אדריכלות הנוף אינה זוכה ליחס הראוי. היא נלקחת כמובן מאליו, בזמן שהשפעתה על חיינו אינה פחותה מזו של הבניינים שבהם אנו חיים, עובדים וישנים. יותר מזה: הנוף המלאכותי שאותו מעצבים האדריכלים הוא מרחב הפנאי והתנועה המשמעותי ביותר, ונועד לשמש כזירה המרכזית למפגש חברתי בין בני האדם. זה יכול להיות פארק לאומי, פארק עירוני, טיילת ירוקה או פרויקט של התחדשות עירונית – בכל מקרה, ידיהם של אדריכלי הנוף מוטבעות בנוף הארץ.
מחר (חמישי) תהיה הזדמנות להתרשם ממה שנעשה בתחום זה, בכנס השנתי התשיעי לאדריכלות נוף, שייערך בבית חיל האוויר בהרצליה. השנה הושם דגש על חילופי הדורות במשרדי אדריכלי הנוף. הדבר קרה גם במשרד האדריכלים הוותיק יהלום-צור (נוסד ב-1953), שם הועבר הלפיד אל הדור הצעיר לפני חמש שנים. המייסדים, אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, תיכננו יחדיו כמה מהפארקים והגנים הידועים ביותר בארץ – ובהם אחוזת קבר בן גוריון, קמפוס אוניברסיטת תל אביב, גן השלושה (הסחנה) וגן הזיכרון בכפר סבא - והם גם היחידים שזכו בפרס ישראל על אדריכלות נוף.
כעשור לאחר פרישתו של יהלום לגמלאות, בשנת 2006, הצטרף ליאור וולף (42) כשותף למשרד הוותיק. הכניסה לנעליים הגדולות לא הייתה קלה, והשינוי שנדרש מהמשרד כדי להתעדכן ולהוביל היה אתגר גדול לא פחות. "כשסיימתי את הלימודים בטכניון והצטרפתי כשכיר למשרד ב-1997, היו במשרד דפוסי עבודה שבהם הורגלו שנים ארוכות. למשל, היו רגילים כאן שאנחנו משרד אדריכלי הנוף הכמעט-יחידי, בזמן שבמציאות יש תחרות גדולה וצורת השיווק השתנתה לגמרי", מספר וולף. "לדן צור לא היה קל לקבל את השינויים, אך הם היו נדרשים". שמו של המשרד השתנה בינתיים, בהתאם, לצור-וולף.
וולף החליט, בצעד חריג, לשכור את שירותיה של יועצת ארגונית שליוותה את תהליך השינוי וסייעה בהטמעתו. שינוי תפישתי נערך בצורת הניהול: ממבנה מסורתי של ראש משרד ושורת עובדים – מבנה שפגע לטענת וולף בניהול המשרד וביכולותיו - נערכה חלוקה היררכית של העובדים תוך חלוקת תפקידים. למהלך זה מייחס וולף את רוב ההצלחה של התהליך, שלדבריו הביא למשרד גידול משמעותי בפרויקטים.
לבד משינוי מערך הניהול, הוגדר חזון מקצועי וגובשה תוכנית הרצאות דו-חודשית וסיורים מקצועיים לעובדים, במטרה להעמיק את הרקע המקצועי ולהרחיב את המבט לתחומים נוספים. ממשרד בינוני הפך יהלום-צור לאחד ממשרדי אדריכלי הנוף הגדולים והפוריים בישראל. בתוך שנתיים המשרד כמעט והכפיל את מספר עובדיו, המונים כיום 16 אדריכלי נוף ומעצבים. "התהליך יצר אופק מקצועי שאיפשר שימור של כוח אדם איכותי ואפשרות ליצירת דור המשך", סבור וולף.
הוא מדגיש את החשיבות שבשמירה על המורשת המשרדית שמתקשה לשרוד בתחום אדריכלות הנוף, בעיקר בגלל שיטות ניהול מיושנות שהביאו לשחיקה במעמד המקצוע והעוסקים בו. "למרבית משרדי אדריכלות הנוף הגדולים אין דור המשך, וזה חבל", טוען וולף, "כי נכון להמשיך מפעל חיים עם ניסיון. הרבה שנים נהוג שבוגרי המחלקה לאדריכלות נוף בטכניון מצטרפים למשרדים, ובגלל משכורות נמוכות, פורשים אחרי זמן קצר ויוצאים לדרך עצמאית. גם במשרד ותיק ניתן לשלב 'דם חדש' עם שמירה על המשך פיתוח הידע המצטבר. השוק היום הרבה יותר גדול ולא חסרה עבודה, כי התחום התרחב והמודעות הציבורית גדלה".
בכנס בהרצליה יציג וולף את המורשת של משרדו, המתפרשת על פני שישה עשורים ופניה אל העתיד. לבקשת Xnet, הוא בחר את הפרויקטים המייצגים של המשרד בכל עשור - ופרויקט עתידי אחד. 6 עשורים, 6 פרויקטים:
1956: גן לאומי בית שערים
"הפארק הוקם במתחם קברים מפוארים שנחצבו על ידי העירייה היהודית, שהתקיימה כאן והגיעה לשיא פריחתה במאה הרביעית לספירה. תכנון הנוף נעשה ברגישות, תוך שימוש בצמחייה מקומית ויצירת מסלול טיול בין מערות הקבורה. הדבר איפשר שימוש בשטחים הפתוחים בתחתית העמק, תוך שמירה על המבט הנשקף לנוף מרהיב. לדעתי הגן מרגש בפשטותו ולובש מראה מרהיב בעת פריחת עצי כליל".
1960: גן גסטטנר, מכון ויצמן
"הגן הסמוך לבניין הכנסים 'ויקס' הוא חלק ממכלול הגנים של הקמפוס, שאת מרביתו תיכנן משרדנו במהלך 60 השנים האחרונות וממשיך גם היום. גן גסטטנר תוכנן כעמק ירוק ומדושא, שבסמוך אליו נחבא - בין עצים בוגרים וצמחיית צל מרשימה - שביל העשוי מלוחות גידוד של סלעי כורכר. השביל מטפס לנקודת תצפית המאפשרת מבט על מרחבי הגן".
1974: קבר פולה ודוד בן גוריון, שדה בוקר
"הקמת הגן הייתה פרי תחרות שבה זכה המשרד, כשהרעיון התכנוני נבע מהרצון לגלם את רעיון 'הפרחת השממה', מורשתו של בן גוריון. מסיבה זו, הגן המוביל אל הקבר מעוצב כוואדי פראי וטבעי, עד להגעה אל רחבת הקבר. זו תוכננה על רקע תצפית עוצרת נשימה לנחל צין".
1986: בקעת הקהילות, יד ושם
"גם זו תוצאה של תחרות אדריכלית. המבקרים באתר ההנצחה יורדים אל בקעה החפורה בהר, ובה נגלים קירות אבן גדולים שעליהם חקוקים שמות הקהילות החרבות שהושמדו במלחמת העולם השנייה. עיצוב האתר באופן כזה מאפשר התבוננות פנימית והתייחדות".
1999: מגדלי אקירוב, תל אביב
"העיקרון התכנוני בפרויקט של פיתוח לצד מגדלי יוקרה בתל אביב, היה שיחזור הנוף הטבעי. גבעת הכורכר 'גבעת עמל' שוחזרה באופן מלאכותי על גגות החניונים של מגדלי המגורים. פלחי הכורכר היציב שנאספו בזמן חפירת החניונים, הודבקו לקירות בעזרת חומר כורכרי ומשווים לו מראה טבעי. כך גם הטופוגרפיה המלאכותית, שנוצרה באמצעות בלוקים של קלקר בעומק של עד 7 מטרים, כשמעליה שתולה צמחייה מקומית. הם משווים לגן הסובב את המגדלים מראה מקומי ייחודי".
2006: פארק כפר סבא
"הפארק משתרע על שטח של 270 דונם ותוכנן כלב הירוק של העיר. מתחמי משחק, אמפיתיאטרון, בריכת נוי אקולוגית, רחבת מזרקות המשמשות למשחק לילדים, מגרש הוקי וסקייט-פארק, הם רק חלק ממגוון עשיר של פעילויות שנכללו בתכנון. המתחמים טובלים במרחבי דשא ועטופים בצמחייה עשירה הכוללת למעלה מ-2,000 עצים שונים. הביצוע טרם הושלם, ובשלבים הבאים מתוכננים אזורי בוסתן, אגם נוי גדול, פינת חי ועוד פעילויות נופש ופנאי".
העשור הבא: מתחם רוטשילד–אחד העם, תל אביב
"מתחם תל אביבי חדש מתוכנן בין שדרות רוטשילד לרחוב אחד העם. ייחודו טמון בכך שהוא יכלול בלוק עירוני שלם במרכז העיר. בין מגדלי משרדים ומגורים, מבנים לשימור, חנויות יוקרה ומלון בוטיק, מתוכנן פיתוח עירוני שיהיה פתוח לציבור. הבלוק יכלול 'גינת-כיס' אינטימית, רחוב פנימי מלווה שדרת עצים, ואלמנטי-מים שידגישו את הכניסות".
- הרצאות נוספות בכנס: אדריכלית הנוף טלי טוך תציג את פרויקט טורבינות הרוח ברמת הגולן; ליאב שלם ידבר על טבע וקהילה בשולי העיר; נועה טל תציג חלופה תכנונית ליישובים הבדואים הלא מוכרים בנגב. לאתר הכנס לחצו כאן
