משהו לא טוב עבר על תעשיית המוזיקה המקומית שלנו בעשור האחרון. זו בשורה לא חדשה, שמושפעת גם מטרנדים עולמיים מרגיזים - חברות התקליטים שהצטמצמו, חוסר היכולת הכלכלית שלהן לקחת צ'אנס עם אמן לא מוכר גדלה וכמובן, המפלצת הדורסנית בשם "כוכב נולד".
השפעתה של האחרונה על המוזיקאים והמפיקים המקומיים דומה לכניסת ז'אנר הריאליטי לטלוויזיה הישראלית והשפעתו על יוצרים דוקומנטריים, כלומר, הדחה כמעט מוחלטת מהפריים טיים.
למרות העשור החשוך הזה, שגם ספג מכה סיבובית מחגיגת ההורדות הפיראטיות, תחושת השינוי מורגשת באוויר. העונה החדשה של "כוכב" לא מצליחה כמו פעם, פופ הפלסטיק הים תיכוני בבתי המשפט והאלבום החדש של שירי מימון מרגיש לפתע כשריד לא הכי מעודכן שלא מצליח לקרוא את המפה החדשה.
מימון, כשגרירה המובילה של זמרות הריאליטי מלאות הפאתוס, יכלה להוציא את אותו אלבום בדיוק לפני עשור ואף אחד לא היה טועה לחשוב לרגע שמדובר במוצר חדשני.
לטובת "שלג בשרב" גויסו מיטב המפיקים, הכותבים והמלחינים שהמיינסטרים יכול לזמן למאזין המקומי, ואלה לא העזו לחרוג ממתווה קבוע בכל שיר ושיר, קלידים רכים, קצת כינורות מסונתזים וכמות בלדות באלבום אחד שמספיקה לקיץ שלם של ריקודי סלואו בחתונות.
הכישרון הבולט של הצוות שמלווה את מימון הוא התאמת השירים - של כותבים בעלי שם מכובד כמו קובי אפללו, איה כורם, יואב גינאי ועוד לכדי יצירה אחת שנשמעת אורגנית. הצרה היחידה היא שהשירים שנבחרו על ידי הכותבים נשמעים חסרי מעוף.
ברור שהיה כאן ניסיון להתאים את הסגנון לזה של מימון. הצרה היא שללא שירים טובים, מימון נשמעת לא מספיק רלוונטית.
למרות שברור שהיא אוחזת ביכולות ווקאליות לא רגילות, "שלג בשרב" מורכב משירים כל כך בינוניים, שאפילו הקול החזק והברור שלה לא מורגש בהם. מה כן מורגש? עייפות החומר, המיחזור והעובדה שמשהו חייב להשתנות במיינסטרים הישראלי לפני שכולנו נירדם על ההגה בהאזנה למצעד של גלגל"צ.
שירי מימון, "שלג בשרב", הליקון
ציון: 2 וחצי כוכבים
