מפתיע לגלות עד כמה עשירה יבנה בשפע אדריכלי. כמות המבנים בעלי החשיבות האדריכלית שמצויים בעיר הקטנה, שיושבה מחדש מיד לאחר קום המדינה, היא עובדה שקשה להתעלם ממנה. לא מדובר באדריכלים או במבנים שוליים בתולדות המדינה, להיפך, וגם היום ממשיכים חשובי האדריכלים להטביע את חותמם בעיר באופן מעורר השראה.
למעשה, נותרו כאן רבדים של כמעט כל שכבה היסטורית משמעותית שהתרחשה באזור הזה של המזרח התיכון. חלק מאותן שכבות טרם נחשף בחפירות ארכיאולוגיות, אבל רבדים אחרים - בעיקר מהתקופה הממלוכית - ניצבים בגאון במרכז היישוב ובשוליו. לא רק שכבות ארכיאולוגיות מחכות להיחשף; גם אדריכלות שנות השישים ואף מהעשור האחרון עדיין לא זכו לחשיפה מספקת.
עד 1948 שכן כאן הכפר הערבי ייבנא. התגוררו בו כ-6,000 תושבים שהתפרנסו בעיקר מחקלאות. במלחמת העצמאות חוסל הכפר, שיושב מחדש ביהודים שעלו ארצה. עד מהרה נכנס לתמונה משרד השיכון, והקים לאזרחים החדשים מבני שיכון מודרניים. שרידי העבר נדחקו, הושטחו ונמחו כמעט כולם מעל פני האדמה.
הבשורה הישראלית לא הסתכמה בשכונות מגורים חדשות; היא גרפה את חוד החנית של התעשייה הישראלית, ובמשך מספר עשורים ניצבה יבנה בחזית תעשיית הטקסטיל הבינלאומית. העיירה המשיכה לקלוט עלייה, ואיתה התפתחה קהילה רב-תרבותית שהעשירה את החברה המקומית בשלל מסורות וצבעים. בעשור האחרון נהנית העיר מפריחה של ממש: שכונות מגורים חדשות צירפו אוכלוסייה חזקה ואיפשרו שגשוג כלכלי; אזור התעשייה, שסבל במשך שנים משכחה ומפעילות דלה, נחשב כעת לאחד המבוקשים במדינה.
הסיור המוגש כאן מציע "טיול תיירים" רכוב, שיימשך בין שעתיים לשלוש שעות, בעקבות האדריכלות העירונית של יבנה. המסלול מדלג קדימה ואחורה בין עשורים ובין מאות שנים, והמשותף לכל התחנות הוא שמו של המקום: אף שהוא עבר שינויים מפליגים במהלך ההיסטוריה, הוא לעולם שמר על השם הכה סמלי - יבנה.
1. מפעל ארגמן, רחוב שידלובסקי פינת שדרות הסנהדרין
מפעל ארגמן, בתכנונו של רם כרמי, הוקם בשנות השלושים של המאה הקודמת ברמת גן. בשנות הארבעים הוא עקר לבני ברק, ובשנות השישים ראה שר התעשייה והמסחר פנחס ספיר חשיבות גדולה בהעתקת המפעל לעיירת פיתוח כדי לחזקה. יבנה, עיירה במרכז הארץ, ורם כרמי, אדריכל צעיר ומבטיח, נבחרו למשימה.בשיתוף שמעון קליר, בנו של מנהלו ובעליו של המפעל, הקים כרמי יצירה ייחודית שיש הרואים בה את פסגת יצירתו. הוא, אגב, העדיף בדיעבד למחוק אותה מרשימת עבודותיו, כמו פרויקטים רבים שתכנן במהלך חייו. כך או כך, המבנה משקף אוטופיה חברתית, שבמסגרתה עובדי המפעל הם קהילה שלמה אחת. כרמי יצר רחובות מרחפים, שהעובדים נעים בהם מבלי לרדת למפלס הקרקע, שבו נעו משאיות ורכבי עבודה כבדים. הטיפול בפרטים היה פחות משמעותי מהחשיבות שהשקיע צוות התכנון בשילוב הטכנולוגיה ההנדסית של קווי הייצור עם חייהם היום-יומיים של עובדי המפעל.
ארגמן היה יבנה, ויבנה הייתה ארגמן. המוני תושבים עבדו במפעל, ובני משפחותיהם ראו בו את ביתם. גם היום, כשמסתובבים ברחוב ותיק בעיר ומזכירים את המלה "ארגמן", יצוץ בן-רגע מישהו שעבד במפעל, או בנו של עובד כזה, וידבר על האוצר המקומי שהיה ואיננו עוד. אורי כהן הוא אדם כזה. הוא החל את דרכו הארגמנית כסטודנט וסיים אותה כמנכ"ל המפעל. "הייתה מגמה לגרום לאנשים לעבור לגור ביבנה", הוא נזכר, "ולארגמן היה חלק חשוב במגמה הזו. הרבה עובדים, גם בכירים וגם זוטרים, עברו לגור ביבנה - וגם אני".
השנים הבאות לא חייכו לתעשיית הטקסטיל. המפעל התקשה לשמור על מקומו, ובסופו של דבר נסגר בשנת 2004. את השטח רכשה חברה קבלנית המבקשת להרוס את הבניין, ובינתיים שטחיו מושכרים לשימושי אחסון, בתי דפוס ועסקים קטנים למיניהם.שער הכניסה הענק והפיסולי שיצר כרמי, המוביל באמצעות רמפה אל בניין המינהלה, הוביל בעבר אלפי עובדים אל המעברים שקישרו באמצעות מסדרונות פתוחים וגשרים אל אגפי המפעל. את הרעיון של יצירת רחובות פנימיים, או כפי שכינה זאת כרמי "בניין שהוא עיר", מוצאים בפרויקטים אחרים שלו, כדוגמת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב ומרכז הנגב בבאר שבע. הכניסה למפעל חופשית, וניתן להתרשם מגודלו ומהטיפול בחומרי הבנייה הגולמיים, ללא חיפוי וטיוח. בדרך זו הציג המתכנן את חזונו לבניין המשקף כנות וצניעות – תכונות שחשיבותם אבדה בשנים האחרונות.
2. מפעל אראל, רחוב שידלובסקי
מעברו השני של הרחוב, אל מול השער המונומנטלי, שוכן מפעל אחר של ארגמן, ואותו תכננה אחותו של האדריכל הקודם, עדה כרמי-מלמד. גם היא, כמו אחיה ואביה, תזכה לימים בפרס ישראל לאדריכלות. מדובר באחד מראשוני הסטארט-אפים במדינה, "אראל" (ראשי תיבות של "ארגמן אלקטרוניקס"), שנפתח בשנות השבעים כמפעל לפיתוח מערכות בקרה אלקטרוניות לתהליך הצביעה, והפך למוביל בתחומו בעולם. הבניין עצמו נטוש שנים רבות, אך ניתן לזהות בו את המרכיבים שהופיעו מאוחר יותר בעבודותיה המאוחרות של האדריכלית המשפיעה, כמו בית המשפט העליון בירושלים וקמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה.
3. תחנת רכבת ישראל יבנה מערב (מאחורי תחנת הדלק ברחוב שידלובסקי, סמוך לכביש 4)
פרויקט מסילת הרכבת המקשר בין ראשון לציון לבני דרום עדיין לא הושלם, אך תחנת הרכבת כבר מוכנה וניתן לבקר בה (תוך התחמקות עדינה מהשומר). התחנה, בתכנון האדריכלית בתיה סבירסקי-מלול, המתמחה במבני ציבור, משקפת את רצונה של יבנה להיחלץ מאדריכלות השיכונים שאפיינה אותה עד העשור האחרון. הבניין ההיי-טקי משלב חיפוי של לוחות מתכת, בטון חשוף וזכוכית, תוך מחשבה על החדרת אור יום ואוורור טבעי אל פנים התחנה, לתועלת הנוסעים.
4. הספרייה העירונית, שדרות דואני פינת שדרות ז'בוטינסקי
מתחם התרבות העירוני החדש כולל שתי יצירות אדריכליות מרשימות, שנוספו ליבנה ממש בשנים האחרונות. בניין הספרייה העירונית "כותר פיס" נבנה על פי מודל קבוע, בתכנונו (שוב) של רם כרמי, והוא גם שמור היטב ביחס לשאר המבנים שתכנן האדריכל. ניתן להתרשם מהחוויה שהוא ניסה לטעת בקרב המבקרים, ובמיוחד מהטיפול בכניסות האור ומקשרי-העין עם החוץ בכל אחד מהאולמות. חצר העמודים במרכז המתחם קצת מיותמת וחסרת שימוש, אך מטרתה העיקרית היא להאיר את האולמות הסובבים אותה, לשחרר את המבט מהעומס שיוצרים מדפי הספרים, וליצור מעין לב בעל אופי של מקדש במרכז הספרייה. חצר דומה יצר כרמי בבית המשפט העליון בירושלים, ובבית רוזמרין בהרצליה פיתוח.
5. היכל התרבות, שדרות דואני פינת שדרות ז'בוטינסקי
היכל התרבות החדש, בתכנונו של אמנון רכטר, נחנך לפני כשנה ומשקף את רצונה של יבנה להגדיר את עצמה כמקום מעודכן גם בתחום התרבות. "יבנה היא עיר מאוד מטופחת אך גם מאוד עמומה וללא מרקם עירוני ייחודי, כמו שניתן למצוא בערים כמו תל אביב, ברצלונה או ניו יורק", מאבחן רכטר. "היכל התרבות רוצה להגיד 'אנחנו על המפה'. הבניין מייצר את המבט האנושי באמצעות הזכוכיות הצבעוניות ששולבו בו. התושבים מביטים דרכן אל העיר, וכך, דרך הפילטר של הצבע, משתנה התחושה האישית כלפי הסביבה ונוצר מקום מיוחד".
רכטר סגר כאן מעגל ויצר שלל מחוות להיכל התרבות התל-אביבי המפורסם שתכננו אביו וסבו, יעקב וזאב רכטר. ההיכל מתייחס לפיכך לאדריכלות שנות החמישים והשישים, או כפי שמגדיר זאת הנכד, "לקחת את התקופה הזו ולעשות ממנה בסיס לאדריכלות עכשווית".
6. שכונת יבנה הירוקה, רחוב חטיבת גבעתי
תחנה חשובה היא השכונה הירוקה, הנבנית בתאוצה רבה בדרום העיר. כאן לא תמצאו ערכים אסתטיים משמעותיים, אך תראו כיצד יבנה משנה את פניה גם באמצעות דהירה על הגל הסביבתי. השכונה כוללת מערכת שאיבת אשפה פנאומטית ראשונה מסוגה בישראל, שאמורה לשחרר את התושבים מפחי אשפה ומרעש המשאיות בחמש בבוקר. האשפה נקלטת מפיר ייעודי שהותקן בכל קומת מגורים, ונשאבת בוואקום למכלים תת-קרקעיים מרוחקים, ומשם למיון ולמיחזור.
7. מרכז תרבות לקהילת יוצאי אתיופיה, רחוב הדרור 20
אילן פיבקו מתכנן בעיר שכונת מגורים, אך הפרויקט המעניין שלו כבר נחנך בעשור שעבר: מרכז התרבות, שמהווה נקודת ציון ייחודית בנוף השיכונים במרכז יבנה. פיבקו שילב כאן מסורות שמוצאן באתיופיה עם סגנון בנייה עכשווי, באופן שמתבטא לא רק באסתטיקה הצורנית אלא גם בחומרי הבנייה ובשיטות הגימור. בולטת לעין ההנגדה בין המבנה המעוצב והיצירתי לבין שכונת השיכונים הוותיקה והמשעממת משהו. לאחרונה החלו לפתח גינה קהילתית בחצר המרכז, שממנה ניתן ללמוד על חשיבות הבניין בשכונה.
8. מרכז העיר ההיסטורי, שדרות דואני
מרכזים עירוניים בערים החדשות, שהוקמו בשנות החמישים והששים, הם נושא כאוב. ברוב הערים הללו, שקעו המרכזים בתהום השכחה ומרביתם אינם מתפקדים עוד. המודל שלהם היה כמעט זהה: כיכר מלבנית רחבת ידיים ומוקפת מבני מסחר, תעסוקה ושירותים, עם בניין עירייה, בית קולנוע וגן עירוני צמוד. מהתבנית הזו לא שוחררה גם יבנה.
על חורבות בית הקולנוע הוקם קניון קטן, שמנסה לשרוד. אביבית, שמנהלת כאן בוטיק הלבשה לנשים כבר 16 שנה, מספרת ש"המסחר עבר בחלקו הגדול לשני קניונים קטנים שהוקמו בהמשך הרחוב, אבל עדיין זה המרכז שאנשים רגילים אליו. פה נמצאים הבנקים, הדואר המרכזי, הקונדיטוריות. למרות זאת, המראה החיצוני של המרכז לא מושך לקוחות ולכן זקוק לשיפוץ". קשה להתווכח איתה.
9. קבר רבן גמליאל וגן הסנהדרין, רחוב גיבורי החיל
סמוך למרכז העיר שוכן מבנה קבר, שנחשב לקברו של רבן גמליאל. יש גם הסוברים שהוא הוקם בתקופה הממלוכית לכבודו של אבו הורירה, חברו של מוחמד. עד 1948 שימש המבנה את תושבי הכפר הערבי ייבנא, ומאז ועד היום הוא שוב נחשב לקברו של רבן גמליאל, נשיא הסנהדרין ביבנה, בתקופת פריחתה כמרכז יהודי אחרי חורבן הבית. במשך השנים עבר הבניין שיפוץ ושימור, שבזכותם אפשר להתרשם מהפיתוחים המעטרים אותו ולשאת תפילה לשמיים, על כל צרה שלא תבוא.
10. תל יבנה, שדרות העצמאות
לחובבי ההריסות: תל יבנה הוא האתר הקדום שעליו שכנה העיר עד 1948. במלחמה נחרב הכפר כולו, למעט צריח המסגד שנותר גלמוד בלב ההריסות. אחד המבנים הבודדים שנותרו בשלמותם מבין כ-1,300 בתי הכפר שניצבו כאן עד המלחמה הוא "בית הקשתות", השוכן למרגלותיו הצפוניים של התל ומשמש היום כבית פרטי. אחד מילידי הכפר היה דובר תנועת חמאס, עבד אל-עזיז א-רנתיסי, שחוסל בשנת 2004 ברחובות עזה.
11. חנות המפעל בן & ג'ריס, רחוב המיטב 1
סיור מפרך כזה ראוי להסתיים בפנינה קולינרית אמריקאית, שדרכה המקומית התחילה ביבנה. מפעל הגלידות בן & ג'רי'ס נפתח כאן לפני עשרים שנה, כשבחזיתו חנות המפעל. לא מכבר עקר המפעל לאזור התעשייה באר טוביה, אך החנות עדיין כאן. בנוסף לגלידה טרייה וטעימה בגביע, מוכרים אותה גם במכלים שנפגמו והמחירים אטרקטיביים במיוחד.
חוזרים עם הגלידה לרכב, ומנצלים את העובדה שיבנה ממוקמת על צומת דרכים מרכזי: צאו לכביש 4 או לכביש החוף, או המשיכו עם כביש 42 המתחבר לכביש 431. נסיעה טובה.
