככה נראו הגרסאות הראשונות.

אבל אז זה פשוט הלך והתדרדר.

והתדרדר.

בשלב מסוים הקוקטיות התערבבו עם המפלצות, וכבר לא ידעתי מי אני בכלל.

אבל בסוף הצלחתי להתגבר על כל השגעונות שתקפו אותי, וסגרנו על קוקטיות מתוקות ופשוטות. 

ואז הגיעה ההתמודדות עם העולם האמיתי. כל מיני רעיונות נתקלו באילוצים טכניים או פרקטיים, כמו הגבלות על צבעים ודוגמאות. בסוף נאלצתי להפסיק להתנהג כמו ילדה בת תשע שאמרו לה שאין גלידה אחרי ארוחת הערב, ולקבל את המציאות.

הנה רק חלק מהפנטזיות שנפלו בעריכה:

אני אוהבת לעבוד עם הדמיות, שעוזרות לי להבין את הפרופורציות של הבגדים במציאות.

בחזרה למציאות: כך נראתה הדמיה של השמלות הסופיות. בשלב מתקדם יותר הוחלף הטורקיז לכחול עמוק.

ואז הגיע הלוגו.

וכך נראה הדף עם כל העיצובים הסופיים, כפי שנשלח לספקים.

אחרי שסיימנו עם הבגדים, הגענו לדובדבן שעל הקצפת: קו קעקועים שיתלווה לקולקציה. רציתי שהם יהיו צבעוניים, שמחים, ושיתאימו גם להורים שמבינים שכיף זו לא זכות ששמורה רק לילדים.

הנה כמה קעקועים שנפלו בעריכה:

ואלו הקעקועים הסופיים: עיצבנו דף לבנות ודף לבנים. אני אומנם לא חסידה גדולה של הפרדה בין המינים, אבל בפרויקט הנוכחי זה היה נראה מתבקש.  

אחרי שסיימנו לעצב הכול, נותר רק לחכות ולראות את הבגדים עצמם. תמיד קיים חשש שהעיצוב לא יעמוד במבחן המציאות, ולכן הציפייה הארוכה לדוגמיות היתה מורטת עצבים. רק כשהגיעו הסאמפלים של החולצות, התחלתי להבין שהחזון שלי עומד לקום לתחייה, וציפור קטנה שרה לי שיר בלב. לצילומי הקטלוג גייסתי את אלה אוזן, שהכרתי לפני שנים כשעוד היתה צלמת צעירה ומבטיחה, והיום ידועה בסגנונה הענוג ושובה הלב, וכמה ילדים מקסימים שהיו מקצועיים להפליא.

התוצאה לפניכם:

צילום הקולקציה: אלה אוזן

ומה הלאה? אולי עד שאצור שוב קולקציית בגדי ילדים, יהיו לי כבר ילדים משלי לעצב להם.