"מתחם כמו קבר שייח', במינימום התערבות והשקעה, כמו קבר מימי השופטים כשעם ישראל היה עולה לרגל לכבד את שופטיו" – זה היה, כך מספר האדריכל מיכאל וייס, העיקרון שהנחה אותו בתכנון חלקת הקבר של אריאל (אריק) ולילי שרון. כמו בחייו של שרון, עם "חוות שקמים" העצומה - נכס חקלאי ונדלנ"י חריג בממדיו ובשוויו, שאף ישראלי לא מחזיק ברשותו ומעטים הורשו להיכנס אליו – כך גם במותו: הוא ואשתו נטמנו שלא כמו כולם, ואף לא כמו רוב גדולי האומה.
שנתיים חלפו מאז מותו של ראש הממשלה. לצד כביש 334 המקשר בין שדרות לבית קמה, סמוך לחוות שקמים שבה התגוררו בני הזוג שרון, נמצאת הגבעה שבראשה הוא ואשתו נטמנו. הגבעה מכוסה בימים אלה במרבד מרהיב של כלניות אדומות, הזדמנות טובה במיוחד לבקר בסביבה. עד 1948 שכן כאן הכפר הוג'. כל 940 תושביו גורשו מבתיהם, שנשדדו ופוצצו בידי לוחמי חטיבת הנגב. חלקת הקבר של אריק ולילי שרון הייתה חלק מבית הקברות של הכפר, שלא נותר ממנו זכר למעט שלל חרסים ושיחי צבר. לאחר מכן נמסר השטח לידי קיבוץ דורות, הופקע, נמכר והתגלגל לבסוף לידי שרון, שהקים לעצמו את החווה הסמוכה. בשנת 2000, לאחר שכל המצבות סולקו מהאתר, חזר בית הקברות לפעול בגלגול חדש כאשר לילי שרון, שהלכה לעולמה בגיל 63, נטמנה כאן; ב-2014 הצטרף אליה בעלה בן ה-85, אחרי שנים ארוכות שבהן היה שרוי ללא הכרה, ושניהם הפכו לדיירי הגבעה.
גבעה, מצבה וספסל
"עבודת התכנון החלה מיד אחרי ששרון נפטר", מספר וייס. "המשפחה חיפשה מישהו שיעשה את המצבה ויתפוס חזקה על העיצוב". מי שיצר את הקשר איתו היה הפרסומאי ראובן אדלר, ממקורבי המשפחה, והאדריכל התבקש לתכנן שטח שכולל גבעה חשופה, שבפסגתה מצבה קטנה ולצדה ספסל עץ. "אריק היה רומנטיקן", הוא מסביר, "זה ספסל שהוא עשה לבד ומיקם לצד הקבר. הוא היה יושב עליו בערב, מסתכל על הבית, על הנוף ועל לילי. יותר רומנטיקה מזה אתה לא תמצא".
ללא ניסיון בעיצוב חלקות קבר או אתרים לאומיים, הציע וייס למשפחה לאחד את שתי חלקות הקבורה ולשלב את מצבות אבן הגיר במרבד פרחי אמנון ותמר. את הפרחים ביקש שרון עוד בחייו, מאחר שהיו אהובים על אשתו. טירן בורפקר, המופקד על הגינון (שמתקיים אחת לשבוע), מספר שהוא שותל את פרחי האמנון ותמר לקראת כל חורף; בעונות המעבר מחליפים אותם פרחי פטוניה; ובקיץ נשתלים פרחי וינקה המתאפיינים בצבעוניות עזה. עץ דומי ושיח סולנום, שהיו כאן, נשמרו כפי שהם לבקשת המשפחה.
שותף נוסף בפרויקט היה הטיפוגרף ינק יונטף, מבכירי מעצבי הגופנים בישראל (יונטף למד בבצלאל כאשר אדלר העביר קורס על עיצוב תדמית) שעיצב אתרי זיכרון בולטים כמו מצבות הקבר של סוניה פרס בבן שמן וס. יזהר סמוך למושב מישר; השילוט החדש בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב; ואתר הזיכרון לחללי חטיבת הראל בירושלים. במצבה של שרון הוא בחר בפונט "צבי" (שעיצב צבי האוזמן), פונט שכבר הוטבע קודם על המצבה של לילי, בעוד שבשלט הפליז שמקדם את פני הבאים לחלקת הקבר הוא השתמש בפונט ניסיוני שלו עצמו.
אין זכר לסערות של שרון
חלקת הקבר היא אי קטן בתוך שטח למרעה בקר, ולכן עיצב האדריכל גדר של מוטות מתכת חלולים וצבועים בחום, שמקיפה את הגבעה מכיוון הכביש ומאפשרת כניסת הולכי רגל בלבד. שביל רחב מקשר בין הכניסה לבין חלקת הקבר בראש הגבעה, החלקה מוקפת גדר בדומה לגדר למטה, לצדה עץ הדומים הוותיק ובתוכה שני הקברים, כשברקע שיחי הצבר וספסל העץ. "שיחי הצבר יצרו את הרקע הנכון לאריק שרון, שהיה צבר אמיתי וקבור באדמתו", סבור וייס. השער נעול ואינו מאפשר לגשת לקברים עצמם. "הגדר נמוכה כדי לא להפריד את הקבר מהנוף, אך ההפרדה נועדה לכך שהקבר יהיה משהו מטאפיזי", מסביר האדריכל.
שרון היה דמות שנויה במחלוקת לאורך כל חייו, אך בניגוד לאירועים הסוערים והאלימים שבהם היה מעורב, מקום מנוחתו האחרונה שקט ורגוע (בימים שבהם אין נפילות טילים ורקטות מרצועת עזה). הרחק מכבישים סואנים, מערים צפופות ומקונפליקטים עירוניים שמסתיימים בדקירה או פיצוץ, האתר עוצב באופן שמתרחק מכל סממן מונומנטלי שמעודד סגידה למנהיג; צניעות ופשטות מותירות את כל הקונפליקטים עמוק באדמה.
וייס אומר כי למרות השער הנעול, האתר הפך למוקד ביקור פופולרי בשנתיים שחלפו מאז מותו של שרון. אף שלא נרשמו מקרי ונדליזם, הוזמנו ממנו לאחרונה תוכניות שישלבו תאורת חירום ומצלמות אבטחה. הוא גם תכנן רחבת התכנסות קטנה שתכלול הסבר על דמותו של שרון; ביצועה יתגמש כאשר יתקבל התקציב לכך. את הקמת האתר ותחזוקתו מממנים במשותף היחידה להנצחת החייל ומשפחת שרון, שגם מלווה מקרוב את הפיקוח על האתר.
זו כנראה עבודתו הייצוגית ביותר של וייס, שמתמחה בתכנון בתים פרטיים לאנשי שלטון והון, ובראשם הווילה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקיסריה, הווילה של ליאורה עופר במושב בני ציון, והבית של איש ההייטק דני גולדשטיין בסביון. האם ההחלטה לתכנן את חלקת הקבר של שרון עוררה אצלו איזשהי דילמה? "הוא היה מנהיג ואני כאדריכל נותן שירות", משיב וייס, "אין פה שום עניין לדעה אישית. לדבריו, "אחרי שהאדריכל לה-קורבוזיה סיים את תכנון הכנסייה ברונשאם (Ronchamp), שאל אותו עיתונאי אם הוא קתולי, ובתגובה קרא לו לה קורבוזיה 'מפגר', כי אין שום קשר וזה לא רלוונטי. האגו של האדריכל לא קשור לסיטואציה".
פנו אליך בינתיים לתכנן חלקות קבורה נוספות?
"לא פתחתי קו. עשיתי את העבודה באהבה גדולה ונפלה בחלקי זכות גדולה. אני בטוח שאריק היה חותם עליה".
תזכורת לחלקת הקבר של פולה ודוד בן גוריון
באופן מתבקש, חלקת הקבר של בני הזוג שרון מעוררת השוואה עם חלקת הקבר של בני הזוג בן גוריון. אצל שני ראש הממשלה האלה, הזוגיות הארוכה הייתה שם דבר; פולה וגם לילי היו נשים דעתניות, לא הסתתרו באופן הרמטי מאור הזרקורים אך גם לא נמשכו אליהם; ושתיהן הלכו לעולמן לפני בני הזוג. פולה בן גוריון מתה בגיל 75 (ב-1968) וכעבור חמש שנים הצטרף אליה דוד, בן 87. היא נטמנה בפאתי מדרשת שדה בוקר, קילומטרים ספורים מהצריף בקיבוץ שדה בוקר שבו חיו השניים בעשורים האחרונים לחייהם. שנה לאחר מותו של ראש הממשלה הראשון, ב-1974, הכריזה רשות הגנים הלאומיים על תחרות לעיצוב אתר הקבר בקצה הצוק המשקיף על נחל צין ברמת הנגב. הצעתם של צמד אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, לימים חתני פרס ישראל ופרס קרוון, גברה על 53 הצעות.
בראיון לאסתר זנדברג בעיתון "הארץ", סיפר יהלום מה הנחה אותו בעיצוב האתר: "תורת בן גוריון הייתה הפרחת השממה, ואני רציתי דווקא להבליט אותה, לא לכבוש". נורית ליסובסקי מתארת זאת בספר "תבנית נוף" (הוצאת בבל, 2012, עם דיאנה דולב): "הרעיון האיקונוגרפי הוא של ערוץ נחל, מעין ואדי מלאכותי המתפתל לאורך 300 מטר ובשיאו נפתח אל רחבת הקבר ואל תצפית עוצרת נשימה על נחל צין והמדבר".
בגבעת הכלניות שבצפון הנגב המערבי, הרעיון האיקונוגרפי מתבסס על מזעור ההתערבות באתר ורצון להשתמש בשני הערכים הקיימים: טופוגרפיה (הגבעה) וצמחייה (שיחי הצבר). בדומה להליכה שמובילה לחלקת הקבר של פולה ודוד בן גוריון, גם כאן עוברים המבקרים תהליך של עלייה לרגל וחשיפה. אלא שהחוויה כאן דלה ורזה יותר, פחות עשירה מהחוויה שעיצבו במאמץ רב יהלום וצור בעזרת עבודות עפר וצמחייה. החווה הגדולה עם המבנה דמוי ארמון ומנחת המסוקים הגדול ניבטת היטב מחלקת הקבר, אולי אפילו יותר מכל הטבע והשדות החקלאיים המקיפים את הסביבה.
בן גוריון הקים מדינה ודרש הפרחת שממה, שרון היה מצביא ובולדוזר. אולי אפשר למצוא במיקום הקבר, בשטח של כפר ערבי שאיננו עוד, את מרכיב הכיבוש שאפיין אותו לאורך כל דרכו – עד ההתנתקות מרצועת עזה בערוב ימיו; התוקפנות נמחקת לטובת רוך ועדינות, שעשויים לייצג את החצי הנשי של הזוג שרון.
