לתובל שפיר, שכבר סומן כאן ב"פנאי פלוס" כהבטחה מרגשת בפרויקט הביכורים של 2010, יש שרשרת של סדרות ילדים מצליחות שבהן לקח חלק: מגיל 11 עד 14 עשה את "השמינייה", בגיל 16 את "הנשרים", השנה רצה "החולמים" בכיכובו בערוץ הילדים למנויי HOT, ויש גם את "המבואסים" שממנה צולם עד כה רק פיילוט, אבל כבר מעוררת גלים בפסטיבל בלוס אנג'לס.
בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
פרט לכל אלה, הוא השתתף בהנחיית "המהדורה", תוכנית אקטואליה לנוער בערוץ הראשון וכיכב בסרטו המצליח של אבי נשר, "פעם הייתי". ואם עדיין הצלחתם לפספס את שפיר בטעות, אל דאגה: בחנוכה הקרוב פרצופו יימרח על כל שלט חוצות בישראל כאשר ישתתף בפסטיגל, וימנף סופית את מעמדו ככוכב מיינסטרים לילדים א־לה טל מוסרי בהתהוות - רק עם פריזורה מגניבה יותר.
"התחלתי לעשות אודישנים בגיל תשע, והמשחק ביגר אותי", מספר תובל. "אני יכול להעיד שלא הכל ורוד בתעשייה, יש דברים שאני פחות שמח שנחשפתי אליהם בגיל צעיר. היה לי קשה להגיד לאנשים מה מפריע לי על הסטים ובכלל, כי רציתי להיות מושלם כזה, אז הייתי מוציא את כל הבאסה רק בבית. לדוגמה, כשהייתי קטן ועשיתי את 'השמינייה' אנשים תמיד עישנו לידי, גם בתוך המכונית. זה נורא הפריע לי, אבל בחיים לא אמרתי דבר. עוד דוגמה? הייתי עולה על הסעות מירושלים חזרה הביתה והיו מסיעים קודם כל אנשים לתל אביב ואחר כך אותי, לראש העין, למרות שלי היו לימודים למחרת וכבר היה מאוחר בלילה. היום אני אומר דברים, אני עומד על שלי, מעיר כשצריך. לפעמים לעמוד על שלך זה לא דבר רע, זה לא נקרא דיווה. דרך אגב, אני לא חושב שדיווה זה בהכרח דבר רע".
"את יודעת, הסיפור הרגיל. ילד מושיב את ההורים שלו בסלון ומשחק מולם עד שהם נרדמים על הספה, כאלה דברים. גם הצקתי מאוד לאמא שלי שתיקח אותי לאודישנים עד שהיא בסוף נכנעה. לא היה לי איזה רגע מכונן שבו אמרתי, 'אני רוצה להיות שחקן', פשוט ידעתי את זה מגיל צעיר. זה תמיד היה שם, בואי נאמר. וקיבלתי הרבה לא במשך תקופה, ובכיתי, ונשברתי, והיה אפילו קטע שאמרתי לעצמי 'טוב, חאלאס, לא הולך יותר לאודישנים', ואז התקבלתי למשהו גדול ופתאום הכל היה שווה את זה. זה עולם המשחק".
תנסה את מזלך בהוליווד?
"וואי, זה יעני כל כך רחוק ממני. תשמעי, אני רואה 'הפמליה', לא הייתי מתנגד לחיים שלהם, כן? אבל זה כל כך לא ריאלי שאין לי מה לומר. אני האחרון שהייתי אומר 'לא', בואי נגיד ככה. אבל החלום שלי ופסגת שאיפותיי מבחינת משחק, ואני לא צוחק איתך עכשיו, זה פשוט שתמיד תהיה לי עבודה. זה לא ברור מאליו, לא אצלי ולא אצל אף אחד אחר, אז כל עוד יש לי עבודה ואין תקופות יובש, יהיה טוב".
אתה הולך להתגייס ממש אוטוטו, מה שאומר שתקופת יובש היא משהו שאתה צריך לקחת בחשבון, לא?
"תשמעי, אני לא הולך לשקר לך, זה מפחיד אותי שדברים ישתנו כשאתגייס, ומצד שני, הצבא יותר חשוב מהמשחק ומהקריירה שלי, תהיי בטוחה. זאת לא אופציה לא לעשות צבא. אני גר בשכונה צבאית בראש העין, יש לנו 99 אחוז מתגייסים ו־60 אחוז לקרבי. אני עוד לא יודע לאן אני הולך. כרגע רשום לי שאני מתגייס בנובמבר. שלחנו מכתבים מהפסטיגל, מחברת ההפקה וממני, וביקשנו דחייה למרץ כדי שזה לא יתנגש עם העבודה שלי. כן, אני פוחד שעם הצבא יהיה יובש. אני לא מחשיב את עצמי כפטריוט. אני פשוט מרגיש שזאת חובה עליי".
יש לך חברה?
"אין לי חברה, אבל אני רוצה אחת. אני מתחיל עם בנות הרבה יחסית, ולפעמים הולך לי ולפעמים לא. שתביני, יצאתי רק פעם אחת לדייט, בגיל 13 כזה. הלכנו לקניון ואכלנו גלידה ואפילו לא ניסיתי לנשק אותה. אבל כן, אני מחפש. תכלס אבא שלי מורה אז חשבתי שאולי הוא יסדר לי מישהי, אבל הבנות שהוא מלמד קטנות מדי, אז רוב הזמן הוא פשוט מבקש ממני חתימה ומביא להן. אני מאמין שזה יגיע.
"אני דווקא לא יוצא הרבה למועדונים עדיין, אבל אני וחברים שלי יושבים הרבה בים ועושים מסיבות בית. בבורגס היה לי פתאום ריכוז גדול של מסיבות וממש נהניתי. השתכרתי במידה, עשיתי דברים שילד בן 18 יכול וצריך לעשות, אבל בלי הגזמה. אגב, אני לא הולך לספר לך על הטיול הזה. גם ככה אם אספר לך על מה שהלך שם, תצטרכי פשוט לכתוב בורגס, נקודותיים, ואז קו ארוך־ארוך ואדום־אדום".
עד כדי כך?
תובל מחייך. "מה שקורה בבורגס נשאר בבורגס".
* הראיון המלא עם תובל שפיר, בגיליון השבוע של "פנאי פלוס"
צילום: ליאור נורדמן; סגנון: אביב אברמוב; איפור ושיער: שירן פרידלנד; ע.צלם: רון בן דוד; ע. סגנון: מאור אומזגין; ביגוד: אמריקן אפרל, זארה, קסטרו מן, אוסף פרטי, נעליים: פול אנד בר, כובע: אוסף פרטי. האוטובוס באדיבות חברי מועדון ה־5 עופר, בני, אייל ושותפיהם
____________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- האם יוסי אזולאי הוא המאסטר שף הבא?
