אופנות הולכות וחוזרות, ושלמה ארצי ממשיך לרכוב על הג'ינס המשומש מבלי שאף אחד יעז לערער על מעמדו.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עברו כמעט חמש שנים מאז אלבום האולפן האחרון שלו, "שפויים", שהוקלט בין סיבובי הופעות והרגיש מאוד חי ואנרגטי אבל פחות מחושב. באלבום החדש ארצי חוזר לתקופת "צימאון" האינטימית, אבל גם סוגר מעגל עם "ירח" שמציין בדיוק עכשיו שני עשורים.
"אושר אקספרס" גדוש בפטנטים הידועים של הזמר ההוא מצוותא, אבל דאמיט, הוא עושה אותם הכי טוב.
נתחיל בבשורה הפחות משמחת: "אושר אקספרס" הוא אלבום מאוד מיושן, גם בגישה הרוקרית הנאיבית וגם באינטראקציה עם היוצרים המקומיים שהתארחו בו.
ארצי לא מוותר על הנוסטלגיה, הציטוטים משירי הסיקסטיז והמזמוזים בגיל 16 "בחדר המוסתר", שם הכל מותר. עם זאת, קצת כמו יאיר לפיד, השארם הנונשלנטי עובד על הקהל שלו וימשיך לעבוד גם עכשיו.
אריק איינשטיין, דודו טסה, אברהם טל ואמיר דדון לא העזו להגיד לא להצעה לשתף פעולה באלבום, אבל הלכו לאיבוד בעיבוד של ארצי. למעשה, למעט איינשטיין ב"חוזרים הביתה", כל האחרים נבלעים בגודל המעמד והופכים לכינור שני לטקסט ולמוזיקה.
עובדה זו אומנם משרתת את האופי האחיד של האלבום, אבל מבטלת את התקווה להוציא איזה זיק חדש מהמאסטר עם הטי־שירט השחורה והג'ינס, ומהבלדות המיומנות שלו.
"כמו בשיר המפורסם של ההוליס, אתה אחי אתה לא כבד / בודד בודד אך פופולרי, מחוף הים באיסטנבול / כתבת לי חושב עליך, כתבתי לך חושב כפול", שר ארצי ב"אומץ". זה אולי השיר שהכי מייצג את האופי של האלבום חדש לבית ארצי.
יש כאן גלים של נוסטלגיה (להקת ההוליס ורוח הסיקטיז), עלייה מלודית שמצליחה לרגש גם את מי שאכל את התרגיל הזה עשרות פעמים, ויותר מהכל, יש כאן את הפשטות הכובשת של ברוס ספרינגסטין הישראלי.
בשביל הישראלי המצוי, ארצי תמיד יהיה זמר הצווארון הכחול שנוסע בפז'ו חבוטה ומתגעגע, כמו כולנו, לימים פשוטים יותר. "הרי הייתי הראשון שקראת לו אהובי..." נזכר ארצי ב"פלורידה", ומגיש למעריצים תמהיל מזוקק של אהבות ראשונות, נוסטלגיה אורבנית ומלודיה פשוטה אך יעילה.
שלמה ארצי, "אושר אקספרס", הד ארצי
ציון: 3 כוכבים
___________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- דון ושלטון: ראיון עם כוכב "מד מן"
