תראו מה זה, ניסים גלויים. לפני כמה שבועות כתבתי כאן טקסט מתלהב בעקבות הגילוי שלי שג'יימס פרנקו הוא
שחקן מצוין, אחרי שראיתי אותו בתוך זמן קצר בכמה סרטים לא רעים כלל. באותה הזדמנות התבכיינתי שאותם סרטים, שהסתובבו אז בסינמטקים, לא הגיעו להקרנות מסחריות. האחד היה "יללה", שתוכנן לצאת כבר בדצמבר (הוא הוקרן בארץ בבכורה בפסטיבל סרטי הסטודנטים לפני כמעט שנה) ונדמה היה שמפיציו ויתרו עליו. השני היה "127 שעות", סרטו החדש של דני בויל ("נער החידות ממומבאי"), עליו היה פרנקו מועמד לאוסקר.
ובכן, מה קרה מאז? האם מישהו תלש את הדף מ"פנאי פלוס" ושם אותו בין אבני הכותל המערבי? כי אחרי שא.ד. מטלון, מפיצי "127 שעות", החליטו שהם גונזים את הסרט, קמה חברת סרטי שובל ובצעד נדיר לעולם הקולנוע בארץ ביצעה חילוץ מזהיר והצילה את הסרט מגניזה ועכשיו הוא מגיע לבתי הקולנוע. זה דרבן את חברת יונייטד קינג, שהתעכבה חודשים עם הפצת "יללה", להחליט באופן פתאומי וספונטני שגם היא מוציאה את הסרט שלה עם פרנקו בדיוק באותו יום. אני לא בטוח אם זה מינוף או קניבליזם. כך או כך, שני הסרטים, שהיו בחזקת גנוזים, פתאום צצו על מסכינו, ושניהם מומלצים לצפייה, אם לא ראיתם אותם עדיין.
מה עוד קרה בשבועות האחרונים? פרנקו הנחה את האוסקרים ואיכשהו, בן לילה ההתלהבות הקולקטיבית ממנו דעכה. הוא היה קצת אדיש, מנותק, נטול טיימינג קומי ובאופן כללי נראה כמי שלא ממש נהנה להיות שם. תזמון זה הכל. היום אנחנו נמצאים בנקודה שבה מניותיו של פרנקו נמצאות בצניחה. אבל אני כרגע מבסוט מדי ממפיצינו, שמביאים סרטים למסכים במקום לגנוז אותם, ולכן אתאפק מללגלג על חוש התזמון הקצת הפוך שלהם.
ואם בפעם הקודמת הרחבתי על "127 שעות", עכשיו נתמקד ב"יללה". ב"יללה" סוגר פרנקו כמה וכמה מעגלים. זהו סרטם העלילתי הראשון של צמד הדוקומנטריסטים רוב אפסטין וג'פרי פרידמן. השניים, שעוסקים בכל סרטיהם ביחסה של החברה להומוסקסואלים, זכו בשנות ה־80 בשני אוסקרים על הסרטים "הזמנים של הארווי מילק" ו"חוטים משותפים". בהשראת סרטם על הארווי מילק - איש מועצת עיריית סן פרנסיסקו, שהיה ההומו המוצהר הראשון באמריקה שנבחר לתפקיד ציבורי ושנרצח בשנות ה־70 - נעשה הסרט "מילק", שזיכה את שון פן באוסקר. באותו סרט עשה ג'יימס פרנקו את אחד הצעדים המשמעותיים שלו במעבר מלהיות "השחקן החתיך" למעמדו בתור "השחקן האמיץ והאיכותי". באותה הזדמנות הוא גם הפך לגיי אייקון לא קטן.
פרנקו ממשיך לטפח את הגיי אייקון שבו ב"יללה", בו הוא מגלם את אלן גינסברג, מבכירי משוררי דור הביט של שנות ה־50, וגם הומו מוצהר. אבל פרנקו הוא גם חובב שירה ידוע. למעשה, הוא עושה כעת דוקטורט בשירה. כך שהעובדה שהוא מגלם את אחד המשוררים המודרניים המפורסמים והמשפיעים באמריקה בוודאי מתחברת להעדפותיו הספרותיות האישיות. ומי יודע, אולי אף מקנה לו נקודות זכות בדרך לדוקטורט.
"יללה" בנוי קצת כמו סרט תיעודי, לו היה נעשה כזה בזמן אמת, בשנות ה־50. הוא פורס בפנינו שלושה צירי התרחשות המשוחזרים על ידי שחקנים. ב־1957 הוציא אלן גינסברג לאור את השיר "יללה", פואמה ארוכה, אסוציאטיבית וחדשנית, שכולה זעקה נגד עולם של ניכור ודיכוי. נגד המו"ל שהדפיס את השיר בספר הוגש כתב תביעה, בהאשמה שהשיר הזה הוא למעשה פורנוגרפיה (שכן הוא מכיל תיאורי מין ומזכיר שמות של איברי מין, ובאופן כללי הוא היה בוטה מאוד בהומואיות שלו). הסרט נע בין שלושה צירים: הראשון הוא שחזור אותו משפט, שניסה (ולמרבה ההפתעה אף הצליח) לברר מה ההבדל בין אמנות לזימה; השני הוא מעין ראיון לכאורה עיתונאי־תיעודי עם גינסברג (בגילומו של פרנקו), המספר את סיפור חייו ונתיבי החיים, האמנות והגילוי העצמי שהתנקזו לתוך יצירותיו כמשורר; והציר השלישי מציג את אותו פרנקו, המגלם את גינסברג, מקריא את "יללה" שלו מול קהל במועדון בסן פרנסיסקו, שם הוקרא השיר לראשונה ב־1956, לפני שהודפס בספר. השיר זוכה לאינטרפרטציה באנימציה, שמעניקה לו פרשנות מבריקה למדי.
מה שנפלא ב"יללה" הוא ששלושת חלקיו מבריקים למדי, והשילוב ביניהם מעניק ליצירה השלמה גם מטען דרמטי מותח וגם עומק רב. יש לנו כאן מין תיעוד של אמריקה הפוריטנית של סוף שנות ה־50, אמריקה שמה שהכי איים עליה זה מיניות ואנשים שהפכו את הכנות לאמנותם. ראו את "לני" של בוב פוסי, שבוודאי השפיע על "יללה", להעמקת הדיון הזה.
יש הרבה רגעים מפתיעים בדקות האבחנה שלהם ב"יללה". למשל, הקול השונה של גינסברג/פרנקו כשהוא מתראיין על חייו ואהבותיו, והקול שלו כשהוא מקריא את שירו מול קהל. האחד עדין, מלא רוך, השני קול של משורר, מלא פאתוס והטעמות דרמטיות, שהופך את הקראת השיר למין מופע ג'אז פריסטייל במילים. יש לציין גם את סצנות בית המשפט השנונות למדי, לא רק בזכות הליהוק של ג'ון האם - האיש שפשוט נראה מושלם לשנות ה־50 - לתפקיד התובע, אלא בזכות העובדה שתחת אמתלה של דיון משפטי אנחנו נחשפים למעשה לסדנה לניתוח ספרותי.
ציון: 4 כוכבים.
"יללה". במאים: רוב אפסטין וג'פרי פרידמן. שחקנים: ג'יימס פרנקו, ג'ון האם, טריט וויליאמס, מרי לואיז פרקר. 80 דקות
