כשחושבים על אדריכלים מפורסמים בימינו, הרשימה האסוציאטיבית מורכבת רק מגברים – למעט אשה אחת שנקראת זאהה חדיד.
לפני שנה, ממרום מעמדה בצמרת הענף העולמי, הביעה הכוכבת הבריטית-עיראקית כעס על תקרת הזכוכית שבולמת את התקדמותן של אדריכליות מחוננות אל המקום הראוי להן, והפנתה אצבע מאשימה כלפי השוביניזם שמאפיין את המקצוע (לקריאת דבריה).
ומה עם תקרת הזכוכית בישראל? האם יש כזו? בראש 20 משרדי האדריכלים הגדולים במדינה עומדים גברים, ולמעט משרדים שבהם ראש הפירמידה הנשית מנהלת את העסק בשיתוף בן הזוג (רפי ועדנה לרמן, גידי וטל בר אוריין, ברכה ומיקי חיוטין), ויוצאת דופן כמו עדה כרמי-מלמד, האדריכלות הוותיקה בישראל היא עדיין טריטוריה גברית די מובהקת. איך זה מתיישב עם העובדה שרוב בוגרי המחלקות לאדריכלות בעשור האחרון הן בוגרות? ואיך זה מתיישב עם העובדה שרוב הסגל הבכיר במחלקות לאדריכלות - שלא לדבר על ראשי המחלקות - הם עדיין תמיד גברים?
כמו במקצועות אחרים בשוק העבודה, כגון תקשורת וחינוך, נוכחות נשית בענף מסוים מסמנת דווקא ירידה ברמת השכר שלו. אדריכליות צעירות רבות אינן מקימות משרדים גדולים ואינן מתקדמות לתפקידים בכירים, אלא פועלות בנישה מצומצמת יותר. לקראת יום האשה, יצא ערוץ האדריכלות של Xnet לשוחח עם אדריכליות מנוסות כדי לראות את הענף דרך העיניים שלהן, בממשקים שונים: כעצמאיות, כשכירות במשרדים ובמגזר הציבורי, כמתכננות בתים, מגדלים ופרויקטים ציבוריים ענקיים. אדריכלים שכירים בישראל – גברים ונשים כאחד – מגיעים בדרך כלל לתקרת השכר לאחר כעשר שנות כעבודה במשרד. אדריכלים שכירים בעלי ותק של שש-שבע שנים מדווחים השנה על שכר של כ-11 אלף שקלים בחודש, בעוד שבעלי ותק של 10 שנים דיווחו על שכר של 14-16 אלף שקלים בחודש. באופן טבעי, רבים מאותם אדריכלים מחפשים מוצא במשרד עצמאי שלהם או במשרה ציבורית במגזר הציבורי או בחברות בנייה.האם אשה וגבר יקבלו אותו תלוש במשרד אדריכלים?
אדריכליות שאינן עובדות במרכז הארץ נתקלות בשכר נמוך יותר, וזו אינה הבעיה היחידה. אסנת אפריאט (38), תושבת אשדוד, חזרה ארצה בתום לימודיה בהונגריה כשהיא אם לילדים קטנים. "על סטאז' באשדוד משלמים 4,500 שקלים בחודש, כי אין כמעט משרדים מאמנים, אז עבדתי במשרד קטן והרווחתי 5,500 שקל ובעלי עשה סטאז'". היא מספרת שבעקבות מבצע "עופרת יצוקה" נאלץ בעל המשרד להפסיק את עבודתה, ואז פנתה לעבוד ברשות המקומית במשך ארבע שנים. "נשים רבות פונות לנישה הזו כי היא בטוחה, ואחרי מבצע בדרום תקבלי בה את כל מה שמגיע לך", היא מסבירה.
מפלט בשירות הציבורי: לא מתעשרים ועובדים קשה
אדריכלית העיר כפר סבא, ענת צ'רבינסקי (42), החליטה לפנות למסלול ציבורי לאחר חמש שנים כעצמאית ועוד 10 שנים במשרד בברצלונה. "לא מתעשרים מהעבודה ועובדים קשה", מספרת צ'רבינסקי בשיחת טלפון שנערכת בשעה 21:30 עם שובה מהמשרד, "אבל יש תחושה שעושים תפקיד משמעותי. אני לוקחת החלטה, למשל, אם תושבים יגורו בסביבה של מגדלים או בסביבה של בנייה נמוכה יותר בשכונה חדשה".
כוכבת שמשאירה את התהילה לאחרים
אירית כוכבי
בת 59
גרושה + 3
ב-1987, כשהמדינה ועיריית ירושלים התחילו להניע את פרויקט ממילא, פגשה אירית כוכבי את הכוכב הישראלי-קנדי משה ספדיה.
הפגישה הזו הובילה לשותפות שנמשכה 23 שנה, כשכוכבי אחראית על פרויקטי-דגל שכל ישראלי ביקר בהם כמו הרחבת "יד ושם" ותכנון נתב"ג 2000. כמה ישראלים שמעו עליה? כמעט אף אחד. כוכבי, בניגוד לספדיה שמרבה ליחצ"ן את פעילותו השכם והערב, אפילו לא הקימה אתר אינטרנט.
"זו זכות גדולה לתכנן בעבור מיליוני משתמשים. אני חושבת שבמילייה המקצועי - היזמים, הרשויות וחברות הבנייה - יודעים שהובלתי את הפרויקטים של ספדיה בארץ. הלקוחות מכירים אותי מהשטח, מהישיבות ומשולחן התכנון. מתוך הרצון להיות במלואי הקמתי את המשרד העצמאי, המשך טבעי לעשייה שלי".
במקביל לעבודה על פרויקטים ציבוריים מרכזיים, מתכננים במשרד שלה גם פרויקטים מסחריים כגון הרחבה לקניון עזריאלי במודיעין ואדריכלות הפנים למתחם "אושירה" בכפר סבא, הכולל קניון ו- 18 אולמות קולנוע. אך בניגוד למשרדים גדולים שמעסיקים עשרות מתכננים על עשרות ומאות פרויקטים במקביל, במשרד של כוכבי נמצאים רק שבעה אדריכלים שעובדים באינטימיות סביב שולחנות ועמלים על 13 פרויקטים בשלבי בנייה ותכנון. האם הקומפקטיות של המשרד קשורה להיותך אשה, אנחנו שואלים, והתשובה של כוכבי אינה ישירה אך מספקת מענה עמוק יותר: "מה שמרתק אותי זו העבודה על מגוון של פרויקטים מושקעים. אנחנו מפתחים גישה ספציפית לאנשים שישתמשו בבניין, לתכנים, למקום ולחומרים שמתאימים לפרויקט". כשכוכבי הוזמנה לתחרות (הסגורה) של תכנון בניין מבקר המדינה בירושלים, היא הציעה – בשותפות עם חברות הבנייה "מנרב" ו"אלקטרה" - לעטוף את הבניין בקיר הצללה שיחליף את אוהלי הביטחון המגושמים ושיסייע בביזור האנשים בבניין. אלא שהתחרות כללה גם סעיף של מתן הצעת מחיר, ובפרויקט זכו קולקר-קולקר-אפשטיין יחד עם "שיכון ובינוי". לטענת כוכבי, "הפרמטר של איכות התכנון לא מקבל משקל מספיק בשקלול ההצעה לצד עלות הבנייה", בתחרויות שונות בישראל. על ההשקעה בתכנון משלמים מחיר כלכלי?"כשאתה אדריכל אתה צריך להיות גם מנהל טוב וגם כלכלן טוב, על מנת לאפשר מתן שירות. לעשות קופי-פייסט זה הרבה יותר קל ואפשר להתעשר מזה, אבל אנחנו רוצים לעשות ארכיטקטורה מבלי להתפשר על האיכות שלה".
היית מוכנה לתכנן וילות?"כשלקוח מיוחד יפנה אלינו כשהוא רוצה לעשות בית - אני לא אוהבת את המלה 'וילה' - נעשה זאת בשמחה. לתכנן בית כמו שעשו גדולי האדריכלים זה אתגר לא פחות מלתכנן פרויקט בשטח של 100 אלף מ"ר".
תכננה את מגדלי עזריאלי ואקירוב
רחל פללר
בת 56
נשואה + 2
רחל פללר אינה ידועה לציבור הרחב, אך מדובר באחת האדריכליות הבכירות והמנוסות ביותר בתכנון מגדלי מגורים בישראל. עם קריירה של 25 שנים במשרד האדריכלים יסקי-מור-סיוון 25 שנים, מהן ארבע שנים כחברת הנהלה, פלרר היא שתכננה את מגדלי אקירוב, מגדל פרישמן-דיזנגוף, מגדלי עזריאלי ומגדל פלטינום בתל אביב, שכונת סביוני אביב בצפון העיר ועוד. למרות הניסיון העצום שרכשה, החליטה לא לפתוח משרד עצמאי ולהישאר מאחורי הקלעים – כשאת התהילה קוטפים אחרים.
"בעלי המשרד צריכים להתעסק בגבייה ובניהול, ויש כל מיני נושאים שאני פחות עוסקת בהם. אני יותר עוסקת בעשייה האדריכלית ויש לי חדוות יצירה, והעובדה שלא פתחתי משרד הייתה בחירה - בתשלום מסוים".
האם יש תקרת זכוכית שנשים כישרוניות מתנגשות בה? פלרר חושבת שכן: "לאשה יותר קשה להתקדם מלגבר". זה לא אומר שהיא לא תצליח, מוסיפה פלרר, אבל זה דורש מאמץ. העבודה במשרד תובענית, פללר יוצאת הביתה בשעה 20:30 או 21:00, ומעידה ש"העשייה סוחפת לתוך הפרויקטים והדרישות של הלקוחות מאוד נוקשות". לוחות זמנים חריגים הם חלק מהמנטליות הישראלית, היא מזכירה: "בחוץ לארץ מאוד ברור מה הם פרקי הזמן שאתה מקדיש ללקוח, אלא אם כן אתה עובד בעבור ישראלים שעובדים בחו"ל, ואז זה חוזר להיות אותו טירוף של עשייה".
מתייחסים אלייך אחרת מאשר ליוסי סיוון או לעמי מור, השותפים במשרד?"זה היה, בעבר. הייתי צריכה להפגין יותר אסרטיביות. זה תמיד היה מקצוע גברי ואשה הייתה צריכה להיות נוקשה. היום זה כבר לא ככה".
''אני מאחלת לעובדיי חיים מלאים''
תמי יניב
משרד עצמאי שמתמקד במבני ציבור
כמעט בת 40
אם לשני ילדים
תמי יניב הקימה משרד עצמאי לאחר שהייתה שותפה של האדריכל אסף לרמן
בשיפוץ מוזיאון ישראל בירושלים והיכל הספורט בתל אביב. היא מתמקדת בתכנון מבני ציבור ומסיימת בימים אלה את שיפוץ ושימור בית טיכו כגלריה של מוזיאון ישראל (בשיתוף אמיר פרוינדליך) ואת בית מנדל באוניברסיטה העברית (בשיתוף אסף לרמן).
לצערה, ייתכן שאדריכלים זוכים לשכר טרחה גבוה יותר מאדריכליות בישראל, והיא מנמקת: "יש יותר אדריכלים גברים שיצליחו להגיע למקום שבו הם מספיק ידועים כדי שהם ידרשו מה שהם רוצים". ליניב שני ילדים קטנים (שש וארבע), והיא מציינת כי לא הייתה יכולה להתקדם מבחינה מקצועית ללא שיתוף הפעולה מצד בן זוגה: "עברתי את כל הפרויקטים הגדולים עם הריונות וחופשות לידה ובעלי לקח חלק מחופשת הלידה בגלל זה. אצל הרבה משפחות זה פחות מאוזן, אבל אצלנו זה חצי חצי".
באיזו שעה נסגר המשרד?
"אני לא מכריחה אף אחד לעבוד עד שום שעה, ואני לא מסתכלת לאף אחד על השעון. אין כרגע בחורות עם ילדים, אבל כשהיו הן עבדו עד 16:00 וזה היה בסדר. יש בוסים שמפלים על כל מיני רקעים. על מוצא, על נכות. זה לא חייב להיות בגלל שאת אשה".
למה לדעתך יש אדריכליות רבות ש"נתקעות" בתכנון וילות ולא מגיעות לפרויקטים ציבוריים גדולים?"אני חושבת שאלה פרויקטים קצרי טווח עם פחות פוליטיקה. יותר קל לשלוט בלוחות הזמנים של פרויקטים קטנים, במיוחד כשאת עם משפחה. התחומים הציבוריים והמסחריים יותר פוליטיים, וצריכים לאהוב את זה".
לא מזהה תקרת זכוכית
אורית מילבואר אייל
בעלת משרד עצמאי
בת 45
נשואה + 3
אורית מילבואר אייל, שחתומה על פרויקט הדיור בר ההשגה "גני שפירא" בדרום תל אביב, טוענת שאין כיום אפליה בין נשים וגברים מבחינת היכולת להשיג פרויקטים אדריכליים. "אני מרגישה שכל האופציות פתוחות בפניי", היא אומרת, וסבורה שאחרי שנים של ירידה במעמד האדריכל, מזמיני העבודה מבינים יותר את החשיבות של האדריכל בפרויקט ומוכנים להשקיע בתכנון ובעיצוב חדשניים יותר. "יש עדיין מקום לשיפור, אבל אנחנו בכיוון הנכון", היא מאמינה.
"תהליך התכנון של פרויקט דומה להריון, שבסופו מגיעה הלידה והתינוק - הפרויקט. לנשים יש הכוח הטבעי לעמוד בתהליך הזה. לאדריכליות יש יכולת טובה לתמרן בין גורמים ולנהל מאבקים ללא אגו, יכולת שנדרשת לאורך כל התהליך. בכל שלב בתכנון יש מגוון סיטואציות שבהן נדרשת יכולת תמרון בין אנשים שונים, ולנשים יש היכולת הזו. זה לא אומר שלגברים אין, אבל אצל נשים היא יותר מובנית באישיות. בנוסף, מניסיוני נשים יותר קשובות לצרכים של המשפחה והקהילה בתכנון פרויקטים".
וההתקדמות הנשית באה עם שחיקת שכר?"בתחום שלנו יש תחרות קשה, וכשיש תחרות באופן טבעי השכר נשחק. דווקא בתקופה האחרונה, בגלל תנופת הבנייה, יש עבודה רבה לאדריכלים. זה לא אומר שהשכר קפץ פתאום, אבל מרגישים קצת יותר נכונות מצד יזמים לשלם. כמעסיקה של אדריכלים ואדריכליות אני יכולה לומר שאצלי אין פער מגדרי בשכר. אני מקפידה על כך".
הרבה אדריכליות מעדיפות וילות
שרון אקר
בעלת משרד עצמאי, מתמקדת בבתים פרטיים
בת 45
נשואה + 3
שרון אקר בחרה לתכנן בעיקר וילות. "נשארתי בזה בגלל היצירתיות", היא מסבירה, משום שבעיניה העבודה על פרויקטים גדולים היא טכנית, מתסכלת ושואבת זמן רב מדי. "אני אוהבת שיש לי גם זמן לעצמי, ואני רואה כאלו שנכנסות לתחומים אחרים, נשאבו ועובדות מאוד מאוד קשה. נוח לי בפרויקטי בוטיק. גם שכאני עושה בניין של חמש דירות, אני מתייחסת אליו כמו לווילה". היא חושבת שייתכן שנשים שולטות יותר בתכנון למשפחות, משום שהן מבינות הלכה למעשה מה הם חיי משפחה.
נ.ב: הצעירות ממשיכות לסבול
בעוד שהאדריכליות הבכירות והוותיקות מציירות תמונת מצב אופטימית, הצעירות שמגיעות בשנים האחרונות למקצוע מציגות מציאות פסימית. התנאים המוחרפים של ההתמחות, שהושתו על האדריכלים הצעירים בשנים האחרונות, פוגעים במיוחד בנשים בשנות ה-30 לחייהן שצריכות לחשוב פעמיים לפני שיקימו משפחה, משום שהן עלולות לשלם על כך בקריירה.
האדריכלית נטע ברונר (31) הובילה יחד עם "פורום אדריכלים צעירים" את המאבק למען הכרה בחופשת לידה כחלק מתקופת ההתמחות. המאבק הצליח, אלא שדווקא במקרה שלה היא הפסיקה את ההתמחות לאחר שילדה את בנה הבכור: "הייתי צריכה להחליט אם לחזור ולהתמודד עם שעות העבודה במשרד. היו נותנים לי לצאת ב-4, אבל אז השכר נמוך יותר, אלא אם את מגיעה ב-7 בבוקר למשרד. אדריכלית לא מרוויחה מספיק כדי שתוכל לעבוד פחות שעות. לא הסכמתי לזה והחלטתי להפסיק להיות שכירה, ועכשיו אני עובדת על פרויקטים קטנים".
"ההכרה בחופשת לידה הייתה הצעד הראשון, אבל אנחנו עדיין הרחק מאחור. הסטאז' פגע יותר באדריכליות מאשר באדריכלים שיכולים להתמחות ברצף", סבורה ברונר.
