בסיסי צה"ל טומנים בחובם לא רק סודות צבאיים, אלא מבנים בעלי ערך אדריכלי והיסטורי. אחד האתרים המרשימים ביותר שנמצאים בידי הצבא הוא מקבץ של תריסר מבנים היסטוריים במחנה רחבעם, המשרת את פיקוד העורף, סמוך לרמלה. מדובר באחד המתקנים הצבאיים ששירתו את הטייסת הגרמנית שפעלה בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. לראשונה מתיר צה"ל, בלעדית ל-Xnet, את חשיפתם.
בסיור בבסיס עם האדריכל הראשי של מרכז הבינוי באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, יוסי שטיינברג, עולה הרושם כי צה"ל עומד בפני שינוי מהותי בהתייחסותו למבנים היסטוריים. "יש סטיגמה שהצבא גורס מבנים מבלי להתייחס אם הם לשימור או לא. זה לא נכון", טוען שטיינברג, "כי תמיד שמרו ברמה מסוימת, אך אמנם לא באופן שרוכז על ידי גורם אחד. כמו שהמודעות לשימור עלתה במישור האזרחי, כך היא עלתה גם במישור הצבאי".
הטייסת הגרמנית שנלחמה בבריטים
ראשיתו של המחנה במתקן צבאי טורקי, שבו הוכשר שדה תעופה בידי יחידת חיילים מהצבא הגרמני, שהיה בעל בריתה של טורקיה במלחמת העולם הראשונה. שדה התעופה נועד לשמש את טייסת הקרב שפעלה באזור במטרה להכריע את הצבא הבריטי שאיים לכבוש את הארץ. טייסת זו צילמה את צילומי האוויר המפורסמים, המעניקים את התיעוד הידוע לנו כיום על נופי הארץ, קודם לפיתוח המואץ שעבר עליה במאה העשרים.
כדי לשרת את צורכי הטייסת הוקמו במתקן שני מבני אבן גדולים במיוחד, כמעט זהים, שעברו שינויים מעטים במהלך השנים. הם נבנו בצורת האות ש', ובקצה כל אחד מהם קבועה עמדת ביטחון מעוגלת הבנויה מאבני סיליקט - דוגמה ייחודית בארץ ישראל לסוג כזה של עמדות שמירה. כיום, בבסיס, מבנה אחד משמש למשרדים והשני נטוש.
עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים, הופצץ המחנה והמטוסים נשרפו כליל. לאחר המלחמה אויש המחנה על ידי הצבא הבריטי, ששיכן בו את טייסת 14. היא פיטרלה בקו רמלה – באר שבע, במטרה למגר התקוממות ערבית בנגב.
המבנה המרשים ביותר במחנה הוא האנגר ענק, אחד מתוך שניים ששרד, ובנוי מאבן ולוחות פח. אפילו שלטי-פקודות בריטיים נותרו במקומם ללא פגע. ההאנגר הוקם ב-1931 כדי לשכן בו מטוסי פייר גורדון (סילוניים), וכיום הוא משמש לאחסנה, אך בקרוב הוא עתיד לעבור תהליך שימור קפדני. במסגרת חידוש המבנה, גם דלתות הענק שנעו על מערכת מסילות וגלגלים ונותרו באתר בשלמותן, ישומרו וישובו לפעול.
עם הקמתו של שדה התעופה בלוד ב-1936 עברה מרבית פעילות התעופה הבריטית לשדה החדש, והבסיס ברמלה הפך למתקן אדמיניסטרטיבי. בשנות ה-40 החלה לפעול כאן חברת התעופה העברית הראשונה, "אווירון". החברה, מייסודה של הסוכנות היהודית, שימשה גם את "ההגנה" לצורכי צילום ופיזור הפגנות, ופעלה מתוך הבסיס עד למלחמת העצמאות.
לאחר כיבוש רמלה ב-1948 הפך המחנה לבסיס צה"ל ושימש את מפקדת פיקוד מרכז. נוסף לכך המשיך הבסיס לתפקד כשדה תעופה, ושימש את הטייסת הראשונה של חיל האוויר. במשך השנים החליף המחנה ידיים בין יחידות צה"ל השונות, וכיום הוא משמש את פיקוד העורף. הוא קרוי על שמו של אלוף פיקוד מרכז לשעבר, רחבעם זאבי, שנרצח לפני 10 שנים.
רק לחיילים מגיע ליהנות?
מרכז הבינוי משתף פעולה עם המועצה לשימור אתרים, מציין שטיינברג, תוך עריכת סקרים במתקנים צבאיים שמכילים מבנים היסטוריים. כך נערכו סקרים מקיפים במחנה שנלר, ששימש עד לפני שנים ספורות את פיקוד העורף במחוז ירושלים, ובמחנה הקריה בתל אביב שכלל מבנים מהמושבה הטמפלרית שרונה. כיום מפנה שטיינברג את מירב המאמצים לסקירת הנכסים המסתתרים בשאר בסיסי הצבא, כשמחנה רחבעם הוא מהבולטים בהם.
יוסי שטיינברג מסביר כי בשלב זה עומדים המבנים לקראת תיעוד היסטורי ואדריכלי. לאחר מכן יעברו חיזוק ושימור, ושילוט מפורט יסביר את סיפורם וערכם. "הכוונה שלנו היא ליידע את החיילים לגבי המקום שבו הם משרתים, ובכך לקדם ערכי חינוך גם ביחס להיסטוריה המקומית", הוא אומר. וכך, החיילים יוכלו ליהנות מהמבנים המשופצים והמחוזקים, אך הם ייוותרו הרחק משוחרי האדריכלות ומורשת הארץ. כדאי יהיה לבחון כיצד אפשר לחשוף גם את אזרחי המדינה, ולא רק את חייליה, לאותם נכסים היסטוריים.
