אם גם אתם מקבלים תחושה של משפחה מתפקדת למחצה אך מאושרת למדי מצפייה בתוכנית נתונה של "מצב האומה", הרי שאתם בהחלט קרובים למדי לאמת. אבא ליאור שליין ציני ומריר כהרגלו, אמא אורנה עוקצנית ויבשה בדיוק במידה, גורי הבן אחראי על ההגשה והאבסורדיות ועינב גלילי, הבת שהצטרפה זה עתה, היא נסיכת החיוך הקטן שמלווה אמת גדולה וחריפה.

ואכן, ארבע עונות לתוכנית הפאנל הסאטירית הטובה ביותר בטלוויזיה שלכם – ואולי תוכנית הבידור הטובה ביותר פה באופן כללי - עשו את שלהן מבחינת הדינמיקה המקצועית והאישית שעל הסט, ומעטות התוכניות שמשתתפיהן מרגישים כל כך בנוח זה עם זה ובכלל, מכל בחינה אפשרית.

קחו לדוגמה את אחת מהתוכניות של השבוע שעבר, שבה גורי אלפי הסניף אוטריווין בשידור כדי להקל על האף הגדוש וטען כי אורנה בנאי מחביאה קוק והרואין בתיק שלה, שניות אחרי שגלילי כחכחה והתנצלה בעידון על המוחטה שהפנימה כדי לעשות את זה. אתם גם יכולים לקחת כדוגמה את הדיאלוג שהתרחש ביניהם בבית הקפה שבו נפגשנו, כשגלילי נטפלה לטעמו של אלפי במשקאות חמים. זה הלך כך: "מה זה, גורי, הזמנת תה עם לואיזה"?

אלפי: "כן".

גלילי: "אופייני. לפעמים אני יושבת איתו והוא מזמין דברים כמו סלט קינואה עם חמוציות ועלעלי ערער. אורנה, ארנבונים מקיאים עליך אם הם רואים את זה".

בנאי: "ארנבונים מקיאים?"

אלפי: "אבל ככה זה היה תמיד. פעם היינו יושבים הרבה בבית קפה מול גלי צה"ל, אני הייתי מזמין הפוך חלש קטן כזה ועינב היתה מזמינה שחור כפול".

גלילי: "נגיד שאנחנו נפגשים עכשיו לדייט, כאילו שאני לא נשואה שבע שנים והוא לא נשוי מגיל 13. נפגשים לדייט: מה זה אומר כשהוא מזמין קפה קטן מאוד, בהיר מאוד וחלש מאוד?"

אלפי: "זה אומר שאני מלא און ולא צריך להוכיח את זה".

גלילי: "בול".

"מצב האומה" חזרה לעונה הרביעית רעבה ורלוונטית מתמיד, והצלחתה ממש איננה תוצאה של הטרמפ בלבד. הדבר ניכר גם בביקורות אוהדות ובמגוון מרתק ונפיץ של אורחים שמוכנים להגיע ולעמוד באש הצלפים, מח"כ ראלב מג'אדללה פוסט תקרית אנסטסיה מיכאלי והמים ועד תימהונים מסוכנים ומדוברים כמו ח"כ יריב לוין, יוזם חוק לשון הרע, שהגיע לאולפן וגילה ביטחון עצמי מרתיע.

"הבעיה היא שכל מה שקרה בחודש האחרון קרה בפרק זמן כל כך קצר", מתלונן אלפי, "בית שמש, יאיר לפיד, נעם שליט מצטרף למפלגת העבודה והספינה, הקונקורדיה... הכל קרה ביום, בערך".

גלילי: "התוכנית משודרת עכשיו פעמיים בשבוע, אז גם ככה אין מספיק אירועים בשבילנו. והכי גרוע? כשמשהו קורה בין זמן ההקלטה לזמן השידור".

בנאי: "בגלל זה קרה שגנזנו פעם תוכנית".

אלפי: "לא, לא גנזנו אותה בסוף. זה היה עם המרמרה, והאירוע הזה התרחש ממש אחרי שצילמנו תוכנית אז חזרנו לאולפן להוסיף קטע, זוכרת?"

גלילי: "הטורקים האלה... להוציא את הספינה הזו ביום רביעי? אין להם בושה?"

אלפי: "אבל גם כשאין מספיק אייטמים, מה שבאמת משנה בסוף זה אם זה מצחיק".

אבל סאטירה אמורה גם לשרוף, לא?

אלפי: "אבל אם זה לא מצחיק קודם, אין לזה ערך. אם אתה רק אומר משהו בשביל להגיד אותו..."

גלילי: "אז אתה מדור דעות. ושמע, גם כשזה מצחיק והכל בסדר אתה חוטא לפעמים בטרחנות, בגלל שאנחנו חיים מוקפים בעיתונים והכל ברזולוציה כל כך גבוהה. אז אתה נותן פאנץ' על אלי אפללו, אבל כולם כבר קראו את זה ושמעו את זה אלף פעם מהבוקר".

בואו ננסה: יאיר לפיד.

אורנה: "אליו נטפלים הכי הרבה, כל הזמן, וגם אנחנו. תניחו לו! אני חושבת שזה דווקא טוב שאנשים כמוהו הולכים לפוליטיקה, כי הוא לא פוחלץ כמו שאר הפוליטיקאים. לפעמים יש תחושה שצמאים לדמו".

אלפי: "זו טבילת האש שלו. אני לא מקנא בו עכשיו. אני בטוח שיש אנשים שהעבודה שלהם זה לשבת ולחטט בחייו. והם ימצאו, כמו שאני אמצא עליך, כמו שתמצא עליי, כמו שאמצא על עינב, אבל על אורנה לא. לאורנה אין מה להסתיר".

בנאי: "באמת אין לי".

גלילי: "אחרי הכתבה ב'שבעה ימים' באמת אין לה. ובקשר ללפיד, הבעיה שלו היא שהוא סקסי".

אלפי: "סקסי?"

גלילי: "לא במובן המיידי של המילה, אלא בזה שבפוליטיקה המשמימה שלנו יאיר לפיד הוא כוכב. אתה מסתכל על הבופה הפוליטי, נחרד מהמנות האחרות המוצעות ואומר, 'תן לי עוד קצת מזה, זה הדבר היחיד שנראה מעניין'".

אתם נשמעים סלחנים, אבל בתוכנית אתם מכים בו.

בנאי: "תראה, אני מרגישה שכן יש טיפה אווירה של עליהום בתוכנית בכל מה שקשור אליו, ולי כבר לא כל כך נוח עם זה".

אלפי: "את יודעת מה קרה לך? הוא התחיל כחזק, ועל החזק כיף לצחוק, אבל מאז הוא נחלש ופתאום אנחנו חושבים שצריך קצת להניח לו".

מתי הוא יבוא להתארח אצלכם?

אלפי: "הוא מוזמן בחום לבוא להתארח בתוכנית. אני חושב שזה יהיה צעד מאוד חזק מצידו, כי אם יש משהו שיש לו בכמויות זה מודעות עצמית, וזה בדיוק המקום בשביל זה. וחוץ מזה נקבל 40 אחוז רייטינג אם הוא יבוא".

גלילי: "אבל הוא יביא 40 אחוז רייטינג גם אם הוא יבוא לתוכנית של רפי קרסו לדבר על כיבים ב־9:00 בבוקר".

תגידי אורנה, מתי יפסיקו חברייך לפאנל להעלות את עניין היציאה מהארון?

אלפי: "לעולם לא".

בנאי: "בתוכנית הראשונה הייתי בשוק. ידעתי שזה הולך לקרות, ועדיין הייתי בשוק. לא ידעתי שזה הולך להיות ככה".

גלילי: "באמת?"

אלפי: "אתה יודע מה מצחיק? בכל העונות הקודמות זה תמיד היה ההומור שלנו באולפן, תמיד היינו צוחקים על הלסביות של אורנה, אבל זה אף פעם לא היה נכנס לשידור כי אורנה לא רצתה בזה. ואז, אחרי התוכנית שבה פתחנו את זה והתייחסנו לזה, אורנה שמעה את כל הבדיחות שאמרנו תמיד, אבל פתאום חשבה לעצמה 'רגע, הפעם זה באמת נכנס?'".

בנאי: "כאילו לא עיכלתי שבאמת אפשר לדבר על זה עכשיו, ופתאום זה הכה בי. מדהים שזה לא דלף קודם, עם כל הקהל שישב אצלנו לאורך הזמן. לא היתה תוכנית שגורי לא היה אומר לי 'תגידי, לסבית... אה, סליחה, אורנה, שמעתי ש...'. לא היתה תוכנית שהוא לא אמר לי את זה!"

אלפי: "אני מתבלבל לפעמים".

גלילי: "אורנה, את יודעת שיש הרבה אנשים שבאים ואומרים לי שאת נראית להם אחרת, הכי יפה שהיית?"

בנאי: "באמת?"

גלילי: "כאילו נורא מתחברים אליך בגלל זה".

בנאי: "איזה יופי. אני עובדת על מופע שלי עכשיו, אז עוד מעט אני הולכת לעמוד על הבמה ולדבר על זה שאני לסבית, ובאמת זו תחושה מדהימה של חופש. אני לא מאמינה שאני הולכת לעשות את זה, שנים פחדתי שמישהו יגיד לי אפילו מילה על זה. הסוד הזה העיק עליי, ואני כל כך שמחה שהשתחררתי מזה".

אלפי: "גם אנחנו".

גלילי: "לגמרי".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: