שחרור גזים בפומבי אינו נחשב קביל חברתית, ואמריקאים רבים מזדעזעים כאשר הם רואים את אלנה - האני בו בו - תומפסון, ילדה בת שבע מג'ורג'יה, ומשפחתה מפליצים בשידור ללא שום עכבות. האם אלה הפנים של אמריקה? זו מחשבה מחרידה עבור רבים, אבל לא כל כך נוראית עבור רבים מ־30 מיליון ה"לבנים האירופים" שחיים מתחת לקו העוני באמריקה.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

בשנים האחרונות, כנראה בגלל מכונת הריאליטי שזקוקה לטיפוסים צבעוניים שהקהל יוכל להתנשא מעליהם ועדיין לחבב אותם, גדל הנפח של מה שאמריקה מכנה ווייט טראש (זבל לבן) בפריים טיים. בתוכניות כמו "Teen Moms" או "16 And Pregnant" אפשר לפגוש ישירות בפלח האוכלוסייה הזה, ואפילו אין צורך להסוות אותו בין מתמודדים אחרים, כמו למשל בתוכנית "הרווק".

גם תוכניות כמו "ג'רזי שור", שלא צולמו בדרום - שם באופן מסורתי אפשר לאתר את הרד נקס - נחשבות תוכניות "זבל לבן" קלאסיות, שכן ההגדרה של זבל לבן היא בור, נבער, חסר תרבות (ושיניים, לפעמים), שלא מעוניין לצאת אל העולם ומסתפק בדל"ת אמותיו.

ב־1994 התפרסמה כתבת שער ב־New York Magazine שכותרתה היתה: אומת זבל לבן (White Trash Nation). על השער: אנה ניקול סמית ז"ל, באחד הגלגולים היותר מלאים שלה, ישבה ברגליים פסוקות כשבין רגליה חטיף זול, בעוד היא אוכלת וצוחקת. כותרת המשנה הלכה ככה: "רוזאן וטום, טום ולורנה, ליסה מארי, פאולה, ג'ניפר וביל: הם בכל מקום, החביאו את חטיפי הטווינקי'ז שלכם".

השמות המוזכרים הם כמובן רוזאן בר וטום ארנולד, שהסיטקום המצליח שלהם, "רוזאן", הציג משפחה מהמעמד הבינוני־נמוך, טום ולורנה בוביט, אותו צמד חמד שנודע בכך שהיא כרתה את איבר המין שלו, ליסה מארי פרסלי, בתו של ואשתו של, וכמובן פאולה ג'ונס וג'ניפר פלאוורס, שטענו שהנשיא ביל קלינטון הטריד אותן מינית או קיים איתן יחסים.

שלל הדוגמאות הללו הביאו כבר בשנות ה־90 את הכותב, דן פרנד, לזהות את הכוכב הבא: "בכל דור יש לאמריקה סמל אחר, וסמלים אלה הופכים להיות מה שמגדיר את אמריקה. בתקופות שונות היו אלה הקאובוי, ההיפי, המהגר, הפועל, ובשנות ה־80 - היאפי חסר הנשמה. ברוכים הבאים לתקופת הזבל הלבן", הכריז.

בשנים האחרונות עלה הדרום לכותרות בהקשרים כלכליים־חברתיים שלא קשורים למסך הקטן. משבר המשכנתאות שגרם למיליוני אמריקאים להישאר ללא קורת גג; הוריקן קתרינה שפגע בניו אורלינס והפנה את תשומת הלב של אמריקה לאותו אזור, ובמיוחד לאור הטיפול של הממשל באסון; שיח השנאה הגזענית לנשיא אובמה, שמלבלב בצורה אימתנית במדינות הדרום - הסיטו את הזרקור אל החלקים היותר פרובינציאליים של הדרום.

בתהליך שהחל עוד קודם לכן הורגשה נטייה של מרכז הכובד התרבותי לכיוון הדרום, על תושביו, היצירות שעוסקות בו והכוכבים שגדלו בו. זה השתקף בהצלחה של ספרים כמו "אדון החצר" מאת טריסטן אגולף ו"הידיד הקטן" מאת דונה טארט ובסדרות ספרים כמו The Southern Vampires" Mysteries", שהפכה ל"דם אמיתי".

אנטוני הרקינס כותב בספרו "הילבילי: היסטוריה תרבותית של אייקון אמריקאי" שלאורך הדורות, בכל פעם שהרוח האמריקאית נעה דרומה, כך פרחה דמותו של ההילבילי, הכפרי העילג. "ההצגה של אותם כפריים שלא זחלו החוצה ממאורותיהם אל העיר הגדולה מתוך החלטה מודעת שלא לעשות כך, גורמת לאמריקאים להרגיש בנוח כשהם לועגים להם על המרקע על משובותיהם החינניות, גם אם גסות".

הביטוי שזכתה לו תת התרבות הווייט טראשית מתרחב כבר שנים. במוזיקה, נסיקתו של מרשל מאתרס, הידוע בכינויו אמינם, הפכה את הזבל הלבן לגאה יותר. אמינם, שנולד במיסורי, התגאה מאוד בשורשיו הזבלוניים, ואפילו תיאר אותם בשיר "White Trash Party". אמינם הפך להיות כוכב הראפ הפופולארי ביותר בדורו, ומיליוני לבנים שגדלו בחניונים של קרוואנים ממש כמוהו מצאו להם מודל הזדהות וגאווה.

גם בריטני ספירס - שנולדה בלואיזיאנה ומכריזה על עצמה עד היום כ"דרומית בנשמה", מחזיקה בטירה בלואיזיאנה, ועדיין בוחרת במגפי בוקרות כמנעלים החביבים עליה - היא מודל לחיקוי עבור בנות אומת הווייט טראש.

נקודת ציון משמעותית בהיסטוריית הייצוג של הווייט טראש בטלוויזיה הגיעה עם תוכניות האירוח הוולגריות שמייצגן העיקרי הוא ג'רי ספרינגר. התוכנית שלו הזרימה באופן שוטף טיפוסים עילגים, וולגאריים ואגרסיביים, שתמיד הכניסו איכשהו להריון את האחיינית בת ה־15 שלהם שגרה בקרוואן ליד.

מהפכת הריאליטי שחררה את הרד נקס לרוץ חופשיים מתמיד. מלבד תוכניות שעוסקות באמהות בנות עשרה, יש את טרנד הנסיכות הקטנות אליו משתייכות "Toddlers & Tiaras" ו־"Dance Moms", שעוסקות באמהות אוביסיות שחולמות על קריירה כפרימה בלרינה עבור בנותיהן הקטנות.

אבל הטרנד הגדול ביותר בטלוויזית הריאליטי הן תוכניות אקסטרים פיזיות, המלוות את חיי היומיום של הרד נקס: ביניהן תוכניות שעוסקות בדיג שרימפס ("Big Shrimpin"), חוטבי עצים ("Ax Men"), נהגי משאיות שמסכנים את חייהם כשהם נוסעים על אגמים קפואים ("Ice Road Truckers"), אזרחים ואזרחיות שאוהבים להילחם בחזירי בר ("American Hogers" ו־"Lady Hogers" בהתאמה), תוכניות על כאלה שדגים בידיים חשופות ("Hillbilly Handfishing") ועוד סדרות ברוח זו.

המלכה המכהנת היא "Duck Dynasty", שהגמר של עונתה השלישית ברשת A&E גרף רייטינג של 10 מיליון צופים. הסדרה, שעוקבת אחרי משפחת רוברטסון בעלת זקני הזיזי טופ והבעלים של חברת "Duck Commander" המספקת ציוד לציידי ברווזים, הפכה ללהיט אדיר, לאחרונה חודשה לעונה רביעית והפכה מודל ומופת עבור תוכניות מסוגה שרוכבות על גל ה"משפחת רד נקס שעובדת יחד".

בין היתר אפשר למצוא תוכניות כמו ריאליטי מזקקי האלכוהול הביתי, "Moonshiners", וגם "Blade Brothers" ו־Tanked"" שעוקבות אחרי אחים שעובדים יחד בעסק המשפחתי, בין אם הוא עסק לאקווריומים או עסק לייצור סכינים.

גם התוכנית של רשת ,MTV "Buckwild" (שאחראית גם על Teen Moms"" ו־"16 and Pregnant"), זכתה להצלחה גדולה, כשהציגה 9 צעירים שהתגוררו בווירג'יניה הדרומית ובילו את שעות הפנאי שלהם בתחרויות מכוניות בבוץ ובציד סנאים. התוכנית זכתה לביקורת ונטען נגדה שהיא מציגה סטריאוטיפים שליליים של תרבות הזבל הלבן, ולבסוף הורדה מהאוויר לאחר שאחד המשתתפים בה מת מחנק במכוניתו ששקעה בבוץ.

שניים מכוכבי הסדרה, שיי ברדלי וג'סי ג'יי, היו מעורבים בפרשייה אחרת: בטרם עלתה התוכנית לאוויר הם צילמו קלטת סקס פרועה למחצה (היא אפילו לא הורידה את החולצה) באווירת חניון הקרוואנים שלהם. מפיקי התוכנית הצליחו להחריש את קיום הקלטת כל עוד התוכנית היתה באוויר, אולם מיד לכשירדה ניסה ג'סי ג'יי למכור את הקלטת הלוהטת לאתרי סקס. האתר youporn הציע לברדלי 50 אלף דולר, וכל הסיגריות שהיא יכולה לעשן.

לשמחת המפיקים שופט עצר את העניין בטרם התפרסמה הקלטת וציווה על השמדתה. היי, במשפחה של האני בו בו קושרים את העיניים ומשחקים "למי יש הבל פה מסריח יותר?". אתם תחליטו מה עדיף (זה גם משודר ב־yes).

מה הופך את הווייט טראש לחומר צפייה כה נחשק? דומה כי הם מתיישבים בול על נישה שכולנו מכירים היטב מתוכניות ריאליטי גם אצלנו: הם מושא מעולה ללעג ותחושת עליונות (וגם: אין עוד הרבה קהילות שהנשים בהן יוצאות לצוד חזירים עם חזיית פוש־אפ).

עם זאת, מגפת ערבוב הז'אנרים וטשטוש ההבחנה בין נמוך לגבוה ברוח הפוסט־מודרניזם מאפשרים לאמריקה לצרוך את הרד נקס שלה במין אמביוולנטיות מענגת. מצד אחד, כתבות בעיתונים ובמגזינים נחשבים מכנות את תופעת האני בו בו "מזעזעת", "מחרידה", ומשתמשים במילה "אפוקליפסה" כדי לתאר את השפל התרבותי אליו הגיעה אמריקה בעקבות התוכנית.

מצד שני - לעוף על תרבות הווייט טראש בקטע מודע לעצמו נחשב קול וכך, למשל, היידי קלום וסיל, כשעוד היו אייטם, חידשו את הנדרים שלהם בחתונה בסגנון זבל לבן. סיל חבש פאה של תסרוקת ה"Mullet", הידועה בארץ כ"תסרוקת אלי אוחנה" ומזוהה עם אותם רד נקס מיוזעים.

מה שעוד אפשר זאת הם רגשות האשמה של אמריקה המבוססת, שחוגגת את החלום האמריקאי על גבם הרחב של אותם מגדלי תירס. הם לא הראשונים שעושים מסלול זה; גם החנונים, דוגמה דומה מהקצה השני של הסקאלה, עברו את אותו תהליך.

אולם בעוד החנונים הפכו מושכים בגלל מהפכת הטכנולוגיה והמידע, הרד נקס, אפשר לשער, הפכו לוהטים פשוט בגלל אלמנט חוסר הבושה שמלווה את חייהם המסוקרים תמידית באמצעי התקשורת הדיגיטליים. מוחצנות וולגארית ולא מתנצלת היא סחורה לוהטת בזמנים המשונים שאנחנו חיים בהם, והיא התאימה מעולה לרד נקס.

__________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :