אם אלה החיים: קרן פלס לא נותנת לאמהוּת לעצור אותה

קרן פלס מאחרת למפגש שלנו בחצי שעה שלמה. היא מגיעה לבסוף לבית הקפה ב־M הדרך - לוקיישן שנבחר בשל קרבתו למושב בו היא גרה בימים אלה, בית ינאי - בשיער פזור, משקפי שמש, מכנסיים שחורים, חולצת פסים מהוהה ותירוץ שאי אפשר לבוא בטענות נגדו: עייפות.

שבעה חודשים לאחר הלידה של אורי, בנה הבכור עם בן הזוג נועם טור, פלס מנסה לג'נגל בין הצילומים ל"בית ספר למוזיקה", התשוקה לכתוב שירים שהתעוררה מחדש, ההופעות, האימהות, הטור בעיתון, והחיים. והיא מצליחה.

פלס היא יצרנית, כמו פועלת. היא לא מפסיקה ליצור. היא כותבת שירים כל לילה כשכולם הולכים לישון. היא כותבת מוזיקה להצגה או שתיים כל שנה. היא זכתה שנתיים ברציפות בתואר מלחינת השנה בתיאטרון על המוזיקה להצגות "הנפש הטובה מסצ'ואן" ו"הרטיטי את ליבי". בשנה שעברה הוציאה את ספרה הראשון "עקודים", שגיבורו הוא הלום קרב ממלחמת לבנון.

עכשיו, אחרי משבר כתיבה שנעלם בלייק וונאקה שבניו זילנד, המקום על שמו קראה לסינגל הראשון מהאלבום הרביעי המתקרב שלה, היא מככבת איתו במקום הראשון בהשמעות ברוב תחנות הרדיו. וזה רק קצה הקרחון.

"היתה לי הרגשה טובה לגבי 'לייק וונאקה', היא אומרת, "אבל גם היתה לי החלטה שזה לא מגדיר אותי יותר. שגם אם זה יתקבל במאה אחוז אהדה או בחמישים אחוז או בשום אהדה בכלל, זה לא יגדיר אותי. לקח לי זמן להגיע למקום הזה".

מה אפשר את ההחלטה הזאת?

"אני חושבת שזה נועם. להיות עם מישהו שחי ככה את החיים שלו, ששום דבר לא מגדיר אותו. הוא לא נתלה בשום אילן, מסתובב בעולם מאוד נטוע בעצמו. כל הטלטלות הקטנות שלי נראות לו מיותרות. כשאת נמצאת עם מישהו כזה, בסוף זה מחלחל אלייך. יש בו איזה חוסן פנימי וחוכמה של נשמה שעברה הרבה, למרות שהוא בן 29, צעיר מאוד".

לאמהות צעירות וטריות יש נטייה להיראות כאילו הגיעו רכובות על ענן מרשמלו המורכב מהורמונים, אושר והעמדת פנים. אבל פלס, 33, לא נגועה בזה כלל. למעשה, רק לקראת סוף המפגש שלנו היא שולפת את הסלולרי ומראה לי תמונה של הבן (המדהים, אגב) אורי.

"ראיתי שזה אפשרי, ראיתי שיש כאן פרטנר. מישהו שמכבד את אורח החיים שלי, שגם הוא חי ככה, רודף חלומות כזה, שלא יקום ויסרס את זה ולא יקנא בזה, וייתן לי את החופש להמשיך להיות קרן. הרגשתי שזה יכול לקרות, ורציתי פתאום".

"אני לא רוצה לדבר על הנקה. לחתל זה להרים רגליים ולהחליף חיתול. זה לא משהו שמעיק עליי, זה חמוד וזה קל. זו לא מעמסה. מה שחשוב זה זמן איכות עם התינוק, זה משהו שלמדתי מהמורה שלי לאלקטרוניקה בתיכון: כשעושים משהו, צריך לעשות אותו עם כל הלב. אז כשאני איתו, אני איתו במאה אחוז".

איך האימהות השפיעה על הזוגיות שלכם?

"זה נורא חדש. נועם ואני מעט זמן יחד. זה לא שהיינו יחד חמש שנים ואז נכנס תינוק. חצי שנה היינו יחד ואז עוד תשעה חודשי הריון. אבל יש לנו זמן איכות, אנחנו מבלים, שותים כוס יין, רואים סרטים, זה לא ממסמר אותנו הביתה".

וההורות לא פוגעת בתשוקה?

"תשאלי מרואיינות אחרות שלך את השאלה הזאת".

"ראיתי שיש כאן מישהו שייתן לי חופש להמשיך להיות קרן". עם נועם טור (צילום: רועי חביב)

פלס מעוררת באנשים מגוון רגשות עצום. יש כאלה שמטורפים עליה, ויש כאלה שמתבלבלים מהאשה הגדולה הזאת, היפה, החכמה והמוכשרת, שנעוצה להם בפריים טיים ולא מצייתת לשום קריטריון ידוע, לא של יופי רזה ואנדרוגני, ולא של קריירה בתחום ברור אחד. היא לא מוותרת על כלום, ומצליחה בכל, וזה בהחלט יכול לעורר גם קנאה וגם אנטגוניזם.

את מרגישה שמנסים להקטין אותך, בתקשורת למשל?

"בטונות. אני רוצה לדבר על התקשורת, כי יש הסתכלות כזאת של תחליט מה אתה רוצה להיות, ותהיה הדבר הזה. אל תהיה תמנון, אל תשלח זרועות לכל כיוון. אני לא יודעת למה יש לאנשים צורך לעשות לך את זה. למה גברים יכולים להיות אול אובר, לעשות המון דברים, לחיות את החיים שלהם, ואצל נשים יש איזשהו סירוס כזה שהחברה עושה להן".

"זה הפחיד הרבה גברים. היה לי בן זוג שמאוד אהבתי והפסדתי אותו בגלל זה. הפסדתי אותו כי פתאום התפוצצתי וגדלתי, ואשה, אפילו במובן הכי שטחי, צריכה להיות קטנטונת. זה המודל של היופי, קטנה ורזה. אשה קומפקטית".

זה דווקא משתנה עכשיו.

"בעזרת נשים כמו מארינה (מקסימיליאן קרני - א.א) למשל".

שרזתה עכשיו 25 קילו.

"אבל עדיין היא אשה חזקה. אני בטוחה שהיא לא רזתה מלחץ חברתי. גם אני הייתי בתקופה גרומה של הרואין שיק ונראיתי כמו אחותי הצנומה. זה היה ממש כיף, ואני שומרת לעצמי את הזכות לרזות, אבל לא ארזה ממקום שמצפים ממני. משעמם לדבר על זה, אבל הגודל הפיזי משליך. אי אפשר לקבל אשה שהיא גדולה בממדים שלה ואשה שהיא גדולה בעשייה".

"בהריון עליתי 20 קילו וירדתי 20 קילו בלי דיאטה. אבל בנקודת הזמן הזאת אין לי צורך או רצון לרדת. אני בריאה. יש לי אחוזי שומן נמוכים. לרדת זה משהו שאשה עושה בשביל הכיף שלה, לשחק עם האסתטיקה שלה. זה מצחיק אותי, כי זה כל כך לא מעניין אותי עכשיו. זה ממני והלאה בקילומטרים".

אחרי ששני האלבומים הראשונים שלה הצליחו מאוד, הגיע האלבום השלישי, "בין העיר לכפר", שהושמע הרבה פחות ולא הצמיח להיטי ענק. פלס חוותה את "משבר האלבום השני" עם הדיסק השלישי, ואחריו, כמו פיח אחרי אוטובוס, הגיע מחסום כתיבה. במהלכו, אגב, היא כתבה ספר.

לא הצלחת לכתוב שירים, אבל כן הצלחת לכתוב ספר?

"מאיפה מגיע מחסום? הרבה קולות שמסתובבים בתוך הראש. אחרי שאתה מוציא משהו, אנשים מדברים איתך עליו, וזה נכנס למגירה. כשאתה בא לכתוב, הדברים חוזרים ומפריעים לך. אז כל הקולות האלה הפריעו לי לכתוב. אבל אף אחד לא אמר לי כלום על ספר שכתבתי, אז יכולתי לכתוב בנחת בעצמי, ארבע שנים. זה ניקה אותי. חזרתי נקייה".

הקולות האלה, הביקורות, קשים לך?

"זה היה ממש שיעור, כי על הדיסק השלישי שלי עבדתי עם יהודית רביץ. היה לה חזון שנורא הדליק אותי. היא לקחה את כל המילים שאני דוחסת, ורצתה קצת לרווח אותי. הוסיפה גיטרה ופחות פסנתר. פעם ראשונה שלא ניגנתי. יצא נורא מיוחד, ובגלל המון סיבות הוא לא הושמע הרבה ברדיו".

למה?

"זה תלוי איזה אמנים יש באותו רגע. אתה לא יכול לתכנן איך הדברים יתקבלו. מתי הוצאת פעם אחרונה משהו. אם יש געגוע. הדיסק השלישי שלי היה קרוב לשני, ואולי בדיוק היו אז הרבה מהסוג שלו והוא פחות הושמע. היה מאוד קשה להשלים עם העובדה שזה לא הגיע לכולם כמו שחלמתי, כי אני מרגישה עד היום שיש בדיסק הזה שירים מאוד יפים.

"ואז עברתי עם עצמי תהליך ממש טוב וחשוב, של לחשוב על 'חתונה לבנה' של שלום חנוך. קטונתי, אבל יש כל מיני דיסקים של אמנים שלא הצליחו בזמן אמת והפכו לפנינים. חשבתי ש'הדיסק הזה, יום אחד מי שיאהב אותך יחזור אליו'. ודיברתי עם עצמי הרבה".

"לא היתה הלקאה, כי אני עשיתי את שלי, האבל אצלי קצר מאוד. היו לי שלושה ימים שבאמת הרגשתי לא טוב. נפגעתי, כי זה פוגע. אחר כך עברתי תהליך אחר של להבין אותם ולחשוב שהם צודקים. פתאום למדתי משהו, לא להגדיר את עצמי דרך זה, ובאופן מוזר ההופעות שלי נהיו מצליחות יותר. מתוך המקום הזה הפסקתי קצת לכתוב שירים, כי חשבתי שיהיה לי טוב לחפש עוד פעם את הקול שלי".

לא מעלה תמונות של הילד לאינסטגרם. פלס (צילום: נועם יוסף)

"לא יודעת. אולי שיר או שניים, אבל בתור צרכנית של מוזיקה אני רוצה שהשירים ידברו עליי. הייתי שמחה לשמוע שיר שאם שרה לבן שלה, אבל לא בטוחה שהייתי יושבת לשמוע אלבום שלם כזה.

"מאוד מסוכן ומפתה להישאב למקום הזה של האימהות, כי זה מקום עם המון אהבה והמון נחמה. אבל אסור לשכוח את עצמנו, ובנפרד ממנו אני חווה דברים שעוד אנשים חווים, וחושבת שאני צריכה לתת להם ביטוי. כי חוץ מלהיות אמא של אורי אני גם אני".

"לא. עצם זה שאת שואלת אותי זה אומר שיש עניין לראות איך נראה הבן שלי ושל נועם. לא מגיע לו שיציצו עליו דרך העיניים של ההורים שלו.

"אם לא הייתי מפורסמת אז כן הייתי מעלה תמונות שלו, כדי שהחברים שלנו יוכלו לראות. אבל ככה אני מרגישה לא בנוח. חוץ מזה שיש לו שני הורים, ונועם אדם מאוד פרטי, יותר ממני, ואני מכבדת אותו על זה".

** את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון השבוע של פנאי פלוס

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :

• מדייטים ועד סקס: מורן אטיאס חושפת הכל
• מי הם הרווקים והרווקות הכי נחשקים בארץ?
• נעלמת, מעשנת ומעצבנת: מה עובר על אדל?