בשיתוף עם משק צוריאל
אלון מאיר, תושב קיבוץ יסעור בגליל. נולד בקרית מוצקין, עבר לקיבוץ לפני 12 שנה.
עיסוק בחיים: מורה, צלם טבע, מרצה בחוגי בית, מדריך ברשות הטבע והגנים, מביא את הטבע לסלון הביתי.
מתי התחלת לצלם? מאז שאני ילד. אני באתי אל עולם הצילום דרך עולם הטבע.
למה אתה מצלם? הצילום עצמו הוא בעצם המקום שבו אני יכול להיות ולהרגיש שאני לא מבזבז את הזמן. במהות שלי, אני אדם נוירוטי שכל רגע חייב לעשות משהו ברגע נתון. זה המקום היחיד שאני יכול לשבת שלוש שעות כמו דייג במסתור ולא להגיד ששרפתי את הזמן בבטלה. הצילום הוא התירוץ לא לעשות כלום. אני עובד כמו נמלה שרצה בלי הפסקה.
מדוע עברתי לגליל ולקיבוץ? הבית הראשון מחוץ לבית של ההורים. בבית הזה לימים בניתי והקמתי בו משפחה. בילדותי זה היה המקום ממנו השקפתי על הקיבוצים מסביב מקרית מוצקין. הסתכלתי בקינאה על חברי הקיבוצים שהיה להם את הכל.
אני הייתי ילד עירוני שלא ראה דבר, גדלתי על הספרים של ג'ראלד דארל ועזריה אלון, על אנציקלופדיית ישראל של החי והצומח. השדות בהם אחי ואני אספנו חרקים, החלו להצטמצם בעקבות הבנייה. ברחתי הרבה פעמים לשמורת עין אפק, שם היה מגרש המשחקים שלי כילד. כשגדלתי, הבטחתי לעצמי לחיות במרחבים הללו. מאז הפכתי להיות מדריך בשמורה. היום היא הבית שלי ואני צלם הבית בשמורה.
מה אתה הכי אוהב באזור הגליל? בקיבוץ יסעור התאהבתי באנשים, בזכות האווירה. אני אוהב את העובדה שאני מטייל בתוך ספר של מאיר שלו. לאט לאט המקום הפך להיות בית.
חלום שהגשמת בתחום הצילום או שתשמח להגשים? אני אומר לכולם שלהיות חופשי זה לא להיות פרפר, אלא היכולת לרוץ אחרי פרפרים. המרחב הזה מאפשר לי בעצם את החופש, לרוץ ולגלות את כל היופי שהטבע שלנו מזמן. הטבע מאחורי הבית, לא רחוק.
זו לא חוכמה לקחת עדשות ולנסוע לאפריקה, אלא למצוא בשדה דברים שנראים כמו חלום מסרט רחוק, זה מבחינתי, השליחות הכי גדולה שלי כצלם, להביא את הטבע אל הבית ולהראות כמה שווה לשמר את השדות, כי הם מדהימים ביופיים. כשאני פוגש אנשים בהרצאות בסלון הביתי, אני מספר להם על אותו ילד בן 40 שרודף אחרי פרפרים.
לאתר של אלון מאיר צילום טבע
אודי כץ, תושב קיבוץ יסעור, בן 51, צלם טבע מסביב לשעון.
מתי התחלת לצלם? אני מצלם כל חיי, אבל רכשתי מצלמה דיגיטלית ראשונה לפני תשע שנים.
למה אתה מצלם? אני בן אדם שמתמכר לדברים היחידים שעושים לי טוב. הצילום מגרד לי באצבעות כשאני לא מצלם. זה סוג של ריפוי בעיסוק. אני אוהב לצלם ואוהב את הטבע.
מה אתה הכי אוהב בגליל? נולדתי בקיבוץ יסעור ואני אוהב את השקט של הגליל, במיוחד ברגע כשיורדים מהכביש לטבע. אני סוג של אאוטסיידר. לבד מול כל העולם.
לעמוד הפייסבוק של אודי כץ
גבי פישמן פוסברי, גרה בקיבוץ קדרים. נולדה בצ'ילה והתגוררה בילדותה בנהריה.
עיסוק בחיים: אחות בריאות הציבור בטיפת חלב ויועצת הנקה מוסמכת (IBCLC).
למה את מצלמת? התחלתי לצלם בגיל שמונה. ירשתי את הקשר לצילום ול"הסתכלות האחרת דרך המסגרת" מאבא שלי. גיליתי בשלב מאוחר בחיי, שהצילום משחרר מרגיע אותי, מרגישה שזהו צורך - הצילום והעיבוד שלאחריו.
מה הכי קוסם לך בצילום? למצוא ולהצליח להעביר את ה"משהו האחר", "הערך המוסף" למובן מאליו. אם מבחינה צורנית או מבחינת החיתוך, הקומפוזיציה. אני מחפשת להתפעל מהתוצאה ולא רק מהאובייקט שבחרתי לצלם, שאינו בהכרח "יפה" במהותו הקלאסית.
מה את הכי אוהבת באזור הגליל? אני בגליל מאז ומתמיד. גדלתי בנהריה, במסגרת השרות הצבאי הצטרפתי לגרעין נח"ל שיועד לגליל. היה חשוב להשאר קרובה לכל המשפחה הגרעינית שלי.
אני אוהבת את החורף, הגשם, הירוק כשירוק. אני 'פריקית' של מזג אויר חורפי. חוגגת וחשה אופוריה בכל ארוע גשם. מודדת, עוקבת, משווה וכועסת על השנתיים האחרונות שהדרום עקף אותנו בכמות המשקעים "בגדול".
חלום שהגשמת בתחום הצילום או שמחכה עדיין להגשים? מצאתי את בן זוגי, פרדי, שאוהב צילום לא פחות ממני. מישהו לטייל איתו בקצב הכי איטי שיש, שרק מי שיש לו אהבת צילום מבין.
הגשמתי חלום בכך שהייתי שותפה במיצגי צילום ואני מקווה שעוד אהיה חלק מהם. שיתרגשו עד מאוד מהצילום, מהאמירה שבו, מ"המשהו שמעבר".
הסיפוק בתוצאה שמרקידה ומרגשת לי את הבטן, מבחינתי זו סוג של הגשמה בכל פעם מחדש ובעתיד. אשמח אם הצילומים שלי יהיו תלויים בשדה התעופה בנתב"ג.
לעמוד הפייסבוק של גבי פירשמן פוסברי
