מאת נעמה ריבה,
שליחת Xnet לתערוכת Expo15
מילאנו. הביתן הישראלי בתערוכת Expo15 במילאנו אינו גבוה, בולט או עתיר תקציב כמו הביתן האיטלקי שסמוך לו; לא תכנן אותו אדריכל כוכב-על כמו נורמן פוסטר, שעשה זאת בביתן של איחוד האמירויות; והוא גם לא גימיק שמושך ילדים, כמו הביתן הברזילאי. ובכל זאת, בטקס פתיחת הביתן שנערך השבוע, התגודדו עשרות אנשים ליד קיר הכניסה הירוק והנטוי, שצוות הביתן מכנה אותו "השדה הוורטיקלי".
זהו האלמנט הבולט, שהצליח להפוך את הביתן הישראלי לביתן היחיד בתערוכה שכל חזיתו מחופה באלמנטים חיים. אבל הצוות הישראלי לא הסתפק בקיר האיקוני, וצירף לשורותיו את המגישה והדוגמנית מורן אטיאס, שידועה מספיק באיטליה כדי לככב בטקס הפתיחה, והיא גם השחקנית הראשית בסרטון התדמית שמלווה את המבקרים בביתן. קלף יחסי ציבור שעובד היטב בעת מלחמה, יככב היטב גם בעת שלום.
בסרטון שמלווה את המבקרים בשלושת האולמות מספרת אטיאס לעולם כולו את מה שרוב הישראלים משננים: בישראל יודעים לגדל צמחים גם במדבר, עגבניות השרי והטפטפות הומצאו בארץ הקודש, והטענה שאנחנו גם מחדשים יערות, אולי יותר מכל אומה אחרת. משרד החוץ, שהוביל את הקמת הביתן והשקיע בפרויקט 45 מיליון שקלים (תקציב צנוע ביחס למדינות עשירות שהשקיעו פי ארבעה וחמישה), מאיר את המדינה באור חיובי. הקונפליקטים נשארו בארץ, כמו שעושה כל מדינה שמציגה כאן.
מלבד השימוש באטיאס כמגנט תיירים, הביתן הישראלי זכה במיקום מעולה: הוא צמוד לביתן האיטלקי, שמושך יותר קהל מכל ביתן אחר (משום שרוב המבקרים הם איטלקים), וגם ממוקם בהצטלבות בין השדרה הראשית לשדרת המשנה של היריד כולו. שטחו של הביתן 2,500 מטרים רבועים וגולת הכותרת שלו היא, כאמור, השדה האנכי שממוקם בחזית הדרומית. עליו גדלים חיטה, תירס ואורז בשלבי חיים שונים, כדי להמחיש את הדגש הישראלי על השקיה חסכונית בתנאי אקלים קשים.
החזית הנוספת נותרה חשופה. רוב הקהל, שמגיע מתחנת הרכבת הסמוכה ליריד, עלול להחמיץ את האייקון הישראלי. אך מסתבר שיש סיבה לכך, כפי שמגלה גיא ברנס, מנכ"ל חברת "vertical field" שבנתה את הקיר. בהמשך השנה, דלעות ועגבניות ישתלשלו מגג המבנה ויגדלו על חוטי המתכת, שאותם מזהים כשמתקרבים לקיר. "הנה, את רואה את הדלעת", מתלהב בר-נס.
לדבריו, כל הצמחים נשתלו במשתלה מקומית, משום ש"ההנחיות היו לעבוד עם ספקים מקומיים בלבד", ספק אם בגלל עקרונות סביבתיים של מזון מקומי או בשל רצון להעשיר את קופת איטליה. כך או כך, בר-נס שולט בכל צמח בעזרת סנסורים (חיישנים). "אם חסר לצמח ברזל, או הוא לא מתפתח, הוא יודע", מחזק האדריכל דוד קנפו, שתכנן את הביתן, את ידיו. "עוד חודש יהיה לנו יבול ועוד שלושה חודשים נקצור את השדות", מתרגש בר-נס.
אחד מעקרונות התכנון של היריד הוא מתחם ללא גדרות, כך שהגבולות של כל ביתן וביתן מטושטשים. לצד הביתן הישראלי תוכנן שטח ירוק פתוח. "זה כמו שצ"פ (שטח ציבורי פתוח)", אומר האדריכל חגי הוכמן ממשרד קנפו-כלימור. ואכן, לא בכדי השטח נראה חלק מהביתן. הוכמן מציין שהצוות הישראלי ביקש מהאיטלקים לכוון את השבילים לכיוון הביתן הישראלי, ולא לכיוון הביתן האיטלקי, מה שמצליח למשוך קהל נוסף פנימה. קהל רב גם מתאסף בשולחנות הפיקניקים הסמוכים למסעדת הביתן, שמציעה שקשוקה, מג'דרה וסלט ירקות בתיבול ישראלי. ההחמצה היא שהמסעדה מנותקת מהביתן מבחינה תכנונית ועיצובית, כך שחלק מהקהל מגיע מהביתן האיטלקי ואוכל חומוס, מבלי להבין שמטרים ספורים ממנו נמצא הביתן הישראלי.
משרד האדריכלים קנפו-כלימור, שהחליט על הקונספט של שדה אנכי, אמנם לא המציא את הגלגל, אבל כן יצר ביתן - היחיד בכל היריד הנוכחי - שחזיתו ממשיכה לחיות לאורך כל ששת חודשי היריד ולשנות את פניה. הרוב המכריע של הביתנים עטוף בחומרים קשיחים. קנפו חושב שמדובר במקרה מבחן: "זה בניין שגם יודע לחסוך באנרגיה וגם לייצר מזון". לדעתו, המבקרים ביריד יבינו שהטכנולוגיה פשוטה וזמינה, ייחשפו אליה ויבינו מה הם מפסידים. "כל הטכנולוגיה הזו לא עולה כסף. זו רק שמרנות או חוסר מעוף של קבלנים, שמונעים מעם ישראל לקבל את העגבנייה אצלו בבית. זה לא מייקר, זה רק כמה ארגזי פלסטיק", הוא מתריע.