בתל אביב, המונח "באוהאוס" הפך זה מכבר לשם נרדף לסגנון הבנייה הפופולרי בשנות השלושים של המאה הקודמת, סגנון שזיכה את העיר בתואר "העיר הלבנה" מטעם אונסק"ו. אך במקורו, באוהאוס הוא שמו של בית ספר גבוה לעיצוב ואדריכלות שהוקם ב-1919 בגרמניה, ונסגר ב-1933 בהוראת השלטון הנאצי. אף שבית הספר פעל במשך תקופה קצרה, השפעתו על העיצוב והאדריכלות הייתה אדירה. בישראל לבדה הגיעו כמה מבוגריו (האדריכלים אריה שרון ושמואל מסטצ'קין) לעמדות מפתח, שהשפיעו באופן משמעותי על עיצוב המרחב הישראלי.
עם הכרזתו של מתחם הבאוהאוס בעיר דסאו, גרמניה, כאתר מורשת עולמית ב-1996, חזרו החיים למקום והפעילות בו התחדשה. כעת, אחרי 80 שנה, מתחדש גם כתב העת הנושא את שם המוסד המיתולוגי: המגזין המקורי, שהחל להופיע בשנת 1926 עם חנוכת בנייני המוסד בדסאו, יצא לאור עד 1931. "באוהאוס" המקורי כלל סקירות ומאמרים מאת חשובי האדריכלים והאמנים שפעלו במסגרת המוסד, ובהם ואלטר גרופיוס, וסילי קנדינסקי, פול קליי, האנס מאייר ומרסל ברויאר.
עיצוב מתחלף כל שנה
עורכי המגזין החדש מכירים במגבלותיו. מובן כי הבאוהאוס המקורי, כמוסד פורץ דרך, אינו קיים עוד. עם זאת הם מבקשים לשמור על המסורת החדשנית שאפיינה את המוסד ההיסטורי, ולהתייחס לסוגיות עכשוויות בתחומי העיצוב והאדריכלות תוך התמקדות בתולדות המודרניזם וברלוונטיות שלו אלינו כיום. בשונה מהמגזין המקורי, שיצא מדי שלושה חודשים, יתפרסם המגזין החדש פעמיים בשנה, וכל גיליון יוקדש לסוגיה אחרת. כדי שהמגזין ייהנה מעיצוב רענן, לא יהיה לו מעצב קבוע, אלא מעצב מתחלף שייבחר מדי שנה כדי לעצב שני גיליונות בלבד.
הגיליון הראשון, שיצא לאחרונה, מתמקד בפועלו של האמן בוגר הבאוהאוס קורט קראנץ (Kurt Kranz), שלו הקדישה קרן הבאוהאוס תערוכה מקיפה. את הגיליון עיצבה קבוצת נובהמונדו (Novamondo) הברלינאית, שזכתה לאחרונה בפרס לעיצוב מטעם קרן הבאוהאוס.
