מהפכה ביתית במקווה? פיתוח חדש מוזיל משמעותית את הטבילה

האם אנחנו בפתח מהפכה במקוואות? הרב של נצרת עילית יחליט אם הפיתוח החדש ייכנס לתוקף בעירו. בינתיים, מקווה כזה הוקם בבניין משרדים בהרצליה

מיכאל יעקובסון

|

22.11.15 | 09:04

רצפת העץ בבניין המשרדים מתרוממת בלחיצת כפתור, ואפשר לרדת למקווה הפרטי (צילום: טל ניסים)
רצפת העץ בבניין המשרדים מתרוממת בלחיצת כפתור, ואפשר לרדת למקווה הפרטי (צילום: טל ניסים)
המדרגות מובילות למקווה המואר. לוחות הפלסטיק הקשיחים שלו הם הפטנט המרכזי (צילום: טל ניסים)
המדרגות מובילות למקווה המואר. לוחות הפלסטיק הקשיחים שלו הם הפטנט המרכזי (צילום: טל ניסים)
וזהו המקווה במרתף. הוא עלה 250 אלף שקל, והמחירים מתחילים בהרבה פחות. האם הממסד הרבני ישמח לאשר את התחרות? (צילום: טל ניסים)
וזהו המקווה במרתף. הוא עלה 250 אלף שקל, והמחירים מתחילים בהרבה פחות. האם הממסד הרבני ישמח לאשר את התחרות? (צילום: טל ניסים)

טבילה במקווה, שהיא צורך בסיסי לציבור יהודי רחב, מטהרת בתנאי שהמקווה עשוי לפי תנאי ההלכה ופרטי הדינים, ולכן מדובר בתכנון מסובך. לאחר שנים של חקירה, ניסוי ותהייה, נחנך לאחרונה מקווה חדשני שהוא זול יותר, קל יותר ועדיין כשר. לעומת מקוואות הבטון הענקיים הקיימים, את המקווה החדש אפשר להקים בכל מקום: על הגג, במרפסת או בחניון.

 

גדעון אבנשפנגר, העומד בראש חברת "מקווה מלכות" שייצרה את המקווה החדש, מסביר לערוץ האדריכלות של Xnet כי עלות ההקמה זולה באופן משמעותי: המחיר של המקווה כולו דומה למחיר של אריחי הקרמיקה שמחפים את המקוואות הקיימים. "אחד הרבנים שליווה את התהליך אמר שמבחינת ענף המקוואות, מדובר במהלך ששווה להמצאת החשמל", הוא מוסיף בהתרגשות.

 

אבנשפנגר, הממציא. ''אם ה' רוצה - גם מטאטא יורה'' (צילום: טל ניסים)
    אבנשפנגר, הממציא. ''אם ה' רוצה - גם מטאטא יורה''(צילום: טל ניסים)

     

    פתח אוטומטי ברצפת בית המשרדים

     

    דגם כזה הורכב לאחרונה בבניין משרדים בהרצליה, שבו ביקרנו. המזמין הוא איש עסקים, שבחר להקים את המקווה לשימושו האישי ולשירות עובדיו, על

    חשבון אחד ממקומות החניה בקומת המרתף. פתח ברצפה נפתח בלחיצת כפתור, ואז מתגלות המדרגות שמובילות אל המים המטהרים, שמוארים (בנורות לד פשוטות) כדי להוסיף אווירה. שטחו של המקווה הזה הוא 2.5 מטר על 2.5 מטר, ועומקו 1.45 מטר. כאן הוא נבנה בהתאם להחמרה של קהילת חב"ד, הדורשת להוסיף בקרקעית מכל מים בגובה 80 סנטימטר ובו מי גשמים. איש העסקים שילם כאן 250 אלף שקלים כולל מע"מ (המחיר ההתחלתי הוא 39 אלף שקל), לא כולל מערכת סינון וחיטוי ומערכת חימום מים (50 אלף שקל, לא חובה מבחינה הלכתית).

     

    ללוחות הפלסטיק הקשיחים שמיובאים מאירופה יש מראה עכשווי, לעומת המקוואות הקיימים המורכבים משתי יציקות בטון מסובכות ומחופים באריחי קרמיקה. לוחות הפלסטיק, שמזרזים את זמן ההקמה, מקלים על תיקונים של דליפת מים: היצרן טוען כי סתימת חור תיפתר מיידית באמצעות דבק מאקדח פלסטיק, לעומת מקרים שבהם יש דליפה במקווה גדול וצריך לפרק את כל חיפוי הקרמיקה. הודות למשקלם הנמוך יחסית (350 קילוגרם), אין חשש של ממש לעומס-יתר על המבנה. את תהליך העבודה והשיווק מלווה "מכון מעיין הטוהר", שהקימה הרבנות הראשית ובראשו עומד רב העיר מודיעין אליהו אלחרר, במטרה להוזיל עלויות "כדי להרבות טהרה".

     

    במקרה של דליפת מים, אקדח דבק עשוי לפתור את הבעיה במהירות. המצב שונה במקוואות הבטון הגדולים (צילום: טל ניסים)
      במקרה של דליפת מים, אקדח דבק עשוי לפתור את הבעיה במהירות. המצב שונה במקוואות הבטון הגדולים(צילום: טל ניסים)

       

      האם מדובר במהפכה שתשנה את הענף? זה לא יהיה פשוט.

       

      "בתעשייה של המקוואות יש הרבה פוליטיקה וגורמים שונים מקשים על שינויים", מסביר האדריכל אבי גיבור, שמתכנן בימים אלה מקווה ציבורי בנצרת עילית. "יש הרבה 'שמור לי ואשמור לך'. אם הרעיון של אבנשפנגר יתפוס, תהיה הוזלה של כמעט שליש בעלויות, וההשפעה תהיה גדולה על הפרנסה של כל מי שעוסק בתחום". גיבור עצמו הוזמן לתכנן מקווה ציבורי בשכונת הר יונה ג' בנצרת עילית, ולאחר שנחשף לרעיון של אבנשפנגר, ביקש לאמץ את הפטנט.

       

      הרב הראשי של העיר, ישעיהו הרצל, עומד כעת בפני מקרה מבחן ראשון - ומתברר שהחליט לאשר את המקווה. בשיחה עם Xnet אומר הרב הרצל, כי אמנם אישר את המקווה, אך יש לו הסתייגויות. תחילה הוא מביא את האימרה שניסח החת"ם סופר (הרב משה סופר, שפסיקותיו מהמאה ה-19 תקפות גם כיום מבחינת חיי היום-יום של הציבור החרדי) "חדש אסור מן התורה", כלומר הסתייגות משינויים ומחידושים. "לא ראיתי את זה, אך ממה ששמעתי המקווה תואם את ההלכה", אומר הרב. הוא גם מביע חשש שהמקווה "לא נצחי וחזק כמו בטון, ולכן זה לא לכתחילה. יש בזה שיקולים וצריך לשקול טוב. אם הוא (אבנשפנגר, מ"י) יבוא אלי, אז אשקול בהתאם לדברים".

       

      בתגובה עונה אבנשפנגר, כי הוא מבטיח אחריות בת חמש שנים, ומלבד זה "לחומר יש כבר ניסיון, הוא מחזיק מעמד שנים ארוכות ולעומת מקוואות בטון שנפגעים מהכלור, אז המקוואות שלי, אם מישהו לא בא עם פטיש - הם יחזיקו לכל החיים".

       

      הרב מצא את הכלב

       

      אבנשפנגר הוא אדם חילוני, שהחזיק בבעלותו חברת מחשבים. יום אחד איבד את כלבו, ומי שמצא אותו היה רב מקובל. מתוך ההיכרות האקראית ביניהם, נולד האתגר של בניית מקוואות זולים וקלים להרכבה. אבנשפגר נשאב פנימה, עזב את העסק שלו ובמשך כארבע שנים עבר מסע מקצועי-הלכתי שבמהלכו ניסה לבנות מקוואות מחבית עץ (שהתגלתה כ"אוחזת טומאה"), זכוכית (כבדה ועלולה להתנפץ), פרספקס (הדבק חלש מדי) ולבסוף - לוחות הפלסטיק החדישים, שהומצאו לפני כמה שנים. הוא מיהר לרשום את הרעיון כפטנט.

       

      עובדי החברה טובלים, מתנגבים וחוזרים לעבודה (צילום: טל ניסים)
        עובדי החברה טובלים, מתנגבים וחוזרים לעבודה(צילום: טל ניסים)

         

        "אם ה' רוצה - גם מטאטא יורה", אומר הממציא. "אנשים לומדים הלכות מקוואות במשך שנים ואני באתי בתום לב, בסך הכל רציתי לעזור למישהו ואני הרי אדם חילוני. הייתה פה השגחה, ולמדתי את ההלכות תוך כדי העבודה. התייעצתי עם רבנים להם הצגתי את הרעיונות והתכניות, אך הם נמנעו מללמד אותי את ההלכות אלא הפנו אלי שאלות שבעזרתם למדתי את ההלכות".

         

        אבנשפרנגר אינו פועל בזירה ריקה ממתחרים. שוק המקוואות מצוי בהתפתחות מתמדת, הודות לפיתוחים טכנולוגיים, ושיטוט באינטרנט מצביע על שלל המצאות המבקשות לפשט את התהליך ולהציע מקוואות לבתים פרטיים.

         

         

           

           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד