הנוף של השחיתות

לפני כמה חודשים, לקראת סיום תפקידו, הספיק מפכ"ל המשטרה היוצא להודיע כי "הפשע המאורגן חדר לרשויות המקומיות". באותה תקופה גילתה המשטרה שהיא מנהלת 35 חקירות הקשורות לרשויות מקומיות, ולנבחרי ציבור ועובדי ציבור. כמעט תמיד מדובר באנשים שממוקמים בדרגים הגבוהים ביותר של הפירמידה הפוליטית (ראשי ערים ומועצות וסגניהם) או הפקידותית (מהנדסי ערים, מנכ"לי עיריות, ראשי אגפים).

מדובר בפרשיות שהרבה מאוד כסף מעורב בהן, ולעתים קרובות גם עבירות מין ("הון, און ושלטון" היא ללא ספק נוסחה יותר מדויקת לתיאור הדה-רגולציה של הממשל הנוכחי בישראל ובמקומות אחרים). רובן המכריע של החקירות קשור לתחומי התכנון והבנייה ומיעוטן לתפירת מכרזים. נראה שזוהי תופעה כלל-ארצית שקיימת בכל סוגי הרשויות המקומיות, בערי שדה, במועצות אזוריות ובערים גדולות.

בהתחשב בעובדה שבישראל יש כ-250 רשויות מקומיות, 35 חקירות זה נתון מבהיל, זה כמעט 15%.הנתון הזה כמובן אינו כולל את החקירות שכבר הסתיימו והוגש בהן כתב אישום, את החקירות שנפתחו מאז הפרסום, את הנאשמים שחקירתם הסתיימה והם נמצאים בהליכים משפטיים כאלה או אחרים, או את ההליכים שכבר הסתיימו והנאשמים בהם כבר הורשעו ומרצים את עונשם (ומכל אלה כבר יש לנו בשפע). אפשר להניח מכאן די בזהירות שכחמישית או רבע מהרשויות המקומיות בישראל נוגעו בשחיתות.

מפגינים מול הולילנד (צילום: עמית שאבי )

לנוכח המספרים האלה, אין דרך ממש יפה לומר את זה אלא כך: נבחרי ציבור ועובדי ציבור הם אחת מהאוכלוסיות בעלות פוטנציאל העבריינות הגבוה ביותר במדינת ישראל, אולי אפילו יותר מאוכלוסיית המובטלים בגילים 18-30 בכפרי המשולש.

כך תזהו את השחיתות

גם בלי הודעת המפכ"ל, יש אינדיקציה לכך שתופעות של שחיתות בשירות הציבורי רווחות כאן עוד מימי הטורקים. אפשר להבחין בהן בקלות מלמטה, מביקורים מזדמנים במשרדי הרשויות. בכל שירות ציבורי שמסתובבים בו "מאכערים" שיכולים "לקצר תהליכים" יש ככל הנראה שחיתות. לפיכך, בכל שירות ציבורי שיש בו חוסר יעילות, איטיות ופקקי תנועה היוצרים את הצורך בקיצור תהליכים יש ככל הנראה שחיתות.

הניסיונות שעשה ראש הממשלה בשנתיים האחרונות לעקוף את ועדות התכנון באמצעות יוזמת חוק התכנון והבנייה החדש או באמצעות החוק לוועדות דיור לאומיות, מהווה הודאה בחצי-פה בקיומה של המציאות הזאת, שמוכרת היטב לכל מתכנן. התפקיד שראש הממשלה לקח על עצמו, "לקצר תהליכים" באמצעות החלשת הוועדה המחוזית (בחוק התכנון והבנייה החדש) או באמצעות עקיפת כל ועדות התכנון (בחוק הווד"לים) אינו שונה במהותו מזה של ה"מאכער". למעשה, הווד"לים האלה אינם אלא סוג של "סופר-מאכער".

הבעיה היא ש"חסמים ביורוקרטים" הם בסך הכול לשון נקייה ל"שחיתות". ואת השחיתות צריך לא לעקוף אלא לעקור. רובם המכריע של עובדי הציבור ונבחרי הציבור הם ישרים ומסורים לתפקידיהם, אבל כמו שתפוח רקוב אחד מקלקל את כל הסל, די בחבר אחד מושחת שיושב בוועדת התכנון כדי להטיל צל כבד על כל החלטות הוועדה במשך שנים. והשחיתות, מעצם טבעה, היא ריזומטית, רשתית, אם יש שחיתות למטה בדרג האדמיניסטרטיבי, אז בדרך כלל יש גם שחיתות למעלה בדרג הפוליטי ולהפך, שכן שחיתות היא מבנה של כוח שמחזיק מעמד כל זמן שמרכיביו מחזיקים זה את זה בביצים.

מגדלי חוף הכרמל בחיפה (צילום: ערן יופי כהן)

בשביל לראות את השחיתות לא צריך ללכת לעירייה. לפעמים זה נראה מקילומטרים. פרויקט הולילנד בירושלים הוא כמובן הדוגמה הכי בוטה של "פשע" תכנוני כזה שמשנה את הנוף. לכאורה וככל הנראה, הפרויקט הזה נראה "פשע" כי הוא בראש ובראשונה פשע. ובמידה שכך אכן יפסוק בית המשפט, יהיה עלינו להתבונן שוב בפרויקט הולילנד, על כל גובהו ורוחבו ועל כל דירותיו, מרתפיו וחצרותיו, ולהתרגל לראות אותו מעכשיו כפשע – כזירת פשע, סיבת הפשע והתוצאה של הפשע. חוץ מזה (ולבטח גם בגלל זה), מי שירצה, יוכל להוסיף שזה "פשע" תכנוני, ארכיטקטוני וסביבתי. לא צריך לקנא באלה שגרים שם, שמן הסתם מתים מבושה בכל פעם ששואלים אותם, "איפה אתם גרים?"

למרבה הצער, הארץ מלאה "פשעים" מתוכננים כאלה, בזירות "פשע" כאלה. לכן, כשאותם האנשים שנתנו לכם את הולילנד נותנים לכם עכשיו גם את מגדלי אסותא באמצע הצפון השקט של תל אביב, עם אהוד ברק, אלי יונס וגליה מאור כיזמים ושכנים, יש סיבה להתחיל לדאוג. את פרוטוקול הדיון בוועדה המקומית על התנגדויות התושבים למגדל צריך להמחיז. פרויקטים כאלה מתרבים מיום ליום והם סבירים פחות ופחות וחצופים יותר ויותר.

האירוניה היא שבדיוק בגלל פרויקטים כמו הולילנד ואסותא, מיטב הנוער ישן היום באוהלים. כמו כל בלון, גם בועת הנדל"ן מתנפחת מלמטה. מי שמייצר את הדרישה למגורים ומחמם את האוויר הם תמיד אותם אלה שאין להם איפה לגור. מצד אחד, הדרישה שלהם יוצרת את הביקוש ומבעירה את המחירים, ומצד שני היא משמשת כאליבי של הוועדות לאשר עוד ועוד מגדלי יוקרה בתואנה שמכיוון ש"חסרות דירות" אז "צריך לבנות לגובה כדי לצופף". אם תבואו לעירייה בטענות שזאת לא התשובה לשאלת המגורים, ברוב המקרים נציגיה ישיבו לכם ש"גם היזם צריך להרוויח. מה אתם מצפים ממנו שיבנה שיכון להשכרה לסטודנטים? זה לא כלכלי!" כך או כך, הבועה הספקולטיבית מתנפחת על ידי ביקוש שאמור לא להתמלא לנצח, על ידי תקווה שלעולם לא תתגשם.

אגב, הטיעונים המועלים על ידי הרשות הציבורית בזכות בניית מגדלים עשויים לפעמים להיות די אלסטיים: בזמנו, כשעיריית תל אביב החליטה לאשר בניית מגדלים בשדרות רוטשילד זה נעשה בנימוק שהמדיניות היא לשמור על האזור כעל ה"סיטי" ההיסטורי של תל אביב, וששם יהיו המטות של הבנקים והחברות הגדולות. בפועל, חרגה העירייה עצמה ממדיניותה כשהחלה להתיר ולעודד הקמת מגדלי מגורים בשדרות רוטשילד.

מגדל נווה צדק. מדבר עירוני, גרוטאות ומגדלים נוצצים הם הנוף של השחיתות (צילום: מיכאל שטינדל )

השחיתות מותירה את חותמה על הנוף. אם תוציאו את הראש מהחלון ותסתכלו היטב, זה מה שתראו, ותראו מזה יותר ויותר. בכל מקום שאתם רואים פרויקטים לא סבירים, קני מידה חריגים, "פשעים" תכנוניים, יציאות-דופן ראוותניות, הפגנות של זכויות יתר, יש מקום לחשד. אם יש בעיר שלכם הרבה מגדלים או מגדלים גבוהים, סביר להניח שיש בעיר הזאת שחיתות. אם חוץ ממגדלים יש בעיר שלכם גם מקומות שהעירייה הזניחה, סביר להניח שיש בעיר הזאת שחיתות.

מדבר עירוני, כמה גרוטאות, כמה צריפים ואוהלים, ומגדלים נוצצים. זה הנוף של השחיתות, הנוף של האי-צדק. רואים את זה היום בהרבה מקומות בעולם.