עומר בר והעיר הגדולה

אני מחפש דרך טובה להגיד את זה. אני רוצה... חשוב לי שזה ייצא טוב בעיתון". זוהי המנטרה שעליה עומר בר, ממלא משבצת הגבר בעונה השנייה של "TLV: עושים את תל אביב", עולל במונחי ותק בעולם הבידור, חוזר שוב ושוב במהלך הראיון.

הייתם חושבים שבחור שכרגע נידב את גופו לצילומי שער נועזים, כאשר את איבריו האינטימיים מכסה מפה (שלא לומר מפית) של תל אביב, יהיה קצת יותר פתוח, אולם בר הוא מרואיין משוחרר וקליל בערך כאיילון צפון בשעות העומס. מי שלא יודע אחרת עוד היה חושב שהוא נפל לידיים של האינקוויזיציה הספרדית בדיוק כשהוא פתח מפעל להכנת מצות מדם של ילדים נוצרים.

"אני צריך לנסח את זה שוב" ו"על השאלה הזאת אני רוצה לענות עוד פעם, הפעם יותר טוב", הם רק חלק מהמשפטים שאיתם אני צריכה להתמודד במהלך הראיון. כל שאלה שנזרקת לאוויר, החל באיזו חולצה הוא לובש ועד איך הוא מתחיל עם בנות ("יש לי פתאום בלאק־אאוט"), מכניסה אותו למצוקה שספק אם אי פעם ראיתי על פני מרואיינים שנשאלו שאלות פולשניות על חייהם האישיים. זוהי כנראה אינדיקציה לכך שעומר בר, 22, מהמושב הפסטורלי שדה חמד הממוקם בשרון, נזרק לעולם הזוהר והריאליטי לפני שהיה מוכן באמת להביא מעצמו משהו.

לחיינו הוא נחת על תקן הגולש המסוקס והמחויך המתמחה במערכת ynet בתוכנית הדוקו־ריאליטי־טראש "TLV2". הוא מצטרף למור ("הצפונבונית") סילבר, מריל ("הפריפריאלית") בוזגלו והילה (על תקן סיון אברהמי של העונה, או במילים אחרות, הפלקט) קרוגמן. בתוכנית הוא מצטייר כילד ים, קלולס חסר דאגות, הנוהג לפלרטט עם כל מה שלובש שמלה. במציאות הוא ילד סימפטי, די ביישן, חרד מאוד לאופן שבו יצטייר בכתבה ובעיקר אחד שכל הזמן דואג. דיסוננס? ביג טיים.

אתה נראה מופנם ולחוץ. למה השתתפת בהפקת ריאליטי?

"כי אני לא חושב לפני כל דבר שאני עושה. אני לא חושב מה יהיה. אני חושב רק אם בא לי לעשות את זה. יותר מזה לא אכפת לי. אם יש משהו שאני רוצה לעשות, אני רץ על זה. עם מה שקרה לי בדרך אני צריך להשלים. בין אם זאת פדיחה או פשלה שלי. כמו הקטע עם בני גנץ (בר לא ידע מי הרמטכ"ל, כשהותקל בשאלה הזו בסדרה, ל.א). הקונספט של הסדרה הוא לקחת צעירים מהפריפריה, לשים אותם בטופ ולראות איך הם חוטפים כאפות, אני יודע".

אז למה עשית את זה בעצם?

"הגעתי במטרה למצוא ספונסרים ותמיכה לקריירת הגלישה שלי. בדרכים המקובלות של עולם הספורט זה לא יצא לי, ואז ראיתי בחורות ב'הישרדות' מנענעות את הטוסיק, ואמרתי 'יאללה, אני גם אנענע את הטוסיק ואולי אשיג לעצמי ספונסרים ותמיכה'".

"אני אומר שמדובר פה על 50/50. מכינים לך סיטואציה. כל מי שרואה את הסדרה יודע שצלם לא נמצא במקרה בשום מקום. בונים לך סיטואציה וזורקים אותך למים, ומשם אתה צריך לשחות לבד".

אז מה הכניס את החששות לראשו היפה של בר, הטוען מולי שהוא מתנהג כך פשוט כי הוא "פרפקציוניסט שרוצה שהראיון ייצא טוב ולא מעוות"? אולי חברת ההפקה אבוט רייף המאירי; אולי משתתפות העונה הקודמת של "TLV", שהתראיינו אצלנו ממש לפני שבועיים ופתחו קופת שרצים קטנה על הסדרה, מה שהוביל, על פי פרסומים, לפיטוריה של טל נוי ממערכת "חדשות הבידור". יכול להיות שמדובר במקורבים אחרים לעומר, שאמרו לו לשמור על עצמו.

אך מה שבטוח הוא שהבחורצ'יק, שבמציאות קורע את תל אביב הרבה לפני שהסדרה התחילה, ואף הגיע לצילומי השער שלנו באיחור אחרי שנרדם במועדון תל אביבי, שבו ישן כל הלילה עד שהשרת פתח לו את הדלת ("מה אעשה? כל מה שאני יכול לומר זה שאם שותים, לא נוהגים"), הוא ללא ספק בליין לא קטן ופלרטטן מן השורה הראשונה. הוא מודה שהרבה אקשן מתחיל כשהוא מתיישב על הבר. גורמים בהפקה הוסיפו שעומר עצמו הודה שכשהוא מביא בחורות הביתה, אמא שלו מפרגנת לו ואפילו צועקת לו מהחדר השני "כל הכבוד".

מה לגבי סמים, ניסית פעם?

"לפני חצי שנה. זו היתה פעם ראשונה שלקחתי שאכטה מג'וינט. זה גרם לי להבין שזה אומנם כיף וזה משחרר, אבל זה נראה לי כמו סוג של קיצור דרך. צריך לשים את העצלנות בצד ולקום על הרגליים ולעשות דברים שיעשו לך כיף כמו גלישה, יוגה והרפיה של נשימות, זה מביא אותי לאותה תחושה".

אז סמים אין. מה עם פלרטטנות?

"הקצינו את זה בתוכנית. אני לא כזה פלרטטן".

עשית עיניים לבוסית שלך, למען השם.

"אני וקרן (נתנזון - ל.א) חברים טובים, אבל לא בקטע כזה. מה שאתם רואים בפרקים, קחו את זה בהומור. אני לא באמת איזה חרמן מניאק שהולך להשכיב את הבוסית שלו. גם לבנות (מור, מריל והילה, ל.א) היה לי נורא קשה להתחבר. בתקופת הצילומים היתה לי בת זוג וניסיתי להקל על עצמי ולהיות קצת מנותק רגשית מהבנות כדי לשמור על הזוגיות. חיפשתי דרך להגן על עצמי. כל הדמות הזאת של הצחוקים והפלרטוטים, זאת רק הדמות שלי בטלוויזיה, אבל הרגשתי קצת מרוחק בקטע הרגשי".

מרוחק? מספרים שהלכת בבית עירום חופשי.

"היו מקרים שחיית החופש יצאה ממני והלכתי בבית בלי תחתונים, רץ בין הג'קוזי לחדר למצוא את המגבת. הבנות ידעו עם מי יש להן עסק. הכל עבר שם בצחוק. הן לא היו הולכות עירומות. הן נשים. אבל אני רגיל לחיות עם נשים וכבר רגיל לעירום. אני לא בן אדם שמתבייש".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד פנאי פלוס:

• מה חשבנו על ההופעה של אייל גולן בקיסריה?
• הלוק של ליאת הר לב מ"רמזור": שיק או שוק?
• "2.3 בשבוע": מתי נעה תשבי מתפשטת?
  

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

שגריר ספורטיבי

הוא אומנם תומך, בדרכו, במחאת הדיור ואפילו היה בהפגנה הגדולה בתל אביב, אבל אחרי סיום הצילומים הוא שב לבית אמו בשדה חמד. כיום הוא עובד כמדריך גלישה לקייטנות במרינה בהרצליה. בר הוא אחד השמות הבולטים בסצנת גלישת הגלים בישראל. השנה הוא מתחרה באביב ואקנין על תואר אלוף ישראל לבוגרים, ובצבא שירת כספורטאי מצטיין, המבלה שמונה חודשים בשנה בחוץ לארץ, מתחרה ומשתדל להביא כמה שיותר כבוד.

"באתי לצבא וקיבלתי תואר של ספורטאי מצטיין. היו לי רגישויות וחרטות, כי אנשים מסתכלים עליך ואומרים, 'היי, הוא ספורטאי, הוא לא משרת כמו חייל רגיל'. כשהייתי מתחרה בחו"ל והיה לי את דגל ישראל על הצוואר, הייתי תמיד מזכיר לעצמי: 'אתה אומנם לא כמו החברים שלך בבוץ בעזה, אבל אתה שגריר ואתה חייב לעשות את זה בצורה הכי טובה, כי אתה מסתובב עם הדגל של המדינה שלך'".

הגלישה היא בעצם המסגרת היחידה שנוח לך איתה?

"נכון. לא עשיתי בגרויות. יש לי בעיות קשב וריכוז מאוד קשות ונשרתי מבית הספר בגיל 15. לא רציתי להרגיש כל הזמן כמו הילד שלא מבינים אותו, אז לקחתי ריטלין. זה עשה אותי שקט בכיתה, אבל מיד לאחר מכן זה היה גורם לי לדאון כזה. הרגשתי כאילו אני באיזה דיכאון, וזה ולא היה שווה את זה. הריטלין עשה לי מאוד רע. הרגשתי שאם לא תהיה מורה שתנסה לבוא אליי ברגש ותבין אותי, כל החיים אצטרך לחיות על ריטלין ולסבול אחרי".

"כן. בגיל 15 אמרתי שהחלום שלי הוא להיות אחד הגולשים הטובים בעולם ואנשים הסתכלו ואמרו, 'יאללה יאללה, ילד. סתום, סתום ת'פה. אל תדבר יותר מדי ואל תחשוב יותר מדי רחוק'. ואז הגעתי למקום 19 בעולם בבוגרים בגלישת גלים. נזרקתי במקומות בכל העולם וחייתי בתנאים מוזרים. אמא שלי, על כל שקל שהיתה מרוויחה, היתה שמה שקל וחצי על גלישת הגלים שלי".

"נפרדנו כי אני בן אדם מאוד שחור או לבן. אם אני הולך על זוגיות, חשוב לי באמת להרגיש ממש מאוהב, כי החופש הוא לא זול. נתתי לזה צ'אנס ולא הרגשתי שאני מצליח ממש להיות שם, אז המשכתי הלאה. אם הייתי מתגעגע אליה, הייתי איתה. אני לא בן אדם שעוצר את הרגש".

אתה מתחיל הרבה עם בחורות?

"כן. גם עם נשים מבוגרות. הרבה בנות צעירות שאני מתחיל איתן גורמות לי לאבד עניין נורא מהר. אני מרגיש שאין להן מה לספר לי ולא מעניין אותי כל כך מה שהן מחפשות ועל מה הן מדברות. מבחינת קשר רציני, חשוב לי שהבחורה תהיה נורא כריזמטית ובגלל זה אני מתחבר לנשים מבוגרות. יש להן הרבה מה להגיד. דברים שהם מעבר ל'איך השיער שלי נראה היום' ו'יואו, את לא מאמינה מה שמוליק אמר לי'. יותר קל לי עם נשים מבוגרות. גם מבחינת נושאי שיחה ותחומים משותפים".

מה זה מבוגרות?

"לא קשישות, חס וחלילה. זה יכול להיות עד 35, נראה לי. יש מצב שאני יכול להתחתן עם מישהי כשאני בן 25 והיא בת 35".

* הראיון המלא עם עומר בר בגיליון השבוע של פנאי פלוס