שאלת מיליון הדולר לכל רווק או רווקה ממוצעת היא איפה פוגשים אנשים. בגלל שלרובנו אין סיכוי להתקבל לדייט בחשיכה היות וקריאת טקסט בסיסית היא סף מעבר שלילי לקבלה לתכנית, נשארנו תוהים ומבולבלים בעולם האכזרי שם בחוץ.

פעם זה היה פשוט יותר, כך נדמה, מעולם הדייטינג המודרני. לפחות בעבר היינו מתמגנטים אחד אל השני על רקע שקיעה רומנטי ומתכנסים במערות בשביל למנגל איזו ממותה חסרת ישע, או צולבים איזה קדוש וחוגגים כל הלילה במסיבת אסם פרועה. בהמשך יצא לנו לפגוש אנשים באירועים חברתיים כמו בעבודה, במסיבות או אפילו ברחוב. אבל לאחרונה קשה יותר ויותר לפגוש אנשים כי כולם מכונסים בביתם מול המחשב. ועד כמה שאהבה באינטרנט זה אחלה, אין מה שיחליף מפגש בלתי אמצעי בין שני בני אנוש.

החוויה הרומנטית לרווקים המחפשים פרטנר הפכו לאירועים של ממש כמו הפלגות רווקים או מועדוני ספיד דייטינג, ועוד טרנדים שונים ומשונים התחילו לתפוס תאוצה בשביל לרכז יחדיו רווקים בתפאורה נונשלנטית. אבל עולם הדייטינג לא מסתפק במיינסטרים פשוט כמו טיולים ברחבי עולם או בליינד דייט, ומתחיל להתפתח לכיוונים בלתי צפויים, כמו רחרוח כביסה הדדי או מסיבות תחפושות רומנטיות בהם בן הזוג הפוטנציאלי עלול לשבת ערב שלם בתחפושת אריה ולענות על כל שאלה בשאגה. מה שמביא אותך למסקנה שבעצם, להשאר בבית היה רעיון לא כל כך גרוע מלתחילה.

לא כל יום פוריז

מי שלא מכיר את התופעה המלחיצה הזאת, מוזמן לשבת כמה שעות מול היוטיוב (הנה, כאן למעלה, שלא תגידו שלא דאגנו לכם) ולהבין שמדובר בקהילה שלא רק עסוקה בדייטינג אלא בשאר רבדי החיים, כשהם מחופשים לחיות שונות ומשונות מהיער. ולא, לא היער הקסום, היער המלחיץ עם השדונים הדמיוניים. וכן, הם עושים מפגשי דייטינג, בעיקר בארצות הברית. ולא, העובדה שאת בלונדינית לא תעניין אף אחד, אלא אם כן יש לך זנב תואם.

מדובר באנשים צעירים ולרוב בריאים בנפשם שאוהבים להתחפש לכלמיני יצורים, וכך לפגוש חברים וחברות פרוותייים ופראיים בדיוק כמוהם, להשתובב וגם להתאהב. התחושה שהתחפושות מעניקות להם היא של חופש ביטוי ושל ביטחון עצמי, מה שמקל על חייהם ומאפשר להתחבר לאחרים כמוהם. מה שמדאיג, כמובן, הוא שיש אחרים כמוהם. לא מעט כאלו, אפילו.

אני לא בטוחה איך התהליך הזה מתרחש בדיוק, אבל נראה שהם נהנים. שאלות רבות נשארו לא פתורות, כמו למשל איך יודעים אם האדם השני מולם אוחז בקונסטרוקצית הרבייה הרלוונטית ברגע הורדת המסיכות, האם הם באמת מורידים את התחפושות אי פעם בחדר המיטות, איך ההורים מגיבים לבני ה-30 שלהם בשיחה בה הם מתוודים שהם פגשו זאב אחר והם מאוהבים, ומה התוצר הגנטי של אב זאב ואם לטאה? אני לא בטוחה שכל השאלות האלו יקבלו תשובות, אבל לעזאזל, בשביל מי המדע התקדם כל כך אם לא בדיוק בשביל הרגעים האלו?!

די לכיבוס

הציניים מבינינו יודו שאהבה היא לא רק תחושה עמוקה באיזור האפור שנקרא הנפש האנושית, אלא תוצר כימי של פעילויות במוח. יש מדענים הטוענים שהמוח מגיב לגירויים שאינם מבוססים רק על חוש הראיה (דוגמא: מחשוף נדיב), אלא גם לשדרים כימיים מהסביבה, ושלמעשה המשיכה המינית לבני הזוג הפוטנציאליים מתעצמת או נחלשת על פי הריח שלהם. כלומר, הריח של הגוף האנושי מפוענח על ידי המוח בזיקוק בלתי מודע של מידע שמועבר על ידי פרומונים, מולקולות איתות למין השני שאנחנו מוכנים לרביה ובעלי חומר גנטי משובח, אז בואו תקפצו עלינו.

כלומר, זיעה היא הריח האמיתי של הסקס אפיל, בניגוד לפרסומות שכל הזמן מעודדות אותנו להתקלח ולהתבשם ולהחליף תחתונים ולצחצח שיניים פעמיים ביום, גאד דאמיט. בקיצור, מפה לשם, מדע ודייטינג התערבבו לכדי עיסה אחת (שגם כתבנו עליה בזמן אמת) בה אנשים מתבקשים להזיע בחולצה מסויימת כשלושה ימים, להביא אותה למפגש סינגלז, ולתת למוח של הפרטנר למצוא את הזיווג האולטימטיבי שלו על ידי הרחת זיעה של משתתפי המסיבה. המוח כבר יבין איזה פרטנר בריא ומושך, והאם הגנטיקה שלו היא זאת האולטימטיבית להתחבר עם הגנטיקה שלי בשביל להעמיד צאצאים בריאים. אולי אני סתם אולד פאשן, אבל מה רע בלחיצת יד ו"שלום" בשביל להכיר אנשים?

מבט לחדשים

העיניים הן החלון לנשמה, ולכן השיחות הכי מעניינות מתרחשות למעשה... בדממה. הרעיון הרומנטי הזה הוליד את מסיבות הבהייה (רוצים ללכת לאחת? כאן תוכלו להירשם), בהן אנשים נפגשים לסוג של ספיד דייטינג בהן שתי הדקות הראשונות מוקדשות לבהייה בפרטנר ולשיחות בארבע עיניים (סטגאדיש!).

אחרי שתי הדקות האלו, בהן תגלו על האדם היושב מולכם אם הוא ממש טוב במלחמות מבטים, תוכלו להתחיל לדבר על מה שהרגשתם בחוויה הזאת ומה שיש לכם לשאול על הנפש העדינה והמורכבת שלו. משפטים כמו יש לך משהו עצוב בעיניים יהפכו ללהיט מסיבות, וההבנה שסתם יש לך משהו בעיניים, כמו גושי גועל של איפור, ישברו את הקרח ברגע שהפרטנר שלך יעיר לך על זה. שתיקה מביכה זה השחור החדש, מסתבר.

מצביעים ברגליים

יש שם בחוץ הרבה אנשים עם כפות רגליים. ויש לא פחות אנשים שסוגדים לכפות רגליים. השילוב הזה יצר מועדונים מעניינים ברחבי הרשת שמאגדים נשים עם כפות רגליים, וגברים שאוהבים אותן. את הרגליים, כן?

מסיבות כפות רגליים של קהילות סגורות במסגרות רומנטיות כאלו ואחרות מגיעות עם הוראות הפעלה מפורשות בהן פעילויות המסיבה מוסברות. בתרגום חופשי, הפעילויות יכללו סגידה לרגליים וכפות רגליים, מסאג' רגליים ורחרוח. פעילויות מיניות אינן מורשות, כי בכל זאת, מדובר במועדון חברתי ולא בחבורה של סוטים.

על הגובה

בגלל שכולנו חבורה של סוציומטים שטחיים, קשה לנו לצאת עם אנשים שהגובה שלהם שונה משלנו או ממה שמקובל חברתית. לא כל הגברים ישמחו לצאת עם נשים גבוהות מהן, ולא כל הנשים ישמחו לצאת עם גבר שנמוך מהן.

כך יוצא שהרבה אופציות ראויות ופוטנציאליות לאהבה נפסלות בלי מבט שני בגלל סיבה שטחית שכזאת. אבל! מסיבות הגובה הופכות את היוצרות ומעמידות את כל המשתתפים באותו הגובה על ידי שימוש בנעליים בגבהים שונים שיהפכו את הנועלים שלהם לבעלי גובה זהה. בדרך הזאת יהיה אפשר להכיר אחד את השני על פי תכולת האישיות, ולא על פי הסנטימטרים מהאדמה עד לקודקוד.

מה שהתחיל כפרוייקט אמנותי שמאפשר לכולם להביט אחד בעיניו של השני הפך לטרנד דייטינג. השדרוג הבא שאני מציעה לרעיון החמוד הזה הוא כמובן מסיבת גובה ובהייה. ואז כולם ירחרחו לכולם את כפות הרגליים.