המספריים של ג'ושוע: הספר
שמטפל בפריזורות של ההומלסים

הכירו את מעצב השיער הלונדוני ג'ושוע קומבס, שהחליט לעזור לשקופים ברחובות להיראות. איך עושים מהפך על המדרכה, והאם יש סיכוי שזה יקרה גם בישראל?

איתי יעקב

|

28.07.16 | 09:25

בשנה האחרונה יוצא מעצב השיער הלונדוני ג'ושוע קומבס מדי יום מביתו שבשכונת קלפהאם בדרום לונדון עם זוג מספריים, מראה ומכונת גילוח בתיק, במטרה לדאוג לפריזורה של דרי הרחוב. בתחילת חודש יולי השיק קומבס את פרויקט Do Something For Nothing, שמטרתו לגייס את תושבי המטרופולין להתנדב בשלל פעילויות לטובת אנשים אחרים, וכיאה ליזם הוא מעניק בעצמו דוגמה אישית, ומספר ומגלח את ההומלסים של לונדון, ועוזר להם לשמור על היגיינה וצלם אנוש.

 

>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק

  

 

"זה קרה במקרה. יום אחד הלכתי ברחוב כשכל ציוד התספורת היה עליי, ולפתע ראיתי קבוצת הומלסים", סיפר קומבס בראיון להפינגטון פוסט. "הצעתי להם את שירותיי, ומשם זה זרם. זה הדליק אצלי נורה בראש, שזו דרך מדהימה לתקשר עם אנשים".

 

 

15 אלף העוקבים אחר עמוד האינסטגרם של קומבס נחשפים למהפך התדמיתי שעוברים חסרי הבית, המתועדים על ידי הצלם מט ספרקלן לפני ואחרי התספורת, כשלצד כל תמונה מופיע גם סיפור החיים שלהם. כך זוכים האנשים השקופים בחברה למייקאובר אסתטי, ויתרה מכך, לשם ופנים וסיפור. "זהו פול, בן 54", כותב קומבס לצד תמונה של חסר בית עם רעמת שיער לבנה. "פגשתי אותו ברחוב The Strand, אחד הרחובות העמוסים במרכז לונדון, וברגע שניגשתי אליו הוא חייך אליי חיוך גדול. ידעתי שכדאי לי להכיר את האיש הזה".

 

 

במקרה אחר מביא קומבס את סיפורה של סטייסי, הומלסית ללא גיל, שהתייתמה מהוריה בגיל 6 בעקבות תאונת דרכים, ומאז גדלה במשפחת אומנה. "סטייסי גרה ברחובות לסירוגין מאז שהיא בת 16", נכתב בפוסט. "סיפרתי אותה לפני זמן מה, ונהדר לפגוש אותה שוב ולבדוק מה שלומה. היא דיברה איתי בעבר על מאבק ארוך שהיא מנהלת עם התמכרות להרואין, ונהדר לראות שכרגע היא נקייה וחיובית לגבי העתיד... אני מרגיש אסיר תודה על שאני מסוגל לעשות את מה שאני רוצה לעשות. עבור חלק מהאנשים זה לא המצב. זכרו, לכל אחד יש סיפור".

 

 

הפרויקט של קומבס מצטרף לשני פרויקטים בולטים נוספים מהשנה האחרונה, באוסטרליה ובארצות הברית, שנראה כי הושפעו מהודעה פומבית של האפיפיור

בינואר 2015, שהזמין מעצבי שיער להגיע מדי יום שני (ברחובות רומא, בישראל ובעולם המערבי ככלל, המספרות סגורות ביום זה) להעניק טיפול לדרי הרחוב של העיר. חודש לאחר מכן יצא לדרך פרויקט דומה בלוס אנג'לס, בה חיים 660 אלף חסרי בית, שזכה לסרטון ויראלי עם למעלה מ-2 מיליון צפיות, ובאוסטרליה פועל בהתנדבות הספר נאסיר סובחני, שאת עבודותיו הוא מעלה לחשבון האינסטגרם The Streets Barber. גם כאן תמצאו תמונות "לפני ואחרי" לצד סיפוריהם האישיים של המצולמים.

 

 

בישראל אין נתונים מסודרים על דרי רחוב - שם מכובס לחסרי בית/הומלסים, כפי שהם מכונים על ידי משרד הרווחה, אולם ההערכות הגסות נעות בין 3,000 ל-20,000 חסרי בית בישראל. בבדיקה שערכנו עם מרכזי שירות מרכזיים לדרי רחוב בירושלים ובתל אביב, הוסבר לנו כי טרם קמה יוזמה מקומית בסגנון זו של קומבס. בעמותת עלם, הפועלת למען נוער במצבי סיכון, הודיעו כי היו שמחים לקדם שירות התנדבותי שכזה.

 

 

האם לפרויקט כזה יש ייתכנות בישראל? "זה פרויקט חשוב ומקסים, ובישראל, תודה לאל, כמות חסרי הבית קטנה ביחס לאוכלוסיה", אומר מעצב השיער מיקי בוגנים, שנוהג להתנדב ולסייע לעמותות ונזקקים, אך מעדיף לתת בסתר. "בתוך העסק שלי מתקיימת נתינה על בסיס קבוע, ובמשך השנים לקחתי על עצמי מקרים שנגעו ללבי, חלקם משתלבים אצלי בעסק ובאקדמיה. שילוב אנשים במעגל העבודה הוא הדבר הכי חשוב שיש". לדבריו, נתינה לחברה חייבת להגיע מתוך החיבור האישי, ויש לה חשיבות כחיזוק וכטיפול מנע. "אם כל אחד מאיתנו יסייע לאנשים הקרובים אליו, בסביבתו, נוכל למנוע את הידרדרותם למצב של חסרי בית".

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד