המהפך שעברה דיאבלו קודי בעשור האחרון הופך אותה לא רק לאשה הכי מגניבה בתעשייה, אלא גם לדמות מרתקת לא פחות מהדמויות שהיא עצמה ממציאה. בכל זאת, כמה בנות 33 יכולות להעיד על עצמן שעשו טרנספורמציה מחשפנית מקועקעת במועדון לגברים חרמנים במינסוטה לתסריטאית מבוקשת בהוליווד?

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

"אני מכורה לאדרנלין", סיפרה בעבר על אותם ימים. "זו היתה תקופה שהרגשתי לא מוערכת, אז העדפתי לעשות משהו פזיז מאשר להמשיך לחיות את כל החיים שלי בכלא של וניל".

לפגישה שלנו היא מגיעה באיחור קל, לבושה בשמלת סאטן היפסטרית שמסתירה את כל הקעקועים שפזורים לה על הזרועות, ועל צווארה שרשרת זהובה שנושאת את השם מרצ'לו - שמו של בנה הבכור בן השנתיים ("על שם מרצ'לו מסטרויאני. בעלי הוא חובב פליני וכמובן שגם אני").

מאז שהפכה לאמא היא הולכת ונראית צנועה ומתונה יותר מאשר בימי השיער הקצוץ הבלונדיני והבגדים המנומרים של לפני שנתיים־שלוש.

האימהות היא אבן דרך מרכזית עבור קודי במעבר מהקיום הפרוע לחיים הממוסדים, תהליך שהתחיל למעשה בגיל 24, כשקודי החליטה לנצל את החוויות האישיות שלה כחשפנית, אותן חלקה מעת לעת בבלוג בשם בדוי, ולכתוב ספר סמי־אוטוביוגרפי המתאר שנה בחייה.

כישרון הכתיבה הייחודי שלה, שפשוט זרם ממנה ואפילו, להפתעתה, הפך את הספר לרב מכר, אפשר לדיאבלו להפסיק להתפשט למחייתה, להפוך לכותבת במשרה מלאה ולעבור מהעיירה הקטנה במינסוטה ללוס אנג'לס הגדולה והזוהרת.

ההורים שלך בטח שמחו על ההסבה המקצועית שלך.

"זו היתה שיחת טלפון מאוד מעניינת, כשבישרתי להם את זה. מצד אחד להגיד 'כתבתי ספר שיוצא עכשיו לאור בהוצאה גדולה', ומצד שני להגיד 'זה ספר על חשפנות. עשיתי את זה במשך שנה ולא סיפרתי לכם".

קודי מקפידה לכתוב על דמויות לא שגרתיות של נשים אינטליגנטיות, מתוסבכות ורגישות - ממש כמוה. בצד השפוי יותר של הספקטרום אפשר למצוא את ג'ונו, נערה חכמה מדי שנכנסת להריון, בתסריט שפרסם את קודי וזיכה אותה באוסקר. בצד השני, על סף השיגעון, נמצאת כוכבת הסדרה שיצרה קודי, "טרה" (ששודרה אצלנו ב־yes), אשה שחיה בשלום עם פיצול האישיות שלה.

לא מפתיע לגלות שלדיאבלו יש עבר מפואר אצל פסיכולוגים: "הייתי הרבה שנים בטיפול, ולכל מי שאני מכירה יש פסיכולוג", היא אומרת. "כולנו צריכים טיפול". הסדרה, אגב, בוטלה לפני כשנה, אבל קודי הבטיחה כבר אז: "אני בטוחה שאחזור לכתוב לטלוויזיה בעתיד, וזה יהיה משהו שונה לגמרי מהסדרה הזאת".

גם בסרט האחרון שכתבת, "Young Adult", הגיבורה קצת פסיכית.

"היה סיפור מטורף בחדשות על אשה שהיתה לגמרי אובססיבית על האקס שלה, אז היא נהגה לקצה השני של המדינה כשהיא לובשת חיתול, כי היא לא רצתה לעצור אפילו כדי ללכת לשירותים. זה מאוד רומנטי בעיניי, אני חושבת שזה מעורר השראה.

"אומנם בסופו של דבר הבחורה ההיא איבדה את זה לגמרי, אני חושבת שהיא הרגה מישהו (למעשה היא רק ניסתה והואשמה בתקיפה ובנסיון לחטיפה - י.ד), אבל חשבתי לעצמי 'אני רוצה לכתוב על מישהי אובססיבית ברמה כזאת".

הסרט "Young Adult", שלא הופץ לקולנוע בישראל למרות שזכה באמריקה ללא מעט באזז, עוסק במייביס גארי בת ה־37, גרושה מפונקת ומרוכזת בעצמה, שכותבת ספרים רומנטיים לצעירים (שרליז תרון, שהיתה מועמדת לגלובוס הזהב על התפקיד) ומחליטה לחזור לעיירת הולדתה במינסוטה, כדי להתאחד עם החבר שלה מהתיכון.

כשאני שואל את קודי על הדמיון בינה לבין הדמות, לפחות בנתונים הביוגרפיים, היא נבהלת. "או גאד, אני ממש מקווה שאני לא כמוה. בחרתי במינסוטה פשוט כי אני כותבת על מקומות שאני מכירה. אני לא חושבת שהחיים שלה דומים לשלי בכלום, חוץ מהעובדה ששתינו כותבות על צעירים".

שמחת ששרליז תרון נבחרה לתפקיד הראשי?

"אני מאוד שמחה עם הבחירה הזאת, והאמת היא שאני כל כך מודה לה. כשהסרט יצא התקשרתי אליה כל יום כדי להודות לה, כי אם היא לא היתה מסכימה לעשות את הסרט הזה הוא לא היה נעשה לעולם".

"אני לא אמא מסורתית"

קודי, 33, נולדה בשם ברוק ביסי בפרבר ליד שיקגו, למשפחה קתולית ממוצעת. העבודה הראשונה שלה היתה כמזכירה במשרד לעורכי דין, וכבר אז היא כתבה בלוג בשם בדוי. לאחר מכן עברה לגור במיניאפוליס ועבדה כמזכירה, עד שיום אחד חתמה להופיע בערב חשפניות חובבות, ונדלקה.

את שם העט דיאבלו קודי המציאה לעצמה כשנסעה ברכב שלה דרך העיר קודי במדינת וואיומינג, תוך כדי שהיא מקשיבה לשיר שנקרא "El Diablo". זמן קצר לאחר מכן עזבה את הדיי ג'וב שלה ועבדה רק כחשפנית בפיפ שואוז ובמועדונים בעיר.

מי שגילה אותה היה מייסון נוביק, שלימים הפך להיות המנהל שלה, כשחיפש פורנו באינטרנט ונתקל בבלוג הנועז שכתבה. הוא זה שלמעשה דחף אותה לכתיבת הספר. לאחר יציאת הספר לאור קודי התגלגלה מהר מאוד לכתיבת טור במגזין הבידור "אנטרטיינמנט וויקלי" ומשם לתסריט הראשון שלה, לסרט "ג'ונו", שזיכה אותה כאמור באוסקר.

"אני חושבת שהצלחה כזאת בשלב כל כך מוקדם בקריירה זה לא דבר בריא לשום סוג של אמן, כי אין לך הזדמנות לגדול", היא מודה. "הייתי מעדיפה לכתוב הרבה סרטים ולהתקדם בכל אחד מהם, ואז באיזשהו שלב לקבל פרס על העבודה שלי. באופן עקרוני כך האוסקר עובד, אבל איתי זה היה לגמרי לא אופייני. אחרי זה הייתי צריכה לשבת עם עצמי ולומר שהאמת היא שאני כותבת לא מנוסה ולא כל כך טובה.

"היה לי מזל, ועכשיו אני צריכה להוכיח שאני מסוגלת להשתפר".

איך את מגיבה לביקורות שליליות?

"למדתי לפני הרבה זמן לחסום אותן. אני בחורה מאוד רגישה, אז אם אתן לעצמי לקרוא את הדברים האלה, זה יחסל אותי ויעצור אותי מלעבוד, ואני לא יכולה להרשות את זה לעצמי. החברים שלי יודעים שאני אוהבת מחמאות, אז הם נזהרים בדרך שבה הם מעירים לי".

"אני לא אמא מסורתית", חשוב לקודי להצהיר, כאילו שזה לא ברור. היא היתה נשואה מ־2004 עד 2007 למוזיקאי ג'ון האנט, וביולי 2010 הביאה לעולם את מרצ'לו, בנה מבעלה הנוכחי, דן מוריו.

"בהתחלה חשבתי שבטח אצטרף לאיזה מועדון של אמהות חדשות או משהו", היא אומרת, "אבל זה ממש לא קרה. אני מרגישה נורא שונה מרוב האמהות, כי יש לי עבודה מוזרה. אבל יש לי את אותם רגשות".

אימהות או לא, העתיד הקרוב של קודי צפוי להיות עמוס במיוחד. בתקופה הקרובה היא אמורה לממש שני חלומות מקצועיים גדולים. הראשון הוא לביים סרט לפי תסריט שכתבה תחת השם הזמני "Lamb of God", וכבר לוהקו אליו כוכבים כמו זוכת האוסקר הטרייה אוקטביה ספנסר ("העזרה"), ראסל ברנד וג'וליאן האף, בת זוגו של ראיין סיקרסט.

הסרט אמור להצטלם בסתיו הקרוב ועושה רושם שקודי מבועתת לקראת החוויה. "הלוואי שג'ייסון רייטמן (שביים את "ג'ונו" ואת Young" "Adult - י.ד) היה עושה את זה במקומי", היא נאנחת, "זה היה יכול להיות הרבה יותר קל".

פרויקט החלומות השני שקודי עובדת עליו בימים אלה נשמע מסקרן אפילו יותר: הפיכת סדרת הספרים "תיכון סוויט ואלי" לסרט קולנוע. "זה בכלל היה רעיון שלי", היא מדווחת. "אני מתה על הספרים האלה ופשוט התחננתי לעבודה הזאת. נאבקתי על הג'וב ועכשיו אני נורא מתרגשת לקראתו".

מה יהיה בסרט?

"עד עכשיו לא יכולתי כמעט לדבר על זה, אבל האמת היא שהפכנו את זה למיוזיקל עם שירים של בראיין יורקי וטום קיט, שהם זוכי פוליצר וטוני. זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לפרויקט הזה.

"כתבתי את זה במקור כסרט לא מוזיקלי, ואז המפיק מארק פראט, שהוא גם המפיק של המחזמר המצליח 'Wicked', אמר לי שהוא מרגיש שיש לתסריט קו מוזיקלי ושהדמויות יכולות לגעת בעולם הזה. הוא שאל אותי ככה, בזהירות, אם אני מוכנה לשקול את זה. מבחינתי זה היה הרעיון הכי טוב בעולם, כי תמיד רציתי לכתוב מיוזיקל".

אני מניח שכמו בסרטים האחרים שלך, גם ב"תיכון סוויט וואלי" יהיו דמויות של נשים מתוסבכות.

"אנשים רואים כתיבה על נשים כמו שאני כותבת כמשהו שלילי, ואני לא יודעת למה, זה כאילו הם מפחדים מפמיניזם. בגלל זה יש הרבה כוכבות הוליוודיות שמסתייגות מלהגדיר את עצמן כפמיניסטיות, כשלמעשה כל המשמעות של המילה הזו היא שאתה מרגיש שצריך להיות שוויון בין המינים. זה הכל.

"אני ממשיכה לעסוק בנושא בכל הזדמנות, כי אני מרגישה מחויבות לעשות את זה, אבל זה עדיין מתסכל אותי".

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: