אחיו הגדול של ברוס רובינשטיין מת בדירה המפוארת של מיקי רורק. זה קרה לפני כמעט 20 שנה ובארט היה בן 39 ושקל 40 קילו, אחרי שהאיידס אכל כל פינה בגוף שלו. הוא שכב בבית חולים בניו יורק, מוקף בעוד עשרות גוססים כמותו מאותה מחלה שאז קטלה בלי הבחנה.
>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק
"בית החולים הזה היה המקום הכי מדכא בעולם", מספר רובינשטיין, "מי שרצה לראות איך נראה גיהינום, היה צריך לבוא לשם". מיקי רורק, שרובינשטיין ניהל את חברת ההפקות שלו במשך 15 שנה, לא היה מסוגל לשאת את הזוועה הזו. "יום אחד הוא בא לבית החולים, הרים את אחי על הידיים, הכניס אותו ללימוזינה, לקח אותו לדירה שלו ליד סנטרל פארק ושכר שתי אחיות שהיו סביבו 24 שעות ביממה במשך 35 יום. והוא שילם על הכל".
35 ימים של גסיסה כזו? זוועה.
"אי אפשר לתאר. ואחי פשוט סירב ללכת. הוא שכב עם עיניים תקועות בתקרה וחרחר. בסוף לקחתי מזוזה, שמתי ביד שלו ואמרתי 'בארט, זה בסדר, אתה יכול ללכת'. אני לא יודע אם הוא שמע אותי, אבל הוא לקח נשימה עמוקה ומת.
"יצאתי מהדירה, עשיתי סיבוב מסביב לבניין, וכשחזרתי ראיתי שהאח הענקית בחדר שדלקה קבוע, כי היה חורף וירד שלג, דעכה פתאום. זה נשמע כמו משהו שהמצאתי עכשיו, אבל אני נשבע שזו כל האמת. כל החיים שלי נשמעים לפעמים כמו משהו שהמצאתי עכשיו".
ובדיוק בגלל זה הפך ברוס רובינשטיין, איש בן 55 שאף אחד בישראל לא הכיר עד לפני כמה חודשים, למי שגנב את העונה הנוכחית של "מחוברים". הוא נשאב לתוך ההרפתקה הזו בעקבות אשתו, שירלי ברנר, שחקנית־מפיקה־אול אראונד הוליווד, שקיבלה יום אחד הצעה לקחת מצלמה ולחשוף בפני הקהל הישראלי את חייה בלה לה לנד.
הכימייה המוזרה בין ברנר, 36, הבת הקלאסית של השכן, וההיפי מהסבנטיז הוליד את הדינמיקה שממנה נוצרות תוכניות ריאליטי. קצת מצחיק, קצת מטורף, קצת מרגש, וגם קצת יותר אותנטי.
עכשיו, כשכל זה מאחוריהם, הם יושבים בסלון הבית הבוהמייני המקסים שלהם בצפון הוליווד, שתי דקות מאולפני יוניברסל, ומסכמים חוויה שכאשר נכנסו אליה לא היה להם שום מושג מה היא תיקח מהם. ולמרות שספק אם מי מהם ירצה אי פעם לחזור עליה, הם לעולם לא ישכחו אותה.
ההצעה לעשות את "מחוברים" באה לברנר ברגע קשה בחיים, הרבה דברים רעים קרו במקביל והתנקזו לדיכאון עמוק שלאחר לידה. "לא ידעתי לאן החיים שלי הולכים", היא אומרת בעיניים לחות, "לפני הלידה הגעתי לדרגת סגן נשיא בחברת הפקה גדולה, היה לי משרד בגורד שחקים וביטחון שהחיים שלי מסודרים לפחות לכמה שנים, גם אם יהיה לי קשה להשיג תפקידי משחק במהלך ואחרי ההריון.
"כשהייתי בחודש השלישי נסעתי לארץ, וכשחזרתי גיליתי שהיתה השתלטות עוינת על החברה והכל התפרק. תקופה מאוד קשה, ובדיוק ברגע הזה הגיע הטלפון מ'מחוברים'. היום אני חושבת שזה פשוט היה צריך לקרות".
ברוס: "אתה לא מבין למה אתה הולך. אף אחד לא מבין. אתה עושה את הפיילוט וזה נחמד, אבל אחרי ארבעה חודשים אתה כבר לא יכול יותר להתעורר בבוקר ולדבר ישר למצלמה".
היו חרטות?
"בוודאי. אני לא חושב שיש איזה מחובר שלא היו לו חרטות תוך כדי, אבל יש אנשים שאוהבים את עצמם ברמה כזו שהם יכולים לעשות את זה כל חייהם. אתה חייב להיות קצת נרקיסיסט".
יש משהו שלא היית עושה או אומר?
"לא הייתי עושה מה שרן שריג עשה. להסתכל למצלמה ולהגיד 'אני מאוהב באשה אחרת'? בחיים לא".
שירלי: "אבל הוא ידע שהוא עושה טלוויזיה טובה".
ברוס: "מה אכפת לי, בחיים לא הייתי עושה את זה, נו פאקינג וויי. הילדים שלו כל החיים יצטרכו להתמודד עם קליפים של אבא עוזב את אמא בטלוויזיה. הוא נראה לי בחור נחמד, אבל זה היה נורא".
שירלי ברנר נולדה בישראל וגדלה בלונדון ובלוס אנג'לס. בתם היפה של השחיין דן ברנר, מיתוס ספורטיבי ישראלי, וסמדר ברנר - לנצח יפצ'וק מ"הלהקה" - שפרצה לתודעה בארץ עם 'רמת אביב ג''', אבל את עיקר הקריירה עושה בהוליווד. השתתפה בסרטים רבים, יש לה חברת הפקות, היא מחושבת ולוקחת את התעשייה עמוק לריאות.
ברוס רובינשטיין, מאידך, הוא הכל חוץ מאשר מחושב. ילד יהודי מבית קשה מאוד בברוקלין, שגדל להיות אמן, מעצב, צייר מוכשר מאוד, וגם מנהל אישי ומפיק, ועד שפגש את ברנר והפך אב לשתי ילדות מוזהבות לא ידע יום אחד רגוע בחייו.
הם נפגשו לפני עשר שנים באירוע בתיאטרון קודאק, ביתו המיתולוגי של טקס האוסקר, והם נשואים פחות או יותר אותו זמן. רובינשטיין ניהל אז את חברת ההפקות של מיקי רורק. ברנר סיימה ללמוד. הוא היה היפי עתיר קעקועים ושדים, והיא נראתה כמו ילדה יהודייה טובה מלגונה ביץ'.
הקליק ביניהם לוקח את קלישאת ההפכים הנמשכים לספירות אחרות. "היה לי חשוב להתחתן עם נערה יהודייה", אומר ברוס. "אומנם לאורך השנים הייתי עם בנות כל הדתות, אבל רציתי להתחתן עם יהודייה".
ידעת עד כמה גדול הבגאז' שהוא מביא איתו?
"עם הזמן, לא ישר מההתחלה".
ברוס: "עכשיו כל המדינה יודעת. הישראלים אהבו את הדמות שלי, כי אני אמריקאי עם פה גדול ויש לי סיפור חשוך ואפל. ישראלים אוהבים ייאוש ודיכאון. רק כשראיתי את כל זה בטלוויזיה פתאום באמת הבנתי עד כמה החיים שלי אפלים".
האופל הזה כולל ילדות אלימה, התמכרות של 30 שנה לסמים קשים, אובדן שני אחים שמתו מאותה התמכרות ואב שמת בייסורים. "אם מישהו ראה את 'מחוברים' ובגלל הסיפור שלי הוא לא יעשה סמים, אז כל זה היה שווה. אני לא רוצה להטיף, אבל אני דוגמה מהלכת. ניצחתי את זה. הייתי ג'אנקי בערך מגיל 15 והפסקתי ממש לפני שפגשתי את שירלי.
"להיות ג'אנקי זו מחלה של אנשים צעירים, אולי חוץ מהמקרה של אסי דיין שאני לא יודע איך הוא עדיין בחיים, אבל משום מה אני נשארתי בחיים. הייתי כל כך מכור, שאני חייב להאמין שנשארתי בחיים רק כי לאלוהים היתה תוכנית אחרת בשבילי".
שירלי: "בתוך כל החשכה של ברוס יש בן אדם רך ומתוק. הוא נהג על הארלי, ירה ברובים, אהב כלבי פיטבול, הוא מאוד אלפא, אבל בסופו של דבר הוא אמן רגיש, הוא לא באמת באד בוי. אף פעם לא ריחמתי עליו, והוא לא מרחם על עצמו. כשהתחתנו חשבתי על כך שלאיש הזה היו חיים מאוד אפלים והגיע הזמן שיהיה לו אור. אני זוכרת שבפעם הראשונה שדיברנו על ילדים הוא היה בהלם. מה פתאום ילדים?"
ברוס: "הייתי בן 47 כשמילה נולדה. כאיש צעיר לא הייתי יכול להיות אבא".
שירלי: "אחרי שהיא נולדה הוא כבר לא רצה יותר כלבים. הוא אוהב ילדים".
ברוס: "אני אוהב את הילדים שלי".
הילדים האלה הן שתי בנות, מילה בת ה־8 וחצי, שכבר עושה צעדים ראשונים בהוליווד, וג'רני, גורה מתוקה בת 19 חודש, ורובינשטיין הופך לספוגית כשהן לידו. "חשוב לי להיות כל מה שאבא שלי לא היה, אני הולך עם מילה לשיעורי בלט ומחזיק לה את הנעליים. אני לא יכול לסבול בנים, ואלוהים דאג שלא יהיו לי".
ברנר ורובינשטיין היו אחראים לאחת הסצנות הכי טובות ב"מחוברים" העונה, שיחת הסקס המאוד מצחיקה שהם מנהלים במיטה, בשיאה מצהיר ברוס כי הוא לגמרי יכול להתחיל ולגמור עניינים בזמן שהציפורניים שלה מתייבשות. מצד אחד, ברור שהם ידעו שהמצלמה שם. מצד שני, הם נשבעים שככה נראות השיחות ביניהם גם כשהיא לא.שירלי: "סצנת הסקס הזו היתה יותר קלה בשבילי מאשר לדבר על הדיכאון שאחרי הלידה. אנחנו מדברים חופשי על פורנו מהיום שהכרנו, זו היתה אחת הסצנות הכי קלות שהיו לנו, אבל אנשים הגיבו כאילו זה הדבר הכי נועז שהיה בטלוויזיה".
את רואה איתו פורנו?
"בוודאי".
באיזה שלב התחלתם לשנוא את המצלמה?
ברוס: "כל יום חשבתי לזרוק אותה מהחלון. המצלמה הזו היתה כמו גורילה במשקל טון על הגב שלי. אני נמצא בסביבה של סלבריטאים כבר 30 שנה ואני לא אוהב את כל מה שזה מביא, אבל עד עכשיו זה תמיד היה מופנה לאלה שישבו איתי בשולחן. עכשיו זה מופנה אליי וזה כל כך ביזארי.
בפרק הראשון אמרתי לשירלי 'פאק יו' והוספתי איזו תנועה לא יפה. לילה אחד הלכנו עם נדב אבוקסיס לגיי בר, ואנשים מסביב התחילו לצעוק לכיוון שלי 'ברוס, פאק יו, זה היה ענק', והוסיפו את התנועה ההיא. זה הרגע שבו ידעתי שאני צריך לעזוב. תודה לאל שזה נגמר".
"מחוברים+" משודרת בימים ראשון־רביעי, 20:15, ב־HOT3 וב־HOT
_________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- חן אהרוני מרגיש שלא מפרגנים לו. ראיון
