>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
האליל הכי נערץ: רודולף ולנטינו
כשרודולף ולנטינו מת ב־1926, בגיל 31, כתוצאה מהרעלת דם, למעלה מ־100 אלף מעריצים יצאו לרחובות ניו יורק כדי להשתתף במסע הלווייתו. זו היתה עוד הוכחה למעמדו של "המאהב הלטיני", הכוכב הכי גדול ונערץ של הראינוע.
בצעירותו עבד ולנטינו התמיר כרקדן, ובשנות ה־20 סחף את הוליווד, שם ליהקו אותו לתפקיד המאהב המצודד והאקזוטי בעל המבט המהפנט בסרטים כמו "השייח", "דם וחול" ו"הנשר". מהר מאוד הוכתר כסמל הסקס הראשון של הוליווד, מושא פנטזיה של הצופות שנהרו לאולמות לראות אותו בפעולה.
למרות שוולנטינו התחתן והתגרש פעמיים, נטען שהוא בכלל העדיף גברים, ובין מאהביו נכלל רמון נובארו, שנרצח בזקנתו על ידי אחים נערי ליווי.
השערורייה הכי עסיסית: הסקנדל של רוסקו פאטי ארבקל
ב-1921 נסע רוסקו ארבקל - מגדולי קומיקאי הסלפסטיק שנהג לחטוף עוגות בפרצוף והתהדר בכינוי "פאטי" בשל גזרתו העגלגלה - לבלות בסן פרנסיסקו עם שני חברים.
השלושה קיימו מסיבה פרועה במלון, ואחת הבלייניות - וירג'יניה ראפ בת ה־26 - לקתה לפתע בעוויתות. רופא המלון פסק שהיא שיכורה, אבל ראפ מתה כעבור שלושה ימים מדלקת שנגרמה מקרע בשלפוחית השתן.
חלק מהעדים טענו שארבקל אנס את ראפ, ואילו שמועות אחדות גרסו שראפ ביקשה מארבקל מימון להפלה, ואחרות התעקשו שהיא מתה בגלל כובד משקלו.
ארבקל הועמד לדין באשמת הריגה, והמשפט הסעיר את אמריקה. למרות שהצליח להוכיח את חפותו, השערורייה המביכה חיסלה את הקריירה שלו והוא מת מהתקף לב בגיל 46.
האיש שהכי אהבו לשנוא: אריך פון שטרוהיים
"האיש שהכי אהבתם לשנוא" היא הכותרת שניתנה ללא מעט ביוגרפיות ומאמרים על הבמאי־שחקן אריך פון שטרוהיים.
פון שטרוהיים, בנו של כובען יהודי מווינה, התמחה בתפקידי נבלים אירופיים מרושעים, רצוי גרמנים. הוא הסתובב עם מונוקל ושוט רכיבה, והיה גם במאי נהדר ("תאוות בצע", "האלמנה העליזה"), אבל בשל הדימוי הדיקטטורי שלו וחיבתו להפקות ראוותניות הוא הסתכסך עם האולפנים הגדולים, ובשלהי שנות ה־20 נאלץ להפסיק לביים.
ב־1950 שיחק את המשרת הנאמן מקס ב"שדרות סאנסט", יצירת המופת הגדולה שעסקה בטרגדיה שפקדה שחקנים ויוצרים של עידן הראינוע, שלא צלחו את המעבר לקולנוע.
הליצן הכי עצוב: באסטר קיטון
"בטרם מלאו לי שלוש דידיתי כבר על הבמה, בטרם מלאו לי חמש היה איפור על פניי, ובטרם מלאו לי שבע הרביצו לי כהוגן במערכון משעשע", כך כתב הקומיקאי באסטר קיטון במאמר "מדוע אינני מחייך לעולם", על ילדותו. "לפני שהופעתי בסרטים הייתי רגיל לפנטומימה ולהצגה אילמת – תמיד אותה ארשת רצינית, חסרת מבע, על פניי".
לאור זאת, לא מפתיע שקיטון הוכתר בשנות ה־20 בכינוי "האיש בעל פני האבן". הקריירה של קיטון (1966-1895) ידעה עליות ומורדות ולא מעט משברים שהובילו לאלכוהוליזם ולבעיות נפשיות: האיש שחתום על יצירות מופת אילמות כמו "הגנרל" ו"הנווט" איבד את השליטה היצירתית על סרטיו, בשל סכסוכים עם האולפנים, בערך בתקופה בה הסרט המדבר הגיע.
כיום, לעומת זאת, הוא זוכה להערכה ונחשב לגאון קומי, שלדעת רבים אף גובר בקרב הנצחי מול חברו צ'ארלי צ'פלין.
הכוכבת הכי זוהרת: פולה נגרי
שתי סטאריות התחרו על תואר הכוכבת הזוהרת של הסרט האילם: גלוריה סוונסון ופולה נגרי. סוונסון היתה הכוכבת הכי מתוגמלת, אבל נגרי היתה זאת שסיפקה כותרות במדורי הרכילות והכתיבה טרנדים אופנתיים.
נגרי (1987-1897) נולדה בפולין, ואחרי קריירה בברלין היגרה להוליווד, הפכה למלכה של אולפני פראמונט וגילמה דמויות של פאם פטאל, גרה בבית שעוצב כמו הבית הלבן וכבשה את הגברים, כולל רומנים עם צ'ארלי צ'פלין ורודולף ולנטינו (בהלווייתו היא ביימה מספר התעלפויות).
בסוף שנות ה־20 נגרי איבדה את רכושה בעקבות נפילת הבורסה והמשבר הכלכלי הגדול. כמו לא מעט קולגות, גם הקריירה שלה הסתיימה עם בוא הסרט המדבר: המבטא הכבד שלה היה לה לרועץ, ומאז היא מיעטה לעבוד.
הכוכב שהכי נפגע מהמעבר לסרט המדבר: ג'ון גילברט
כשהסרט המדבר פרץ ב־1927 (עם יציאת "זמר הג'אז", הסרט הראשון שכלל דיאלוג שמסונכרן עם התמונה), חוסלה הקריירה של עשרות כוכבים - הם איבדו את עבודתם בגלל קולם הצורם או המבטא הכבד שבפיהם, ובגלל מניירות המשחק המוגזמות אליהן התרגלו, שלא תאמו את העידן המדבר הריאליסטי יותר (וזה בעצם מה שקורה לגיבור "הארטיסט"). היו כוכבים שצלחו את המעבר, אבל אחרים נשכחו, והיו גם כאלה שמתו מצער או התאבדו.
המקרה המובהק לטרגדיה הזאת הוא ג'ון גילברט, אליל רומנטי שזכה לכינוי "גדול המאהבים", התחרה מול ולנטינו על תפקידים ומעמד קופתי והופיע באפוסים כמו "בן חור" ובדרמות רומנטיות לצד גרטה גרבו השוודית.
עם פרוץ הקולנוע קיבל צ'אנס ועשה סרטים אחדים, אבל פתאום נראה פתטי ונלעג, והקהל פרץ בצחוק לנוכח ביצועיו. הוא התנחם בשתייה, וב־1936 מת מהתקף לב והוא רק בן 39.
המחווה הכי מקסימה: "שיר אשיר בגשם"
"הארטיסט" הוא לא המחווה הראשונה לה זוכה הראינוע: לא מעט יוצרים ניסו בעבר לשחזר את הקסם של אותה תקופה, או לעשות עליה פרודיה אוהבת (ראו "סרט אילם" של מל ברוקס). אבל אין ספק ש"שיר אשיר בגשם" המוזיקלי של סטנלי דונן מ־1952 הוא המחווה הכי מלבבת, כובשת ומקסימה.
עלילת "שיר אשיר בגשם" עוסקת בכוכב הוליוודי (ג'ין קלי), המצלם סרט חדש לצד דיווה בעלת קול צפצפני. כשאנשי האולפן נאלצים להתאים את הסרט לאופנה החדשה - הסרט המדבר - הם מגייסים את חברתו של הכוכב (דבי ריינולדס) לתרום את קולה ולדבב את הגיבורה הצפצפנית.
כל מי שיצפה ב"הארטיסט" לא יתקשה למצוא בו השפעות מובהקות של "שיר אשיר בגשם", הנחשב לאחד הסרטים הטובים בכל הזמנים שהוליווד הנפיקה.
___________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- למה הקומיקאי ריקי ג'רבייס כל כך מצחיק אותנו?
