כביש מוצל בעצים עתיקים מוביל אל ביתה של מעצבת הפנים מיכל וייסמן, שנבנה על האדמה הפורייה של השרון. רוב הבתים במושב הזה עדיין צנועים, חלקם בני 80 שנה. ביניהם בולטות כמה וילות חדישות ונוצצות (כמו האחוזה שפרסמנו כאן לא מזמן), אבל הבית הזה, למרות שהוא חדש, לא מבקש להתחרות בהן, להיפך – הוא שומר על פרופורציות שמשתלבות בסביבה. אולי זה קשור לכך שדייריו גדלו במושב: וייסמן ואחיה החליטו להקים על נחלת הוריהם את שני בתיהם, ולחיות קרוב זה לזו.
האחים ביקשו לשמור על הקרבה ביניהם, אך גם על פרטיותה של כל משפחה. לכן הועמדו הבתים גב אל גב, כשהחללים המרכזיים של הסלון ופינת האוכל פונים לכיוונים שונים. כך מתאפשרת פרטיות מקסימלית ומפגשים מתוכננים בלבד בין שתי המשפחות. על התכנון האדריכלי הופקד יאיר קינן. וייסמן עיצבה את הפנים בשני הבתים, שלמרות גודלם הזהה – 200 מ''ר – הם שונים בסגנונם: בעוד שביתו של האח עוצב בקווים מינימליסטים ומודרניים יותר, חף מקישוטיות ופריטים דקורטיביים (ראו תמונות בהמשך הכתבה), ביתה של וייסמן הוא מקום משכנם של הפרטים הקטנים, אוספים שליקטה במשך שנים ברחבי הארץ והעולם.
הכניסה אל הבית מפותלת וארוכה. דלת הכניסה חבויה במעמקי המגרש, ומתגלה רק לאחר שההולך מקיף את חזיתות הבית השונות. את פני הבאים מקדם שער עץ עתיק ("טורקיז בית יצחק"), ששובץ בתוך מסגרת אלומיניום בגוון שמנת. השער נפתח אל חצר מחופה באבן כורכר, עשירה בפרגולות שעליהן מטפסת גפן וטבולה בגינה ארץ ישראלית. השביל מסתיים במבואה מקורה, שבה הוצב שולחן אוכל מעץ, מוגן ומוצל בפרגולה מעץ ומחצלת קש.
דלת הכניסה עשויה ברזל בלגי בגוון אפרפר עם נגיעת תכלת (הגוון השולט בחלונות הבית ובפריטי הנגרות בפנים), וקוביות זכוכית שובצו בה. הדלת נפתחת אל שני עמודים תומכים, שביניהם שידת מגירות דו צדדית "מרחפת" ולצידם ארון מזווה, שפונה אל המטבח (ראו תוכנית למטה). וייסמן ביקשה ליצור חלל פתוח ככל האפשר, אך כזה שמאפשר גם הסתרה ופרטיות מסוימת בפונקציות השונות שבו.
מבואת הכניסה הוגדרה באמצעות אריחי רצפה מצוירים ("גלוסקא") בגוני חום-חרדל ובז', שמחפים גם את שירותי האורחים. שאר החלל הפתוח רוצף באריחי גרניט-פורצלן אפורים. מול דלת הכניסה, מעבר לעמודים התומכים, מוקמה פינת המשפחה. מימין חלל מלבני שמתנשא לגובה 3.60 מטרים, ובו המטבח, פינת האוכל והסלון. מפינת המשפחה עולים בארבע מדרגות לאזור חדרי השינה והרחצה – חדר הורים ושלושה חדרים לשלושת ילדיה המתבגרים של וייסמן.
בסלון נטול הטלוויזיה רהיטים שאספה וייסמן במשך השנים: ספת עור חומה ("סיאם"), שולחן עגול ("Uma"), כיסא שמזכיר לוייסמן את מתווה גופה של אישה ("מורוסו") וכורסת קש שמהווה חלק מקו ריהוט החוץ של "איקאה". מעל השולחן מרחפת מנורה עומדת מקש וברזל ("סיאם"). מתחת לשני חלונות נתלתה שידה מרחפת. המסגרת והמשטח נצבעו בשלייף-לק בגוון אפור-מוקה, המגירות עשויות עץ אלון. על השידה מוצג אוסף כלי הקרמיקה של וייסמן. שני פרצופים עשויים חוט ברזל (עבודות של יוסי פלד) תלויים על הקיר. מעל הספה נתלו שני פרופילים, של גבר ואישה, שהורכבו מאריחי קיר של "פורנסטי" ומוסגרו בידי בעלת הבית בשאריות עץ שאספה באתרי בנייה במושב.
בין הסלון למטבח מפריד שולחן אוכל בגימור לקה בגוון לבן ("הביטאט"), מוקף כסאות לבנים ("נטורה"). השולחן הועמד מול חלון אקווריום גדול שבולט כלפי חוץ. מעל מאירה נברשת ישנה שנקנתה ברחוב הרצל בתל אביב.
המטבח תוכנן בצורת האות ח'. לדלתות הארונות מסגרת בסגנון פרובנס, והן נצבעו בגוון שמנת משויף ("מדרה"). על שני קירות הורכבו ארונות נמוכים, ומעל הכיור שני חלונות שפונים לפרגולה שבחוץ. מעל הכיריים קיר מחופה בלבנים שנצבעו לבן, ובקצהו יחידת ארון גבוהה והמקרר. בצלע השלישית של המטבח הפך עמוד תומך לארון מזווה, שנסגר באמצעות שתי דלתות שנקנו בשוק הפשפשים, שופצו ושולבה בהן "זכוכית סבתא" ("נקודות חן"). במרכז המטבח הוצב "אי" ישיבה ואחסון, שמעליו שתי מנורות מקרמיקה עם גימור מסולסל.
פינת המשפחה אינטימית וצבעונית יותר מהסלון: מסך הטלוויזיה מוצנע בתוך נישה בנויה עם מגירה. מולו ספה באפור-תכלת ושולחן קפה ומשחק צבעוני. החלון מכניס את נוף החצר פנימה, וקמין עומד מספק חום. מחדר המשפחה יש כניסה משנית למטבח, שבה משתמשים רק בני הבית.
קיר חצי עגול עם חלונות צרים וארוכים מפריד בין דלת הכניסה למדרגות העולות לחדרי השינה (על הפרדת המפלסים הוחלט בגלל שיפוע המגרש). שירותי האורחים מוקמו לפני המדרגות. הקירות בחדר הקטן נצבעו בטיח וגה, ללא חיפוי באריחים. הכיור הונח על ארון סיני צבוע בשחור ("Uma").
חדרי השינה תוכננו סביב מבואה, שבמרכזה פינת עבודה משותפת וספרייה ממדפי גבס, והיא מוארת באמצעות חלון סקיי-לייט בתקרה. את המבואה המרווחת מקיפים חדר ההורים (עם חדר רחצה צמוד), שלושת חדרי הילדים, חדר רחצה נוסף וחדר שירות. העומד במבואה יכול לראות את הסלון, אך לא להיפך: בגלל הפרשי הגבהים, הוא עצמו נסתר מהעין.
חדר ההורים חופה בפרקט למינציה מולבן. מבואת הכניסה לחדר הוסבה לפינת עבודה, נוכחת ונוחה אך לא משתלטת על החדר. מתחת לחלון הוצב שולחן שהורכב מפלטת זכוכית חלבית על רגלי חמור לבנות ("איקאה"). ארון הקיר שמולו משמש לאחסון ניירת וחפצי משרד.
במרכז החדר מוקמה המיטה, תחומה בין שני חלונות צרים וארוכים, ולידה ארון גדול, מהרצפה עד לתקרה, צבוע בגוון הקיר. החלון שמולה פונה אל פריחת הגפן, ובנישה לידו תלוי מסך טלוויזיה (כריות וטקסטיל: "אורנה ומינה"). בחדר הרחצה הצמוד ארון אמבטיה לבן עם משטח עץ שהכין נגר, ועליו כיור חרס לבן. המקלחון שמוקם מולו נמתח מקיר לקיר.
בחצר האחורית מוביל שביל מרוצף דרך גינת עצי פרי, אל החצר האחורית של בית אחיה של וייסמן, שנבנה על חציה השני של החלקה. בבית הזה, שעוצב בקווים מודרניים יותר, מוקם הסלון בלב הבית, והוא בנוי במפלס אחד, בשל תוואי המגרש השונה.
>> לאתר של מיכל וייסמן
>> לאתר של שירן כרמל
עוד בתים בסגנון כפרי נינוח:
>> לגור בפוסטר של ההתיישבות העובדת: בית בעמק יזרעאל
>> בית מרהיב בהרחבה של קיבוץ משמרות >> ודירת שיכון בעיר, שמבפנים נראית כאילו היא במושב
