"פרויקטים שאינם אדריכליים לא נראים לי מתאימים לפרס הזה". כך נימק אתמול יו"ר ועדת השופטים של פרס רכטר, עמי שנער, את החלטתם לא להעניק השנה פרס בקטגוריית האדריכל הצעיר. ההחלטה מעוררת תסיסה משתי סיבות: תחושה שהאדריכלים הצעירים בישראל מודרים ממכרזים ומתחרויות וסובלים מנחת זרועם של הוותיקים, והעובדה שאחד המתמודדים היה ארכיון אדריכלות ישראל, שהוא גוף תיעוד חלוצי הפועל בהתנדבות. מייסד הארכיון, צבי אלחייני, הגיב בזריזות: הוא סגר כבר אתמול את הארכיון.

חבר השופטים השנה כלל את האדריכלים עמי שנער, גנית מייזליץ-כסיף (שזכתה בפרס בפעם הקודמת), מהנדסת העיר הרצליה דניאלה פוסק, ועידית עמיחי נציגת משרד התרבות והספורט. שנער הסביר בשיחה עם Xnet את החלטתו שלא להעניק את הפרס למפעל הארכיון (ולא לאף מועמד אחר), כתגובה לכך שלוועדה הוגשו רק ארבע מועמדויות בקטגוריית אדריכל צעיר (גילוי נאות: הכותב היה אחד המועמדים). "מתוך ההצעות שהוגשו לא מצאנו אף אחת ראויה. החלטנו שלא להתפשר", אומר שנער.

תעודת עניות לדור הצעיר

"אני מאוד מאוכזב", הגיב על ההחלטה האדריכל אמנון רכטר, חבר הוועד המנהל של הפרס הקרוי על שם אביו וסבו. "באופן עקרוני אני לא מעורב בתהליך ובהחלטות, כדי להשאיר את הפרס נקי ולא להפוך אותו לפרס של חונטה או משפחה. אני לא יודע למה הם החליטו מה שהחליטו. מדובר באחד מהיסודות של פרס רכטר, וזו פגיעה בפרס".

רכטר אומר שהוא "נדהם" מהמספר הזעום של מועמדויות בקטגוריית האדריכל הצעיר, וטוען כי זו "תעודת עניות לדור הצעיר". הוא מדגיש כי דבר התחרות פורסם בערוצים שונים – בעיתונות, בבתי הספר ובעמותת האדריכלים – ולכן "אולי הצעירים לא בשלים לפרס, ואולי הם מנותקים מהמציאות". נכדו של זאב רכטר הוסיף בציניות, כי "בעוד שנתיים אני מתכונן לשכור מטוס ססנה עם שלט פרסום שעליו ייכתב: 'יש מועמדות לקטגורית אדריכל צעיר בפרס רכטר - נא להגיש מועמדות".

שנער שולל את דבריו של רכטר, והוא אינו רואה כל פגיעה בפרס. יתרה מזאת, הוא מגלה כי חבר השופטים המליץ "לפצות" על החלטתו, ולהעניק בפעם הבאה שני פרסים בקטגוריית האדריכל הצעיר. לטעמו של שנער, יש פרויקט אדריכלי פיזי זוכה להעדפה. "גם אני וגם גנית היינו בדעה שצריך להעניק את הפרס לפרויקט אדריכלי בעדיפות ראשונה. אנחנו אדריכלים מעשיים, ואדריכלות זה לבנות". חשוב לציין, כי תנאי הסף להגשת המועמדות לפרס האדריכל הצעיר קבעו במפורש שהפרס יוענק גם עבור "פעילות מחקרית תיאורטית חדשנית" (ראו צילום ההודעה המקורית).

מי זכה בפרס רכטר?

ומי היו המועמדים?

"עבודת קודש"

ארכיון אדריכלות ישראל שוכן בקומת המרתף של מגדל שלום בתל אביב, וכולל כחצי מיליון פריטים המספרים את סיפורה של האדריכלות הישראלית לתולדותיה. האדריכל שמאי אסיף, עד לא מזמן ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, המליץ לוועדה להעניק את הפרס לאלחייני. במכתב ההמלצה הוא כתב: "מעבר להערכה הראויה לאדריכל הצעיר עצמו, יש בהחלטה כאמור אמירה ערכית כבדת משקל באשר למיקומו של התיעוד והמחקר של ההיסטוריה האדריכלית בתרבות התכנון והבניה בארץ ולאדריכלות הישראלית בכלל".

בניין עיריית בת ים. חומר רב נאסף בארכיון (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)
בניין עיריית בת ים. חומר רב נאסף בארכיון (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

האדריכל והתיאורטיקן שרון רוטברד כותב בפתח ספרו "אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית", כי ארכיונו של אלחייני "הוא היום מקור המידע החשוב ביותר על אדריכלות ישראלית (...) מפעל יחיד במינו שכל מוסד ציבורי או אקדמי יכול להתכבד בו". היסטוריון האדריכלות וראש התוכנית לאמנות במכללת שנקר, פרופ' מיכאל לוין, שהביא למהפכה בהכרה באדריכלות העיר הלבנה בשנות השמונים, הביע היום צער על ההחלטה של ועדת השופטים. "בעוד שבפירנצה ניתן לאתר תעודת לידה משנת 1500, הרי שבישראל בהרבה מקרים אתה לא יכול למצוא מידע על בניינים משנות החמישים כי אין כאן ארכיון מסודר", הוא מציין. "אלחייני התאמץ במשך שנים לשים ידו על כל חומר, ולכן ברור שמדובר באוצר שחשיבותו אדירה, היות וזו הדרך היחידה לכתוב היסטוריה, וללא הכלים האלה יהיה קשה מאוד. מצב הידע שלנו הוא בכי רע, וכשאדריכל נפטר המשפחה לא יודעת מה לעשות עם כל החומרים שהוא מותיר אחריו. החומר נעלם לעולם ואין שום דרך לשחזר אותו. לכן צבי אלחייני עושה כאן עבודת קודש".

האדריכל פרופ' אמנון בר אור, מבכירי אדריכלי השימור בארץ ומרצה במחלקה לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, הגיב אף הוא על ההחלטה: "עד היום לא היה בישראל ארכיון שאוצר עיזבונות של משרדי אדריכלים לאחר שהם נסגרים, והכל נזרק לרחוב. כיום יש שתי כתובות - הראשונה היא ארכיון שנותר על הנייר ועתיד לקום במוזיאון תל אביב, והשנייה היא הארכיון של צבי אלחייני. הוא היחיד שקיים בפועל ונותן שירות, והאוסף שהוא מחזיק אין לו מחיר". בר אור המליץ לעמי שנער כי "אם חברת האדריכלים רוצה להודות במעט שבמעט לצבי אלחייני על מה שהוא יצר, הרי שצריך לגמול לו בפרס. אך כנראה שהוא לא חשב כמוני".

"ביזתה את הפרס"

כמחאה על החלטת ועדת השופטים הודיע אלחייני, כאמור, כי הוא סוגר לאלתר את הארכיון. סגירה זו תפגע ללא ספק בחוקרים, בסטודנטים, באדריכלים ובכלי התקשורת, כמו בפיתוח המורשת האדריכלית בישראל. בעמוד הפייסבוק של הארכיון כתב אלחייני: "אם פרויקט הארכיון, שהוא יוזמה פרטית בלתי נתמכת בת 15 שנה, אינו ראוי להכרה זו של הפרס, הרי שגם הציבור הישראלי אינו ראוי לארכיון אדריכלות בשלב זה (...) מגיע רגע שבו גם הפעילות המחתרתית והחתרנית ביותר זקוקה ל'פרס' לשם הכרה והצעדתה הלאה, על מנת שהיא תוכל ליהנות מתקציבים ולשרת נאמנה את עשרות הפונים לארכיון והמשתמשים באוצרותיו, מהארץ ומחוץ לה. ועדת שופטים שלא מוצאת את פעילותו הסיזיפית של ארכיון אדריכלות ישראל כראויה לפרס עידוד - היא ועדה שאנשיה אינם מבינים מהי היסטוריה אדריכלית ומהי תרבות אדריכלית (...) "כואב הלב על פרס רכטר, מפעל מפואר שהוועדה הנוכחית ביזתה".