את הקופסה האפורה והמסתורית שהופיעה השנה על גדות מחלף פולג קשה לפספס. ענקית, אטומה וחסרת לוגו, היא לא מאפשרת לאלפי הנהגים שחולפים על פניה מדי יום לדעת מה מתרחש בה. אחרי לחצים ממושכים הסכימו בעלי המקום לחשוף אותה, בכתבה זו. מדובר במרכז הלוגיסטי החדש של חברת המשקאות "טמפו" שייחנך בקרוב, בתכנונו של האדריכל יעקב גיל-עד ובמסגרת שינוי משמעותי שעובר על המפעל הוותיק.

התחדשות המפעל מצטרפת לתהליך הפיתוח שעוברת נתניה בעשור האחרון: מרכזי מסחר, שכונות מגורים, טיילות, חופי רחצה,אצטדיון חדש ואזור התעשייה בהובלת "איקאה". יחד עם התחרות המעניינת לתכנון בניין העירייה החדש, מצליחה נתניה, שסובלת מתדמית של עיר פשע, להציג גם פנים אחרות. הפיכתו של מפעל טמפו ממקום נסתר ו"מלוכלך" לחלון ראווה (אטום לסביבה), עשויה לחזק במקצת את תדמיתה של העיר.

בסיור במפעל עם אמיר בורנשטיין, מבעלי טמפו ונכדו של מייסד החברה משה בורנשטיין, מתגלה מבנה רחב-ממדים שמשתרע על פני 3,000 מ"ר ומתנשא לגובה 42 מטרים (כגובה בניין בן 14 קומות). המרלו"ג (מרכז לוגיסטי) הוא מבנה מורכב שהקמתו עלתה כ-100 מיליון שקלים. האדריכל נעזר בשתי חברות גרמניות המתמחות בהקמת מרכזים לוגיסטיים: שייפר, שהקימה את מערכת המדפים, ודמטיק, יצרנית הציוד המכאני המתקדם. חברת ''פרוגראמה'' הישראלית תיכננה את המערך הפונקציונלי והלוגיסטיקה של המקום.

ללא מגע יד אדם, כמעט

מדוע מקימים באחד הצמתים המרכזיים בארץ מבנה אטום ואימתני, מבלי להתייחס לבני האדם שצופים בו בעל כורחם? בחברה מסבירים שלא הייתה ברירה. במתקן הזה יאוחסנו 14 אלף משטחים ועליהם משקאות של טמפו. כל משטח שוקל כטונה וחצי, ולאחר שהוא יוצא מפס הייצור - שנמצא בשרשרת מבנים סמוכה - הוא מוכנס על גבי מסילה למרכז הלוגיסטי. חמישה עגורנים מהירים, שנעים בו בזמן לכל הכיוונים, מאפסנים את המשטחים בתאים השונים. מערכת הבלימה של העגורנים מייצרת חשמל מהאנרגיה שנוצרת בשלב הבלימה, ומחזירה אותו למערכת.

זהו מבנה ללא מגע יד אנושית, כמעט: אדם אחד בלבד נדרש להפעיל את הבניין כולו, ולכל אדם אחר הכניסה אסורה. אפלולית שוררת במבנה, והתאורה הקלושה מתבססת על חדירת אור טבעי. גם האוורור טבעי, באמצעות פתחים אופקיים בראשו ובתחתיתו של הבניין. מכאן נובעת התשובה של טמפו ושל האדריכל לשאלת האטימות כלפי הסביבה: המבנה חייב להיות אטום כדי לשמור על טיב המשקאות.

לכאן מגיעים המשקאות (צילום: עדו ארז)
לכאן מגיעים המשקאות (צילום: עדו ארז)

מכיוון שהמרלו"ג עדיין לא פעל במלואו בזמן הסיור, ניתנה לנו הרשות להיכנס אליו, לטפס על אחד העגורנים ולרחף באוויר בין אלפי המדפים. אז אפשר היה להבין שלמרות גובהו העצום, בבניין יש רק קומה אחת המחולקת באמצעות מדפי המשטחים למסדרונות ארוכים וגבוהים שהמעבר בהם מעלה תחושה של קתדרלה עתידנית. העגורן המהיר עולה לגובה במהירות ולאחר מכן צונח מטה, ורק שריקת פילוח האוויר נשמעת בדממה המוחלטת השורה על המקום. מערכת המדפים הגדולה לא רק ממלאת את פנים הבניין, אלא גם נושאת את הקירות ואת הגג.

בשנים האחרונות הוקמו מרכזים לוגיסטיים גדולים דומים בישראל, שהבולטים שבהם משרתים את אסם, טבע וסופר פארם. בניגוד לטמפו, הם הוקמו בשולי המטרופולין, סמוך לשהם או לראש העין. קוקה קולה, המתחרה של טמפו, החליטה לפצל בין המפעל בבני ברק למרכז הלוגיסטי שהוקם באזור שורק, גם הוא בשולי גוש דן. טמפו, להבדיל, משתמשת בשטח המפעל הוותיק לטובת המרלו"ג מתוך החלטה להימנע מפיצול מערך האחסון וההפצה מקו הייצור. סמיכותו של המרכז לפסי הייצור חוסך בהוצאות הובלה ובשטח, החזקת צי משאיות וזיהום אוויר של הובלה בסולר.

רק לאדם אחד מותר להיכנס (צילום: עדו ארז)
רק לאדם אחד מותר להיכנס (צילום: עדו ארז)

לפתע מתגלה בין המבנים המיושנים והמרכז הלוגיסטי החדיש וילה קטנה ומפוארת, מוקפת בגן מטופח. הבית שהוקם בשנות ה-50 ברוח הסגנון הבינלאומי נועד למגוריו של לואיס הרצברג, בעל המפעל, וכיום נמצאת כאן הנהלת החברה.

הפתעה: בניין ההנהלה, בסגנון הבינלאומי, מתחבא כאן (צילום: עדו ארז)
הפתעה: בניין ההנהלה, בסגנון הבינלאומי, מתחבא כאן (צילום: עדו ארז)

על המתחם עובר שינוי נוסף, שמתבטא בהקמת "בניין ליקוט" – השם המקצועי למבנה שאליו מועברים משטחי המשקאות לסידור וחלוקה, לקראת ההפצה במשאיות. גולת הכותרת של הפרויקט היא מבשלת בירה בצידו האחורי של המתחם, שפונה אל "איקאה". קיר מסך ענקי בגובה 12 מטר ובאורך 70 מטר יאפשר לעוברים ולשבים ללוות במבטם את תהליך ייצור הבירה מבעד לזגוגיות, בדומה ל"היינקן" באמסטרדם. אם הקופסה הענקית אטומה לכביש החוף, לפחות הצד האחורי נחשף לציבור ויוצר עניין באזור התעשיה והתעסוקה.

הבקבוק המיתולוגי על הגג

כשהמפעל של טמפו נחנך ב-1952, עם הקמתה של "מבשלת שיכר לאומית", המוצר המוביל היה בירה "אביר". בקבוק בגובה 8 מטרים הוצב על גג המפעל, השקיף על החולפים בכביש החוף והיה לשער העיר שצמחה מן החולות. האדריכל גיל-עד זוכר את הבדיחה הקבועה של אביו, כאשר המשפחה הייתה נוסעת לחיפה וחולפת על פני המפעל: "בואו נעצור לכמה דקות ונשתה קצת מהבקבוק". לדבריו, "האנקדוטה הישנה והזיכרונות מאותן נסיעות עלו לי מיד במחשבה – הנה אני, הילד שעבר פעם למרגלות הבקבוק של 'אביר', הולך לתכנן מחדש את המקום".

גיל-עד (63), בוגר הפוליטכניקום במילאנו, עבד בצעירותו אצל כמה מבכירי האדריכלים באיטליה. הוא תיכנן אלפי יחידות מגורים ביישובים ברחבי הארץ: כוכב יאיר, גבעת אלה, צור יגאל, ראש העין, מטולה וכמה התנחלויות. מבני התעשייה שהוא תיכנן במשך השנים נראים עכשוויים גם היום, וניכר שהוא מקפיד לחפש פתרונות חדשים ומקוריים ולהימנע ממיחזור פתרונות צפויים. קמפוס אלביט בקרית ספיר בנתניה, שהושלם לפני כשנתיים, הוא אחד הפרויקטים המשוכללים והמעוצבים שתוכננו בישראל בשנים האחרונות. את פרויקט "טמפו" קיבל לפני שנתיים בלבד.

אדריכל יעקב גיל-עד. מבני תעשייה מצוינים (צילום: מיכאל יעקובסון)
אדריכל יעקב גיל-עד. מבני תעשייה מצוינים (צילום: מיכאל יעקובסון)

לדבריו, הסוגייה המרכזית שהעסיקה אותו בתחילת תהליך התכנון הייתה "כיצד אני מתמודד עם קופסה סגורה וכל כך גדולה". הידיעה שהחזית פונה לאחד הכבישים העמוסים במדינה דרשה מגיל-עד להציג את טמפו במיטבה. "לשם 'טמפו' באיטלקית יש משמעויות רבות: זמן, קצב, מהירות ונוכחות", מסביר גיל-עד, "ושילוב גוונים כמו קולאז' לא אחיד או מודולרי מרמז על התכולה הפנימית של מגוון המוצרים הגדול שמשתנה ומתחדש ללא הרף בתוך המרכז הלוגיסטי".

פחות בולט על רקע השמיים האפורים (צילום: עדו ארז)
פחות בולט על רקע השמיים האפורים (צילום: עדו ארז)

לבסוף הורכבה החזית משילובי מלבנים בגוונים שונים ובמקצב משתנה, כדי להציג לכאורה את "ארגז המשקאות" של החברה ולרמז על תסיסת הבועות מלמטה למעלה בבירה ובמשקאות המוגזים. כדי לטשטש את גודלו העצום של הבניין הקופסתי, לוחות החזית עשויים טיטניום אפרפר. ביום האפרורי שבו ביקרנו במרלו"ג, אכן נראה הבניין כאילו הוא מתמזג בשמיים. הלוחות החלקים, שיובאו מאיטליה, אמורים להתאפיין בעמידות גבוהה כדי להקל על הניקוי ולהחזיק מעמד לאורך זמן. בעתיד תשתלב בחזית מערכת תאורה (בתכנונו של גיל טייכמן), שתחזק את הדומיננטיות של המבנה ותצטרף למשחקי התאורה שעיריית נתניה כל כך אוהבת על הגשרים שלה.