להתבגר ולהתגבר: כוכבי "הפיג'מות" עמוק במשבר גיל 30

אין ספק שאם הייתי פוגשת סתם ככה ברחוב את אילן רוזנפלד, עודד פז וקובי פרג', התגובה הראשונה שלי היתה חד משמעית: "מי אלה?", ובמבט שני: "היי, זה לא ההוא מ'שבוע סוף!'?". כי מה לעשות, הפעם האחרונה שראיתי את ערוץ הילדים היתה לפני בערך עשור, כשהשלט היה רחוק והרגל שבורה.

אבל הקטע ברוזנפלד, פז, ופרג' הוא שהם ממש, אבל ממש מאוד מוכרים בקרב כל קצוות הגילאים. אתם יודעים, כל מי שלא נמצא באמצע.

מצד שני, אני לא צריכה להיות כל כך מופתעת מהעובדה שחברי "הפיג'מות" מעוררים כזו המולה סביבי - בכל זאת מדובר בסיטקום היחיד בישראל שהגיע לעונות 8 ו־9 (השתיים צולמו בתחילת השנה, והשמינית עלתה לשידור בשבוע שעבר) - הישג שנשמע בדיוני לחלוטין במדינת ישראל.

אז ככה אנחנו תופסים אותם היום: עודד פז - הרצלייני, 32, גר עם חברתו, אושר. אילן רוזנפלד, 33 ("גם הם עוד שנייה חוגגים 33!", הוא מבקש לציין), תל אביבי, במקור מרחובות, מאורס לטל, וקובי פרג', 32, במקור מפתח תקווה, היום תל אביבי, רווק מבוקש.

ביחד עם יניב פולישוק ורובי דואניאס הם כותבים ומככבים ב"הפיג'מות", שיש לה, מתברר, הומור לא לגמרי מביך בשביל סדרת ילדים. כולם משתתפים בכתיבת התסריט, כולל דנה פרידר ו ימית סול ("הן כתבו פרק ביחד, וזה היה ממש טוב", מספר עודד). אחד הפרקים אפילו נכתב על ידי מעריצי הסדרה.

פרג': "אני שובר חדרים של בתי מלון, לי אין בעיה עם זה".

פז: "תראי, אני גם מנחה בערוץ הילדים. אנחנו לא אנשים שמקללים ומגיעים למקומות האלה. כמנחה בערוץ הילדים, יש דברים שאני לא יכול לעשות, אבל אני מלכתחילה לא עושה אותם.

"לא תמצאי אותי מסתובב ושותה אלכוהול ברחובות. לא יצאתי שלוש שנים לאף בר. אני לא שותה אלכוהול, זה עושה לי לא טוב. זאת התשובה. אבל גם אם הייתי שותה אלכוהול זה בסדר, בחיים הפרטיים שלי אני יכול לעשות מה שאני רוצה".

פרג': "אני כועס, כועס כי גיבורי תרבות נדחקים לערוצי נישה בגלל הריאליטי. אנחנו קוברים פה דור שלם ולא נותנים לו במה בגלל תרבות הרייטינג. שושנה דמארי זכורה בגלל כתבת תחקיר על ירושה".

פרג': "מה פתאום? אני, הגילטי פלז'ר שלי זה ערוץ 1. ערוץ נהדר, רק שיחזיר את ה־900 מיליון".

רוזנפלד: "קיבלתי עכשיו אגרה. 800 שקל. אני מת על דוד ויצטום, אבל 800 שקל?".

צחוקים בצד, שלושת חברי "הפיג'מות" הם אנשים רציניים, יותר מדי רציניים. "אנשים של תהליכים ארוכים", רוזנפלד קורא לזה. הוא עצמו יצר את "חצויה", סדרת הערפדים הסופר־מצליחה של ערוץ הילדים, וכיום הוא עמל על סדרה יומית ל־HOT3.

פז מנחה תוכניות בערוץ הילדים ("סתאאאם", "הכלב של המדינה") ופרג' עובד בימים אלה על סרט דוקומנטרי על משפחתו, "פוטו פרג'", מסע של חיטוט עצמי בן שלוש שנים, ולפי מה שהם מספרים, הוא נזרק לתוך זה בטוטאליות מוחלטת.

הם מצליחים כלכלית, הרבה יותר מכל גיבורי התרבות שצפים מדי פעם ונעלמים באותה המהירות. סדרה קבועה, פסטיגלים, עבודות אחרות. טפו טפו, הכל בסדר. אבל כשהם נשאלים אם יש תחושה של פספוס, אם "הפיג'מות" היתה יכולה להיות באותה קלות גם "החמישייה הקאמרית", הם לא מייפים את המציאות.

אתם לא פוחדים להיות ממותגים כגיבורי ילדים ותו לא?

רוזנפלד: "בהתחלה חשבנו 'וואו, אנחנו בעולם הילדים, לא נצליח לצאת מזה לעולם'. אבל גילינו שזה לא מפריע. קובי עשה גם את ערוץ 2. עודד הגיע למקום חמישי ב'רוקדים עם כוכבים' (ואני מאוד אוהב את עודד, אבל רקדן הוא לא).

"לילדים יש את הכוח להשפיע על כל הטלוויזיה, לא רק על ערוצי הילדים. והוא השקיע את כולו בריקודים, רוקד בחניונים ומראה לנו תמיד איך הוא רוקד. קום רגע, אני צריך שתקום. תראי, יש לו גפיים ארוכות. והוא היה בטוח שהוא רקדן מקצועי".

פז: "אני היחיד שיודע לעשות פה מון־ווק, בחייך!".

פרג': "אני זוכר שחווינו את ההתחלה הזאת ומצאנו את עצמנו מנסים לעשות תוכנית מערכונים לערוץ 2, וזה הסתיים בכאפה מצלצלת. זאת היתה הסטירה המכוננת שלנו".

רוזנפלד: "רצינו לעשות את 'החמישייה הקאמרית'. ניסינו, אבל זה לא עבד. גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל דברים אחרים, והבנו פתאום שאנחנו חייבים לחבק את 'הפיג'מות' ולהעריך את זה יותר. התחלנו ללכת עם זה במקום ללכת נגד זה".

רוזנפלד: "כן, אבל לא רק! גדעון סער עשה חיקוי של אחת הדמויות של קובי ב'הפיג'מות', נרג'י. ישבנו בבית קפה לפני כמה זמן ועשינו ראיון, ופתאום הוא ניגש אלינו מהשולחן הסמוך, מצביע עלינו ואומר 'האגודה לתרבות הדיור' במבטא עיראקי. לימים שר החינוך!".

אולי סוד ההצלחה של "הפיג'מות" הוא העובדה שהיא עשויה על ידי אנשים לא מתפשרים, ריאליים, שיודעים טוב מאוד באיזו מציאות גדל הדור הבא שלנו. נכנסתי לראיון עם ציפייה לתשובות א־לה "הפסטיגל זה כייפוש" ויצאתי עם סוג של באסה על החיים, באסה אמיתית, לא של גילאי הקצוות, ילדים וסבתות, אלא של אנשים בגילם של "הפיג'מות". בגילי.

רוזנפלד: "אני נמצא בגיל שבו אני מבין שלא אכבוש את העולם - ומה עכשיו? כמו בסרט עם ג'ק ניקולסון, שהוא נכנס ואומר לכל המטופלים 'מה אם זה כל מה שיש?'. אנחנו נמצאים בגיל שאומנם אנחנו מרוויחים טוב והכל בסדר, אבל זו מדינה שקשה להיות בה בני 20 ו־30.

"לא עובר יום שאני לא יושב עם טל זוגתי ואנחנו אומרים וואי, אולי לא. אולי נוותר. אולי ניסע לאוסטרליה, לקנדה, אולי נעבוד על הדרכון הגרמני שלך איפשהו. זה ממש מבאס, כי אני במקצוע שאין שפה אחרת. זה דור מאוד קשה. אני רואה חברים שלי שהם לאו דווקא במצב הסוציו־אקונומי שלנו, וזה קשה נורא. צריך לעשות פה איזשהו שינוי, ואני לא יודע איך עושים את זה".

פרג': "קוראים לזה דור החסכונות של ההורים, ככה קוראים לזה".

רוזנפלד: "בסופו של דבר יצא ראיון כבד כזה, לא ככה?".

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :

• למה המעושרת ג'ניפר סנוקל פוצצה ראיון?
  
• כאן גרו בכיף: האם משפחת קרדשיאן מתפרקת?
  
• מ"הבורר" ועד "חברות": לירית בלבן קורעת מצחוק