בחודש שעבר נפתח מתחם הכושר והספא במלון ממילא בירושלים, האגף האחרון במלון שאותו תיכנן ועיצב מעצב העל האיטלקי פיירו ליסוני (54).
רוצים לראות את המלון בסיור וירטואלי של 360 מעלות? הקליקו על המסך שלפניכם.
רוצים לראות במסך מלא? לחצו על הריבוע בצד שמאל למעלה
לרגל השלמת העבודות, שנמשכו שש שנים, הגיע ליסוני לביקור בישראל. בראיון בלעדי ל-Xnet הוא מגלה כי כעת, משהסתיימו העבודות, הוא מתכונן לחידוש כולל של מלון מצודת דוד הסמוך, בפינה השנייה של הצומת.
איזה קונספט אתה מכין למצודת דוד?
"חידוש בית המלון ילך בכיוון מסורתי, במובן החיובי של המושג. זהו מלון עם אופי שמרני, שמיועד למשפחות עם הרבה ילדים, או קבוצות גדולות, ולכן יותר קל להן להתנהל בו. מלון ממילא ומצודת דוד הם שני בתי מלון עם אווירה שונה, שכל אחד משרת צרכים אחרים".
ליסוני (54), בוגר הפקולטה לארכיטקטורה בפוליטכניקום במילאנו, עובד בכל העולם ומתמקד בעיקר בעיצוב פנים. מלון ממילא נחשב לעבודה הגדולה ביותר שלו בישראל. הבניין, הממוקם במתחם ממילא ונבנה על ידי יזם הנדל"ן אלפרד אקירוב, משלב בהצלחה רוח ירושלמית עם אווירה בינלאומית, ונדמה שרק אדריכל איטלקי יכול לעמוד כך במשימה. המלון הוא חגיגה של אופנה, עיצוב ואדריכלות, שהפרטים הקטנים הופכים אותו ליצירה מקורית. הוא בולט בהשוואה למתחם דמוי הדיסנילנד סביבו, שתוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה והופך את האווירה הירושלמית לזיוף מצועצע. לעומת שדרת החנויות החוצה את מתחם ממילא, ומתאפיינת בפרשנות מוזרה לקניון הישראלי, נראה בית המלון, שנפתח לפני כשנה וחצי, כנווה מדבר.
הסוד הוא באור ובאבן
בסטודיו של ליסוני במילאנו עובדים למעלה מ-70 מעצבים ואדריכלים על שלל עיצובים: החל מספות, דרך יאכטות ובתים פרטיים וכלה בתיאטראות ובתי מלון. הקשר ההדוק שלו לישראל נוצר הודות לאקירוב, בעליה של חברת אלרוב, שבחר בו לעצב מחדש את מסעדת מלון מצודת דוד בירושלים. בממילא קיבל לידיו ליסוני שלד בניין, אליו יצק את תפיסת עולמו והעניק למבנה את פרשנותו האישית. את התכנון עשה יחד עם צוות אדריכלים, ביניהם האדריכלית הישראלית רונה לוין. מהו הקונספט של בית המלון?"בית מלון הוא יצירה מיוחדת, וכשהתחלנו בתכנון ניסינו לבנות את הקונספט המתאים. באותו זמן הבניין לא הושלם ורק המעטפת עמדה באתר. הרעיון היה לחפש השראה בעיר, וכשניצבנו ברחבת הכותל המערבי אמרתי לאקירוב 'הסוד הוא כאן, האור והאבנים הם הקוד של המלון החדש', ובדיוק מהנקודה הזו התחלנו לעבוד. לירושלים יש מימד רוחני והאור בה מאוד מיוחד, גם אם מעונן וגם אם גשום. מסביב לרעיון הזה עבדנו ומתוכו צמח בית המלון.
"במקביל להיבט המקומי, רציתי לשלב אלמנטים בינלאומיים, כי ירושלים היא לא רק עיר דתית. נכון שיש בה מימד רוחני מאד חזק, אבל זו עיר שאנשים מכל העולם חולמים לבקר בה לפחות פעם אחת בחייהם. לכן העיצוב שם דגש גם על הכנסת אורחים ואווירה ביתית. באחד מהאגפים הציבוריים במלון הצבתי שולחן עגול שסביבו תריסר כסאות, שעוצבו על ידי מעצבים ואדריכלים שונים והפכו במהלך המאה ה-20 לאיקונות".
לדבריו, במסורת הקתולית ישיבה סביב שולחן משותף פירושה שביתו של המארח פתוח בפני כולם. "באירופה", הוא מספר, "נהוג להתחלק בשולחן במסעדה או בבר וזה לא משנה אם אתה מכיר או לא מכיר את האנשים שיושבים לידך. גם עיצוב הלובי מתוכנן כסלון ביתי, ואתה יכול לראות כיצד האנשים יושבים על הספות והכיסאות בלובי - הם לא מתוחים או מוקפדים, אלא נינוחים, כאילו זה הבית שלהם".
ישן עם חדש כמעצב הפועל בזירה הבינלאומית, שלא רק מתכנן בתי מלון אלא גם שוהה בהם, ליסוני חש כי אחת הבעיות המרכזיות בעיצוב בתי מלון הוא תחושת הזרות. "רציתי להעניק לאורחים תחושה של בית. אני חושב שזה הכיוון אליו צועד התחום. היום יותר ויותר אנשים מסתובבים בעולם וזה כל כך משעמם לבקר בבתי מלון שנראים אותו הדבר. לפעמים אני נכנס לבתי מלון מיושנים, אפלים ומאובקים, שעומדים בניגוד גמור לסביבה מרתקת ויפה שמקיפה אותם. מזה רציתי להימנע". כיצד ירושלים באה לידי ביטוי בעיצוב?"קודם כל באמצעות האור, אך גם באמצעות האבן. חלק מקירות המלון בנויים מאבן ירושלמית, גם בחדרים ישנם קירות שלמים מחופים אבן. מצד שני, הקפדנו לעצב משהו שיתאים גם לדור הבא, והרוח הירושלמית כאן היא כזו המשלבת את האור ואת האבן יחד עם סגנון החיים הבינלאומי".
בשונה מבתי מלון בעולם, בישראל המלונות כפופים לאילוצי כשרות ושמירת שבת. איך זה לעבוד על פי החוקים האלה, שוודאי היו זרים לך?"כאיטלקי, לא קל לי לעקוב אחרי חוקים דתיים ישנים, אבל במהלך עבודת העיצוב איזנו בין הצרכים: כשעיצבנו את המסעדות למשל, עבדנו בליווי צמוד של רבנים, ודאגנו שכל מערכות המטבח יתוכננו בהתאם לחוקי הכשרות. זה לא היה קל, כי צריך היה לתכנן מטבח שמצד אחד יאפשר לשמור על איכות המזון, ומצד שני - יוכל לפעול בשבת. בחדרי השינה יש מחיצת זכוכית בין חדר הרחצה ובין חדר השינה, שבלחיצת כפתור הופכת משקופה לאטומה; גם לזה היינו צריכים להתייחס, בהתאם לחוקי השבת. השקענו הרבה מאוד מחשבה ועבודה על כך שיש לתת מענה לאורחות חיים שונים, וזה בהחלט לא היה קל".
ליסוני, שבשנים האחרונות מגיע לישראל מדי חודש-חודשיים ושוהה בתל אביב ובירושלים, מוצא שהטעם הישראלי באדריכלות השתנה. "אני זוכר שביקרתי בתל אביב לפני 20 שנה והיא היתה שונה לגמרי. היא כמו קטלוג פתוח של הסגנון הבינלאומי, אבל אני אוהב בניינים חדשים שנבנו בעיר. בירושלים התרשמתי כמובן מהעיר העתיקה, אבל גם ממבנים חדשים, כמו 'יד ושם' בתכנונו של משה ספדיה, ולאחרונה גם מוזיאון ישראל".
עם זאת, הוא מודה שלא הכל מוצא חן בעיניו: "אני מעדיף להיות מודרניסטי מאשר להיות בין לבין, ויש כאן לא מעט בנייה משעממת וצפויה. הדיון המרכזי בזירת האדריכלות באיטליה עוסק היום בשאלה כיצד לשלב את החדש עם הישן, ולדעתי זה אפשרי. המציאות הוכיחה שכל דור מוסיף את הרובד שלו למקום".
