רק ב-2003, כארבעים שנה אחרי כינונה של קבוצת ארכי-גרם, התגשמו סוף-סוף הצורות הביזאריות והאוונגרדיות שעיצבו פיטר קוק וחבריו, והפכו לבניין של ממש: Kunsthaus
Graz,
משכן האמנות של גראץ, העיר השנייה בגודלה באוסטריה, הפרויקט הבנוי הידוע ביותר של קוק. "החייזר האוסטרי" או "החייזר החברותי", כפי שנהוג לכנות את הבניין המחופה זכוכית אקרילית כהה, דווקא משתלב באופן אבסורדי במרקם העיר הבארוקית, וממבט אווירי אף נראה כי הוא ממלא חור מתבקש בין הבתים. פרויקט זה, כמו פרויקטים נוספים ומודלים בעיצובו של קוק, מוצגים בימים אלו בגלריה "זה זה זה" בנמל תל אביב, והאדריכל עצמו - שפוקד את תל אביב לא מעט – בא לספר על עבודתו.
פיטר קוק הוא מורה ותיאורטיקן מוערך, שייסד את קבוצת ארכיגרם. שששת חבריה – בוגרי בית הספר הלונדוני לאדריכלות AA - יצרו יותר מ-200 פרויקטים תיאורטיים בשנות ה-60 וה-70, המתארים את חזון העיר העתידית בליווי איורים מרהיבים המבטאים שימוש בטכנולוגיה שהקדימה את זמנה. הקבוצה, שחבריה המשיכו לפעול כיחידים, זכתה ב-2004 במדליית הזהב המלכותית מטעם המוסד הבריטי המלכותי לאדריכלות.
הגלריה לאמנות של גראץ, הסמוכה לנהר המאר, משתלבת לדברי קוק בסביבתה בזכות גובהה הנמוך ובתי העיר הנמוכים שמשתקפים בה. "התכנון נעשה מתוך היכרות עמוקה עם המקום ולאחר ביקורים רבים עם סטודנטים בעיר, והוא מייצר סביבו רחבה הצופה אל העיר", טען האדריכל. מדובר בבניין שמשתרע על פני 11 אלף מ"ר, ושעלות בנייתו הסתכמה בכ-40 מיליון יורו. המעטפת האקצנטרית מורכבת מיריעות זכוכית אקרילית שונות זו מזו, שחיבורן תוכנן באמצעות מחשב. החזית המזרחית מכוסה במעטפת bix (שילוב של המלים פיקסל וביג) והיא עוטה 925 שפופרות ניאון עגולות. על ראש ה"חייזר" 16 זרבוביות (סקיילייטים) המכניסות אור-יום לחלל הפנימי.
הבניין מחובר בגשר למבנה ההיסטורי Eiserres Haus, שהוקם ב-1847 והיה הראשון באירופה שנבנה ביציקות ברזל. באתר האינטרנט Architecture Week, תוארה בעליצות מערכת היחסים בין החדש לישן: "המבנה ההיסטורי נראה כרציף עגינה ויקטוריאני לטובת היצור הכחול והחללי, אך דווקא נראה שהוא מתאים לעיר בעלת סתירות עירוניות כגרץ". על תושבי העיר הוותיקה, שתושביה זכו לאובייקט כה דומיננטי לפתע, מספר קוק: "לפני שהמבנה הוקם נעשה סקר בעיר, ומרבית התושבים שנאו אותו. אחרי שהוא נבנה עשו סקר נוסף, והפעם מרביתם אהבו אותו". האם הוא הפך לאייקון עירוני? "כך אומרים", הוא משיב. ואם כך הדבר, הרי שהחייזר ממגנט גם אליו תיירים, שיכולים לזכות באלטרנטיבה לאטרקציות הידועות "מצודת ההרים" (ShloBBerg) ומגדל השעון המפורסם.
קשר ישראלי
הוא נשוי ליעל רייזנר, אדריכלית ממוצא ישראלי שמרצה בAA ומתגוררת באנגליה זה כ-30 שנה. בזכות הקשר הישראלי האישי הוא ביקר כאן כבר עשרות פעמים. רעיונותיו האוונגרדיים, שאותם הוא ניסח לאורך השנים באמצעים גרפיים, כללו גם סקיצות של ארבעה מגדלים בישראל, שאחד מהם היה מיועד לכיכר השעון ביפו, לא פחות. גם היום, קוק סבור שמגדל כזה יכול להשתלב בכיכר ההיסטורית, בזכות הנתק של המבנה מעל הקרקע. לשאלה מהו המבנה האהוב עליו בישראל הוא משיב: "ההרחבה של מוזיאון תל אביב, זהו מבנה מבריק בעיני". ביחס לאדריכלים המקומיים שנוטים לבקר את האגף החדש ולהעדיף את הישן על פניו, עונים קוק ורייזנר פה אחד: הם כנראה מקנאים. עוד קוק מדבר, ולפתע הוכנס לגלריה רהיט צהוב ומוזר – ספק שולחן, ספק אובייקט אמנותי – עשוי מקשה אחת בקווים אמורפיים, החביבים על האורח בן ה-76. קוק לא נותר אדיש לאורח הפתאומי וזינק בהתלהבות מהכיסא, כשזיהה מיד את העיצוב שלו (בביצוע של beyon3d).
כאדריכלים זרים רבים המבקרים בישראל, גם קוק אינו חוסך בביקורת על המרחב הבנוי: "האדריכלות הישראלית 'מוצקה' מדי ביחס למדינות בעלות אקלים דומה, כמו אוסטרליה ומדינות בדרום אמריקה, שם המבנים קלילים יותר. בבניינים הישראלים נעשה שימוש-יתר בבטון, שמייצר מראה מכביד. זה נעשה למרות שיש בישראל אדריכלים מוכשרים ביותר, וזה נובע גם מכך שהבנייה הזו זולה יותר, אבל יותר מכך, זה כנראה בגלל הסוציולוגיה המקומית".
הכישלון הספרדי
את היקפי הבנייה המשמעותיים הצליח קוק לממש רק בעשור האחרון, ובאמתחתו רק שבעה פרויקטים בנויים (את רובם הוא ושותפיו תיכננו בעקבות זכייה בתחרויות). כיום, ממשרדו העכשווי CRAB,
הוא ושותפו גאווין רובות'אם שומרים על פרופורציות צנועות ומעסיקים רק 12 עובדים. לעומת "החייזר האוסטרי" המשונה, באיטליה הם החליטו לתכנן מבנה צנוע יותר כאשר התמודדו בתחרות לתכנון תיאטרון בעיירה ורבניה. התיאטרון שהם הציעו השתרע על פני 3,500 מ"ר בלבד, הקיף כיכר, וכדי להשתלב בין בתי העיר חופו המבנים בטרה קוטה האופיינית למקום. ההצעה זכתה, אלא שהלקוח ויתר על הפרויקט – וגם הוא נותר בגדר רעיון בלבד.
בשכונת Vallecas במדריד, שהייתה שכונת מהגרים בשנות ה-60, נראתה בשנים האחרונות (לפני המשבר הכלכלי החמור בספרד) בנייה ציבורית נרחבת. אלפי תושבים חדשים באו לגור בשיכונים ממשלתיים מסובסדים. בפרויקט דיור ציבורי שהכין המשרד, תוכננו 97 יחידות דיור מגוונות עם קווי מתאר אמורפיים לבניין. הפרויקט, שעלה כ-9 מיליון יורו בלבד, הוקם ביוזמת מועצת העיר מדריד ובשיתוף חברת הבנייה העירונית (EMVS). הדירות מוקמו לצד ארבעה גרעינים אנכיים, המשמשים את חדרי המדרגות, וסביב שלושה פטיואים שנועדו להחדיר אוורור טבעי.
החזית תוכננה במקורה כמעטפת כפולה, עם רשת מתכתית שעליה אמורים לטפס צמחים. עקב צמצום התקציב ופשיטת רגל של הקבלן המקורי, שהפסיק את הפרויקט במהלכו, החזית הפכה להומוגנית: הצבע הכחול והמסגרות סביב החלונות שמופיעים באיוריו המעט נאיביים של קוק הפכו לחיפוי אפור ומונוטוני. גם רעיונותיו ליצור קומת קרקע "שמחה", ציבורית ופתוחה לקהל, לא צלחו. הבניין שנישא על עמודים הכיל קיוסקים וקבוצת חנויות, שבסופו של דבר משמשת את עסקי ומתקני השכונה בלבד. גם קומת הגג יועדה לשמש כמתקן נופש, משחקי כדור ומסלולי ריצה, אך גם זה לא התממש.
כשמתבוננים על איוריו מלאי החיים של קוק ועל הפרויקטים הבנויים, לעתים נדמה כי קיים פער בין השניים, במיוחד כשמביטים על האיור שכונן את פרויקט המגורים במדריד. "בוודאי שאני מעדיף את הציור הצבעוני", הוא אומר בכנות, אבל כנראה שלאחר עשרות שנים בעולם האקדמיה והתיאוריה "משהו צריך להיבנות בסוף", כדבריו, מה גם ש"החלל הפנימי נותר אותו חלל". את העבודה על מבני מגורים הוא מגדיר "כמהנה, שכן במהלך העבודה אני מאייר את הסיטואציות האנושיות באמצעות קרטונים (דמויות מצוירות)" - והאנקדוטות האלו מתורגמות לאחר מכן לבניין.
בימים אלה עובדים במשרדו של קוק על שני פרויקטים של מבני אקדמיה - בווינה ובקווינסלנד, אוסטרליה. בניין הפקולטה למשפטים בבירה האוסטרית עתיד להיחנך בעוד כ-10 חודשים, כחלק מתוכנית-אב המתייחסת לאזור הסמוך לגלגל הענק הווינאי. הבניין מתוכנן כאוסף של כיסים המיועדים להתכנסויות רשמיות ובלתי רשמיות, כשהמבנה המרכזי בו הוא הספרייה שממוקמת סביב חצר טרסות ססגונית. הביטוי התלת-ממדי השובב הראשוני תורגם למעטפת צבעונית, שנצבעה בגוונים חמים - אדום כהה, כתום, צהוב וקרם – עם שכבה נוספת של רפפות עץ מחט, כדי לספק הצללה. באוסטרליה מתכנן המשרד את בניין הפקולטה לאדריכלות בת קיימא באוניברסיטת בונד, שנמצא בקמפוס שתוכנן בשנות ה-80 על ידי אראטה איסוזאקי. הסקיצות הקטנות פורמטו למשטחי בטון הנראים בחזית הבניין ובפנים, כשחלקם יוצאים מעלה והופכים לסקיילייטים.
בהרצאה בתל אביב סיפר קוק כי טכנולוגיה מרתקת אותו מאז שנות ה-60, אך שיטות העבודה שלו השתנו: כיום, הבניינים שהוא מתכנן יוצאים לעבודה באמצעות שרטוטים ממוחשבים עם תוכנות כמו "ריינו", "מיה" ו"סינמה 4d'". "אני עדיין לא משתמש במחשב", הוא הדגיש, "אבל אני חושב שאין הבדל בין הבניינים שאני בונה היום לאיורים של פעם. הסקיצות והשרטוטים הידניים מועברים למחשב על-ידי מישהו אחר".
