את החורשה שהם נטעו לאחרונה בעיר וויניפג,
קנדה, בחרו האדריכלים נעה בירן (30) ורועי טלמון (31) לנטוע דווקא על הנהר הקפוא שחוצה את העיר. זהו פרויקט זמני שהוקם במסגרת אירועי החורףהמתקיימים
זו השנה השלישית בעיר, אחת הגדולות בקנדה, שבמהלכם הופך הנהר הקופא למרחב ציבורי עשיר בפעילות - ולמעשה, העיר זוכה במסלול ההחלקה על הקרח הארוך בעולם. זו נמשכת עד שהקרח מפשיר ומחזיר את נהר Assiniboine לרשות הטבע.
החורשה הקטנה הוצבה לצד חמישה ביתנים זמניים שעוצבו לאורך מסלול החלקה על הקרח, בידי אדריכלים מקומיים ובינלאומיים שהצעותיהם זכו בתחרות. בכיר המשתתפים הוא האדריכל האמריקאי הנודע פרנק גרי (83), שהביתן שלו מורכב כולו מלבני קרח, המדגישים את ארעיותו של המבנה.
את ההצעה לחורשה הגו בירן וטלמון, לאחר שבשנה שעברה הם זכו בתחרות לעצב את אחד הביתנים המוקמים על הנהר הקפוא. בתחרות הם נתקלו באקראי תוך שיטוט באינטרנט, ועל ההצעה עמלו בשעות הערב, לאחר שעות עבודתם כשכירים במשרדים. בתחילת ינואר, לאחר שהציעו למינהלת האחראית את רעיון החורשה ונענו בחיוב, הם נסעו לוויניפג. בעזרת סטודנטים מקומיים לאדריכלות ועובדי המינהלת, נטעו את 21 העצים שמרכיבים את החורשה הזמנית.
לשלוף בול-עץ ולזרוק למדורה
מדובר במסלול ההחלקה על הקרח הטבעי הארוך בעולם – 10 קילומטרים אורכו - ומטרת הביתנים היא לשמש כתחנת מנוחה, הגנה מרוחות החורף וחימום לגולשים הרבים הפוקדים את המסלול. בביתן שנקרא Wood pile (ערימת עצים) שאותו בנו האדריכלים הישראלים הצעירים בחורף אשתקד, ושזכה לפרסום בינלאומי, נבנו קירות הביתן מרשתות מתכת כפולות. בחלל שהושאר ביניהן נערמו בולי עץ, המשמשים כמילוי לקירות. את בולי-העץ הוזמנו הגולשים לשלוף כאוות נפשם ולהשליכם למדורה קטנה בלב הביתן, כדי להתחמם בקור הקיצוני של וויניפג. וכך נראה מסלול ההחלקה שעובר באמצע העיר:
הפרויקט, שבו הושקעו 16 אלף דולרים, זכה כאמור להצלחה ולכן החליטו הקנדים לחזור ולהקים אותו גם השנה. בהתאם לכך הוא תוכנן באופן קל לפירוק, לאחסון ולהקמה חוזרת. לצידו נטעו בירן וטלמון את החורשה, שהפכה לדבריהם גם היא לאטרקציה ולמגרש משחקים ייחודי: שלוש שורות של שבעה עצים מתים (הם לא רצו לעקור עצים חיים לשימוש זמני) נשתלו בתוך צינורות PVC, ששוקעו בעומק 40 סנטימטרים בתוך הקרח.
הרעיון צץ בדיוק לפני שנה, בעת הקמת הביתן הראשון. בירן וטלמון הבחינו כי בחודשי החורף משתנה מערך השטחים הציבוריים בוויניפג, ואל השטחים הקיימים לכל אורך השנה מצטרף שטחו העצום של הנהר שהופך לקרקע מוצקה. "רצינו להציג את הניגודיות שבשתילת עצים באמצע נהר שקפא, ובכך להדגיש את המהפך שעובר המקום לאורך עונות השנה", מסבירה בירן. לדבריה, גולשים רבים הבחינו בחורשה ונעצרו, גלשו ושיחקו בין העצים. כתב אדריכלות מקומי אמר לה ש"כאילו יצרתם כיכר אירופאית באמצע הנהר".
נעה בירן ורועי טלמון, בני זוג בחיים האישיים ושותפים בחיים המקצועיים, סיימו את לימודיהם בטכניון ב-2007. הם עבדו במשרדי אדריכלים בחיפה ולפני כשנה יצאו לדרך עצמאית בתל אביב. הסטודיו שלהם מלווה פרויקטים שעליהם עבדו במשרדים כשכירים, ובמקביל מתכנן בתים פרטיים ומשתתף בתחרויות. ההזדמנות שקיבלו זוג האדריכלים הצעירים היא נדירה בישראל, אך גם כאן החלה בשנים האחרונות מסורת איכותית של אירועים שבמסגרתם מוקמים מיצבים יצירתיים במרחב הציבורי. הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני, שתתקיים השנה בפעם השלישית בבת ים, היא הגדולה והמוצלחת שבהם ומצליחה למשוך אדריכלים ומעצבים צעירים כדי שיממשו את רעיונותיהם (בירן וטלמון השתתפו באירוע לפני שנתיים).
אחרי כמעט 40 שנה שהאדריכלות הישראלית שקועה בבינוניות, ניכרת בתקופה האחרונה עלייה בחשיפתם של אדריכלים צעירים. אלה מצליחים בכוחות עצמם לשבור את המחסומים הכבדים שמציבים דור האדריכלים המבוגר, ומציגים עבודות איכותיות המיישרות קו עם המתרחש בעולם. בירן וטלמון מסכימים שההזדמנות שהעניקה להם התחרות מעניקה ערך רב לאדריכל צעיר. "ברמה הפרקטית, התאפשר לנו לעסוק בפרויקט שלא היינו מקבלים בשום דרך אחרת", מסבירה בירן ומוסיפה ש"האופי הייחודי של התחרות יצר הזדמנות לעסוק בפרויקט קונספטואלי, שהוא על התפר שבין אדריכלות למיצב אמנותי".
לנוסעים לקנדה או למדינות האגמים בצפון ארה"ב - מומלץ לבקר: בקתת החימום והחורשה יישארו במקומן עד סוף החודש, אז תסתיים עונת ההחלקה, הקרח יפשיר והנהר ישוב לזרום.
