מגזין "פנאי פלוס" בחר את 50 האנשים היפים והנכונים שעשו לנו את השנה, ולצד צילומים מדהימים גם סיפרו לנו מה הם היו רוצים להיות.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

מקום 12: שרית חדד

מיכל טראוריג

הלוואי והייתי: "מתחפשת כל יום לפי מצב הרוח שלי".

תודו שזה נראה כאילו שרית חדד, אוטוטו 35 תמיד היתה כאן. אחרי שבמהלך הקריירה שלה היא הנפיקה לאוויר העולם כבר 20 אלבומים, השנה היא הוציאה את האלבום ה־21 שלה, "ימים של שמחה - חלק א" (מה שמרמז כבר על שם האלבום ה־22, כן?).

הסינגל הראשון שיצא מהאלבום "אבי שבשמיים" הוא – ממש כמו שהוא נשמע - שיר תפילה לאבא שבשמיים, זה ששרית מספרת בכל ראיון כמה היא מאמינה בו ואף התחזקה באמונתה לאחר תאונת הדרכים שממנה ניצלה בנס לפני שנתיים. אבל את השיר הנוכחי היא מקדישה גם לאבא אחר שבשמיים, לאבא הפרטי שלה.

לחדד יש יכולת להיכנס לנו ללב כל פעם מחדש ולמרות שהיא כבר שנים בתעשייה, היא מצליחה להחזיק מעמד כמובילה הנשית בזמר המזרחי. בשתי העונות של "The Voice" היא התגלתה כמנטורית לא רק חמה ומחבקת, אלא גם כמקצוענית שלא מוותרת למתמודדים, ואפילו שנונה וחדה בכל פעם שהיתה צריכה לענות למיסטר אביב גפן העוקצני. בקיצור, לא סתם עוד לא נמצאה לה מחליפה.

מה יפה בה: הבחורה מצליחה לשמור על הגזרה המושלמת, למרות נטייתה להשמנה.

מה נכון בה: הסלסולים.

אף אחד לא מושלם: אם אפשר, בבחירות הבאות, אין צורך להופיע בתשלום ולשיר למועמד לראשות הממשלה "אתה תותח". עדיף להתמקד בקהל התותח שישלם על כרטיסים להופעות.

מקום 13: אורנה בנאי

ליהי אלבז

הלוואי והייתי: "נגנית צ'לו בפילהרמונית. אני אוהבת מוזיקה. גם קלאסית. מאוד. צ'לו הוא כלי נפלא ומדהים שהצלילים שלו מצליחים לגעת בי ולהזיז לי את הבטן והלב. יש בצ'לו המון רכות ועוצמה. בפנטזיה שלי אני שולטת בו ומנגנת בו באהבה ובתשוקה גדולה".

אורנה בנאי, 46, היא כוכבת שנכונה בעיקר מהסיבות הנכונות: היא מצחיקה אותנו, היא צמחונית (בקטע מוסרי, מה שהופך אותה לאפילו יותר מוצלחת), פועלת למען בעלי חיים, מלגלגת על כל מי שמקטלג אותה כ"הלסבית" כל הדרך למופע סטנד־אפ קורע ומוצלח, ובאופן כללי - איך נאמר זאת מבלי להישמע כאילו אנחנו אובר־משתפכים? - היא אחת הנשים היותר איכותיות ברשימה הזאת.

השנה היא הפציעה לחיינו בפעם המי־יודע־כמה בתוכנית הסאטירה הטובה ביותר במדינה, "מצב האומה", עשתה סטנד־אפ, כיכבה על גיליון יום העצמאות של "פנאי פלוס", וברמה הכללית היתה יותר פרודוקטיבית מכל כנסת ישראל גם יחד. בקיצור - קשה שלא לכבד אשה שמספרת בראיון שטוב לה עם מי שהיא וממה שלא טוב לה היא מכינה פאנצ'ים. אם לא נלמד ממנה, אז ממי לעזאזל עוד נשאר לנו ללמוד?

מה יפה בה: החיוך שלה.

מה נכון בה: האהבה שלה לבעלי חיים, הנטייה שלה לומר דברים שנויים במחלוקת, סתם כי הם האמת שלה ("אני לא אוהבת מוזיקה מזרחית, היא רדודה"), חוסר הפחד שלה להיכנס לפוליטיקה (המפלגה הירוקה) כדי לקדם דברים שחשובים לה.

אף אחד לא מושלם: היינו רוצים לראות אותך עושה משהו שונה (כמו "אמא'לה"). קצת מיצינו את הפאנצ'ים.

מקום 14: עומר אדם

שי פרץ

הלוואי והייתי: "בפסטיבל וודסטוק בשנות ה־60!"

כמעט 30 מיליון גולשים לא טועים. ואם להניח לפי כמות הצפיות ביוטיוב של עומר אדם, 19, מדובר בגרסה המזרחית של ג'סטין ביבר. צעיר חתיך שמגלגל מיליונים, מטפח תדמית סופר סקסית ושובבה, ובעיקר עדיין גר עם ההורים. עם שרשרת להיטים שלא תבייש שום סטאר – גם בסדר גודל בינלאומי - אדם מצליח להמציא את עצמו מחדש ולכבוש עוד ועוד קהלים נרגשים.

הטריק האחרון שלו היה הקלטת שיר קופצני ומשעשע שליווה את אירועי חודש הגאווה, והפך עד מהרה להמנון הקהילה הגאה. בשבועיים האחרונים הוא הוציא אלבום חדש, שלישי, "מוזיקה ושקט", וגם הקשרים החברתיים של הזמר, שכללו בין היתר את בר רפאלי (אותה פינק במשאית פרחים ליום הולדתה), רק תרמו למעמדו בביצה ושינעו אותו מזמר לקהל ספציפי לכזה שיכול לדבר לכולם.

והוא גם עושה את זה. עם קרוב ל־30 הופעות מדי חודש ו"קיסריות" על ימין ועל שמאל, נראה שאין ישראלי שלא נחשף אליו, ובסתר גם קצת התאהב בו.

מה יפה בו: שמחת החיים שיש לו בכל מבט, שמייצגת את הרצון לחגוג עם הגדולים ועדיין לא לוותר על הילדות והכיף.

מה נכון בו: הכבוד שיש לו להיסטוריה, מוזיקלית ותרבותית, ובעיקר העובדה שהתגייס לצה"ל למרות ההצלחה המסחרית.

אף אחד לא מושלם: אם רק ישקיע יותר מחמש דקות מחשבה בבחירת הטקסטים לשירים שלו, הוא יכול להיות לא רק מהמם, אלא גם איכותי.

מקום 15: גיא פינס

יוני בינרט

הלוואי והייתי: "שף. להתעורר ולגלות שאתה שף אמיתי יכול להיות הסיוט המיוזע של כל בשלן חובב. כי מתחת לכישרון ולטעם הנכון, שנניח ויש לו, יש עוד 90 אחוז של ידע, יכולת ניהול ולקוחות ממורמרים בפוטנציה. בין מי שמקבל מחמאות מהחברים כל פעם שהוא מבשל להם, (ואולי גם עשה קורס בתלוש שקיבל ליום ההולדת) לבין מי שלוקח על עצמו להאכיל אחרים בצורה מקצועית במסעדה - יש הבדל עצום.

"נכון, אמרו לי מיליון פעם, 'אולי תפתח מסעדה?'. צלצלו אפילו מ'מאסטר שף'. אבל אל דאגה. אני לא שם. מצד שני, להצטלם ולחייך עם סכין ביד כמו על עטיפת ספר בישול מותר, לא?".

באופן סמלי משהו, את אוסף המחמאות שלהן יזכה גיא פינס בעוד כמה משפטים אפשר לפתוח בנתון טלוויזיוני מלפני שבועיים: את טבלת הרייטינג של ערוץ 10 בערב יום שלישי, 20 באוגוסט, הובילה "ערב טוב עם גיא פינס", שזכתה ל־7.8 אחוזי צפייה.

אז כן, מדובר בנתון מרשים עבור ערוץ 10 המתקשה וכן, יהודה ונינט בדיוק נפרדו ועמישראל יודע שאצל פינס הוא יקבל את הסחורה המוצלחת ביותר בנוגע לעניינים שכאלה - ובכל זאת, יש בפסגה הקטנה הזאת כדי להצביע על מעמדו היציב של פינס בתעשייה שכה זקוקה לו ולשכמותו ולא תמיד יודעת את זה, ועל המקצוענות חסרת המתחרים בה הוא ממשיך לעשות את הדבר שלו.

כמעט 20 שנה שפינס, 45, עושה זאת, מתחדד ומשתפר כל העת עד לכדי המכונה המשומנת שהוא היום, ולא מאבד לרגע את הדוק האירוני הקל שבקלים המפריד בינו ובין שאר העדר. בקיצור, מדובר באחד מאנשי הטלוויזיה הטובים ביותר שיש פה, ופינס עונה על ההגדרה כל כך הרבה זמן עד שהמשפט הזה כבר הפך לאקסיומה.

מה יפה בו: "Baby got blue eyes", שר אלטון ג'ון, ואלוהים עדנו אם הוא לא כתב את זה על הבריכות התכולות המפורסמות של פינס.

מה נכון בו: המקצוענות שבה הוא מתנהל ומנהל את אימפריית "ערב טוב" שלו. צריכים ללמוד את זה בבתי הספר.

אף אחד לא מושלם: בשבילך אנחנו שואלים, עד מתי רק "ערב טוב"? לא תגיש עוד משהו? לא נשבר הפינס?

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

היפים והנכונים:

>> מי עוד ברשימת היפים והנכונים? לחצו כאן