בבית הזה שבהרצליה פיתוח יש שילוב לא שגרתי בין המעטפת לפנים, בין תכנון ועיצוב מודרניסטי נקי קווים לבין אוסף רהיטים עתיקים, החביבים על בעלי הבית. את המגרש, 600 מ"ר שטחו, הם רכשו לפני כשלוש שנים. עמד עליו בית ישן, שנבנה בתחילת שנות ה-80. הם החליטו לשפץ ופנו לאדריכלים ליחן ויובל אמיצי. זמן רב הוקדש לתכנון השיפוץ, אבל בסופו של דבר, מספר יובל אמיצי, "הגענו למסקנה שהמאמץ בהסבתו לחלל ראוי גדול מדי, ועדיף לבנות מחדש".
העמדת הבית במגרש והחלוקות הפנימיות תוכננו בהתאם לכיווני השמש ולאילוצי הסביבה. האדריכלים ביקשו להרחיק את הבית מרחוב ראשי, העובר במרחק שני מגרשים מדרום לו. במטרה לחסום את הרעש ככל האפשר, רוכזו הפונקציות הכבדות של הבית – ממ"ד, מעלית וחניה מקורה – באזור הדרומי. חללי המגורים של הבית והגינה מוקמו בחלק הצפוני והמערבי. המיקום הזה איפשר לפתוח חלונות גדולים לכיוון הגינה והבריכה, המוגנות מרעש הרחוב ומקרינת שמש ישירה. הצמחייה שנשתלה היא בחלקה מקומית ובחלקה אופיינית לדרום אפריקה, כמו עץ בננה וצמח המניפה שתוחם את אזור הבריכה.
בבסיס התכנון עומד רעיון שאינו מודרני דווקא, אלא אופייני לבנייה הרנסאנסית בפירנצה: "המסד נבנה באבן כבדה והאצילים ישבו במפלס העליון, מרובה חלונות. זה ישב לי בראש. רצינו שהקומה התחתונה תהיה כבדה ומחוברת לאדמה, ושהקומה העליונה תרחף מעליה", אומר אמיצי. כך, החלוקה של הבית לשתי קומות מתבטאת גם בשוני צורני מבחוץ, והקומה השנייה מאופיינת במרפסת ארוכה. גם שטח הקומות שונה: התחתונה גדולה יותר, ושטחה 180 מ''ר. שטח קומת חדרי השינה הוא 108 מ''ר, ויש גם מרתף בשטח 153 מ''ר. בין שתי הקומות מפרידה רצועת חלונות רוחבית, שמאירה את החלל ומעניקה לו תחושת ריחוף.
הסלון רחב ידיים ונטול עמודים. הוא נפתח לגינה ולבריכה באמצעות קירות זכוכית. מולו המטבח, נקי ולבן, המשקיף לרחוב דרך רצועות רוחביות של חלונות. קיר המדיה בסלון הוא ארון שנבנה בין שני עמודים תומכים וחופה כולו בעץ. המערכות חבויות במגירות שמתחת למסך ושתי הדלתות האנכיות מסתירות ארון משקאות מואר.
בדופן המדרגות פרט מעניין – זוויתן ברזל שתופס את צד המדרגה ובולט כשני סנטימטרים מעליה. "הפרט קטן אבל עתיר תפקידים", אומר אמיצי. "המעקה מרותך אליו, הוא מונע מהמים של הספונג'ה להישפך למטה ומייצר אשליה כאילו הרצפה, 40 סנטימטרים עוביה, דקה יותר".
הקומה העליונה מחולקת לשניים: בצד המערבי, מעל הבריכה, נמצאת סוויטת ההורים. בצד המזרחי, המשקיף לצמרות העצים של הרחוב, מוקמו שתי יחידות הילדים (ראו תוכנית למטה). בין שני החלקים מפריד חלל שגובהו כגובה הבית, והוא נחצה באמצעות שני גשרים. חלקו הצפוני משמש כ"סקיי-לייט" שמכניס אור טבעי ללב קומת הכניסה, ומגדיר את החלוקה בין הסלון למטבח.
חלקו הדרומי של החלל הגבוה עולה עד חלון שנפתח לגג. כאשר הוא פתוח נהנה הבית מזרימת אוויר. הוא תוכנן כך שהאוויר החם עולה מקומת הקרקע לקומה השנייה, ויוצא החוצה לגג. אוויר קר יותר נכנס פנימה מאזור הבריכה. כך נוצרת בריזה טבעית, שמקררת את החלל ומונעת את הצורך בהדלקת מזגן בחודשים מאי ויוני, לפני פרוץ החום הכבד. עוד מחשבה אקלימית הושקעה במרפסת הארוכה המחברת בין חדרי הילדים מחוברים, מרחפת כחצי מטר מעל לקיר האבן של קומת הקרקע ומצלה על חלונות המטבח.
חוץ הבית נצבע טיח באחד מגווני הלבן. במקור תיכננו האדריכלים לחפות את חזית הבית בסרגלי עץ, אך כשהוחלט להפחית את השימוש בו הם הוחלפו בסרגלי אבן ג'ת, שיוצרים בשעות הבוקר משחקי אור וצל על הדק. הבית רוצף באבן טורקית בהירה, ודרך העיבוד מבדילה בין הפנים לחוץ: בפנים האבן מלוטשת, בחוץ מסותתת סיתות עדין. בכך הושלמה ההחלטה העיצובית, לסביבה נייטרלית ככל האפשר.
>> לאתר של אמיצי אדריכלים.
>> לאתר של הצלם עמית גרון.
