הצעתם של האדריכלים ארז אלה ודן הנדל ואוצרת האמנות מילנה גיצין-אדירם, נבחרה לייצג את ישראל בביאנלה ה-13 לאדריכלות בוונציה, שתיפתח בספטמבר 2012. כך נודע ל-Xnet.
ארז אלה, בוגר אוניברסיטת תל אביב, עומד בראש משרד HQA וראש יחידת אדריכלות:בנייה:סביבה במחלקה לאדריכלות בבצלאל. הוא נמנה עם האדריכלים הישראלים הספורים שהצליחו לפרוץ בחו"ל בגיל צעיר מאוד, בעת שעבד עם האדריכל ההולנדי הנודע רם קולהאס. בעבודתו כשותף עמית במשרד OMA ושותף במשרד REX בניו יורק התמחה בעיצוב חללים מוזיאליים ומבני תרבות - תיאטרון Wyly בדאלאס, Museum Plaza בלואיוויל, וכיום בית הספר "מנשר" בתחנה המרכזית בתל אביב.
>> ראיון נרחב עם ארז אלה על אדריכלות ישראלית ועל הבית שלו
דן הנדל הוא אדריכל ודוקטורנט בטכניון, עורך כתב-העת המקוון של בצלאל בירושלים. באוניברסיטת הרווארד הוא השלים תיזה על העיר האמריקאית. הוא ערך בהרווארד את הספר Invention/Transformation, והשתתף בחיבור הספר Arizona Report. המחקר שלו עוסק בקשרים שבין מחשבה פוליטית וצורה עירונית עם דגש על ארצות הברית וישראל של העשורים האחרונים.
מילנה גיצין-אדירם היא אוצרת, שכיהנה בארבע השנים האחרונות כמנהלת ואוצרת ראשית במובי - מוזיאוני בת ים. היא הצליחה למצב אותו כמוסד מוערך לאמנות עכשווית. הביאנלה לאדריכלות בוונציה היא האירוע המרכזי באדריכלות העכשווית העולמית, והביתנים הישראלים זוכים בה לתהודה רבה. הביאנלה האחרונה, שהתקיימה אשתקד באצירתה של האדריכלית היפאנית זוכת פרס פריצקר קזויו סג'ימה, שברה שיא במספר המבקרים: למעלה מ-170 אלף.בין האדריכלים והאוצרים שנבחרו לייצג את ישראל בעשור האחרון היו צבי אפרת, יעל מוריה, סיגל ברניר וטולה עמיר. בשנה שעברה היו אלה יובל יסקי, ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל, וגליה בר-אור, מנהלת המשכן לאמנות בעין חרוד. הם הציגו תערוכה שהתמקדה בקיבוץ וזכתה להצלחה.
ממשרד התרבות נמסר, כי התערוכה נבחרה לאחר קבלת 20 הצעות, וכי שתי הצעות נוספות הגיעו לשלב הסופי ולא נבחרו: הצעתם של האדריכלים רפי סגל, יונתן כהן ומתן מאיר "ערי ים ערי חול", שנבחרה למקום השני; והצעתם של האדריכלים פריצקי-ליאני ואמנון ברזל, "תל אביב – חולפת עם החשיכה".
שנת המפתח היא 1973
אוצר התערוכה, האדריכל דן הנדל, סיפר ל-Xnet כי התערוכה תיפתח ב-1973, שהייתה שנת-מפתח בהבנת השינויים שחלו בתרבות, בכלכלה ובחברה הישראלית. "החל מאותה שנה אפשר למצוא שהתרחש מהלך כפול", הוא טוען. "מצד אחד החלה השפעה אמריקאית מבחוץ שבאה לידי ביטוי בסיוע הכלכלי והתערבות מדינית שלא היתה קודם לכן. מצד שני, בתוך החברה הישראלית חל שינוי, שבו אנשים הפכו להיות הרבה יותר ספקנים לגבי השלטון והחלו לפעול מחוץ למנגנונים הריכוזיים שהיו עד אז. כך החלה להיווצר אדריכלות שאותה אנחנו מכנים 'אדריכלות ליברלית', ודוגמאות לכך ניתן למצוא במגדלי הבורסה ברמת גן, פארקי התעשיה שהקים סטף ורטהיימר בגליל, וקריית עתידים בתל אביב".
באדריכלות הישראלית של שנות השבעים, טוענים אוצרי התערוכה, נזרעו הזרעים שדרכם ניתן לדבר גם היום על הסביבה האדריכלית בהווה. התערוכה תאיר מחדש פרויקטים אדריכליים שלא זכו להתייחסות נאותה לאורך השנים, ובמקביל יפעלו באופן ביקורתי באמצעות שיתוף פעולה ראשון מסוגו של אמנים וצלמים ישראלים. בין הצלמים הבינלאומיים שהביעו את נכונותם להשתתף בתערוכה ניתן למנות את איוואן בן, פרננדו גוארס ופלוריאן הולצר. לצידם יציגו, כאמור, אמנים ישראלים.
